מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 1

עבודת הצוות עבודת הצוות מתחילה בכל בוקר בישיבה בת שעה. בישיבה משתתפות כל חברות הצוות והן מדברות על המקרים שאמורים להגיע באותו היום. הן דנות גם באלה שהופנו ועדיין לא נקבעו להם פגישות, קובעות דרכי פעולה להשגת מידע חסר ובוחנות אם מקרים מסוימים מתאימים להיבדק במרכז ההגנה. למשל, במקרים של גירושים עם תלונות הדדיות בין ההורים, מרכז ההגנה עלול שלא להיות מקום ניטרלי עבור הילד, לכן עדיף שהוא ייחקר במקום אחר או על ידי גורם אחר. הצוות המורחב נפגש פעם בשבוע וחברי הצוות בוחנים את המקרים מהזוויות המקצועיות השונות שלהם. לישיבה זו מצטרפים הפרקליטה והרופא ומעלים לדיון מקרים מורכבים. פעם בשבועיים נפגש הצוות עם פסיכולוג - כדי לסייע בהפגת העומס הרגשי, למנוע טראומטיזציה משנית לצוות ולקדם את העבודה המשותפת של חברי הצוות. חברות הצוות מעידות כי מהות המקום היא עבודת צוות: "הבסיס הוא שלא עושים צעדים משמעותיים ללא התייעצות הדדית, למשל להזמין מישהו או לשחרר מישהו ללא התייעצות. בכל צעד חושבים יחד לפני, תוך כדי ולפני ההחזרה לקהילה". חברות הצוות מדווחות כי יש ביניהן כבוד הדדי, מקצועי ואישי והן למדו להכיר את הפרספקטיבות המקצועיות זו של זו. מדובר בתהליך משמעותי שהצוות עבר יחדיו, "עד למציאות שבה הצוות עובד בצמידות, בשרשרת עבודה משומנת מאוד". לדברי תורג'מן, "הצוות היום הגיע לתחושה של מחויבות שהיא הרבה מעבר למחויבות למקום עבודה. ישנה אווירה חברתית ומשפחתית, נותנים שעות

מעבר לנדרש, יש הערכה מקצועית הדדית וכך מקבלים את הדברים, יכולים לנהל מחלוקת מתוך כבוד הדדי". שיתוף הפעולה מאפשר דיונים מקדימים עם השוטרת על הגשת מקרים לוועדת פטור (מקרים שפקידת הסעד מבקשת פטור זמני מחובת דיווח, כשההערכה המקצועית היא שהתהליך הטיפולי גובר על ההליך הפלילי). אם הצוות מעריך שמדובר באירוע חד-פעמי שאינו מוגדר חמור ועל כף המאזניים מונח מצד אחד ההליך הפלילי ומצד שני המחיר של פירוק משפחה - יש מקום לעצור ולדון. "עם הזמן והניסיון למדנו באילו מצבים אפשר לקבל פטור ובאילו לא והבנו יותר לעומק כיצד התהליך עובד". הקשר עם הקהילה במהלך שמונה שנות קיומו של המרכז הוא צבר מוניטין בטיפול בילדים נפגעים. כיום הצוות מסייע למחלקות לשירותים חברתיים בהטמעת המיומנויות שנרכשו בדיבוב ילדים ומנחה סדנאות לצוותים בדיבוב ילדים בלי זיהום החקירה (כלומר, כיצד לסייע לילדים לספר את האירוע מבלי לשתול בסיפור ידע שלא היה שם קודם לכן). צוות בית לין גם מייעץ למרכז ההגנה החדש שהוקם בתל השומר ואנשי מקצוע רבים מגיעים אל המרכז או יוצרים קשר טלפוני כדי לקבל ייעוץ בנושאים של דיווח והתערבות. עם זאת, חברות הצוות חוות קשיים בקשר בין המרכז לבין הגורמים המקצועיים בקהילה סביב טיפול במקרים קונקרטיים: "אנחנו מכירות זו את זו ויודעות להסתדר, אנחנו פותרות חילוקי דעות. כשהעניין עובר ללשכה, לתחנה או לפרקליטות, המקרה התהליך יוצא משליטתנו ויש קשיים. לא מתחיל ונגמר פה ושיתוף הפעולה עם הקהילה מורכב. יש פחות דפוסים,

פחות קשרים, ההתנהלות בחוץ היא כמו לפני הקמת מרכז ההגנה וכשמקרה יוצא החוצה, לפעמים פוגעים בהישגים ." שהושגו כאן עוד קושי בקשר עם גורמים בקהילה נעוץ בראיית הצוות במרכז כבעל מיומנויות לא מציאותיות בדיבוב ילדים נפגעי עבירה, ציפייה שחברות הצוות מתקשות לעמוד בה: "קושי נוסף הוא הציפייה של הגורמים מבחוץ, ההורים, החינוך, הרווחה והמשטרה - שבמרכז ייעשו 'מעשי קסמים', שלמרכז יש עיני רנטגן והכול יתברר פה. אנחנו מאכזבות גם את עצמנו וגם את הסובבים כשלא תמיד מצליחים. מפנים אלינו מקרים של ילדים שלא הסכימו להיחשף בפני ההורים או המורים ומצפים מאִתנו להשיג את מה שלא הצליחו להשיג בקהילה. ילד שלא סיפר לאף אחד לא בהכרח ייפתח כאן". מה האתגרים או מי יגן על המגִנים? בד בבד עם ההכרה בחשיבותו של המרכז בחיבור שבין הגורמים והשירותים המספקים מענים ראשוניים לילדים נפגעי עבירה ועל אף הסיפוק הרב של הצוות בעבודה במרכז, עולים כמה אתגרים שיש לתת עליהם את הדעת. החשיפה המתמשכת של הצוות לפרטי המקרים של נפגעי העבירה כרוכה בהתמודדות נפשית יום-יומית. עול נפשי זה מקשה על חברות הצוות וכפי שהוזכר לעיל, פעם בשבועיים בא למרכז פסיכולוג כדי למנוע טראומטיזציה משנית. אחת מחברות הצוות מספרת: "אנחנו נחשפות בכל יום, כל היום, לתכנים שאף אחד לא רוצה לגעת בהם וזה משפיע עלינו. אנחנו נפגשות מדי יום ביומו עם מקרים שאנשי מקצוע בקהילה רואים פעם בשנה ומצד שני קשה לאנשים מבחוץ להבין את מהות העבודה במרכז. כשנכנסים לכאן המקום

נקודת מפגש

8