מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 14

עשור לחרוב

1 אשר בן-אריה

אחד מחמישה ילדים בישראל סובל מהתעללות והזנחה במהלך ילדותו. היקף התופעה גדול בהרבה ממה שהציבור הרחב חושב, והוא בלתי מתקבל על הדעת מבחינה מוסרית. אמנם בשנים האחרונות גדלה מודעות הציבור, וגברו גם מאמצי החברה הישראלית בכללותה ובעיקר מאמציהם של ארגונים חברתיים שונים, ובכל זאת היקף התופעה עדיין בלתי נסבל. בתחילת שנות השישים, כאשר רופא הילדים הנרי קמפ כתב את מאמרו "סינדרום הילד המוכה", העריכו הוא ורבים אחרים את היקף התופעה של התעללות בילדים בכמה מאות ילדים בשנה בארצות הברית. גם בישראל של סוף שנות השמונים, עת נחקקה חובת הדיווח על התעללות בקטין ובחסר ישע, היו מי שהעריכו שמדובר באלפים מעטים של מקרים. היום אנחנו יודעים כי מדובר ביותר משני מיליון ילדים בארצות הברית וביותר מחמש מאות אלף ילדים בישראל. ככלל, בישראל זכה הנושא להתייחסות חברתית מאוחרת במעט. במשך כשלושים שנים שחלפו מאז חקיקת החוק של חובת הדיווח בישראל גברה מודעות הציבור לתופעה, ואכן הישג רב חשיבות של העוסקים בתחום זה הוא עצם ההכרה בכך שמדובר בתופעה חברתית קיימת ונפוצה. היום אנו גם יודעים טוב מבעבר מהן ההשלכות של הפגיעה בילדים, ובשנים האחרונות עשינו כברת דרך מרשימה בפיתוח כלי התערבות וטיפול בילדים נפגעי התעללות לאחר שזו התרחשה ונחשפה. כמה תובנות בולטות ברורות היום לכל העוסקים בתחום זה: ראשית, ההתעללות בילדים היא תופעה מורכבת ורב-ממדית. המונח כולל התעללות מינית, פיזית, נפשית, והזנחה. שנית, ההתמודדות עם התופעה חייבת להתייחס למניעת ההתעללות, לזיהוי המקרים של ילדים נפגעים ולטיפול בילדים לאחר שההתעללות זוהתה. שלישית, מדובר בתופעה אשר אי אפשר להתמודד איתה בראייה מקצועית צרה. רק שילוב כוחות רב-מקצועי יכול להתמודד עם תופעה כה מורכבת. אולם בכך לא די. ראוי להתבונן פנימה אל כל אחת מהתובנות שצוינו לעיל. קודם כול, חשוב לציין כי הידע שלנו על

istock

פרופ' אשר בן-אריה עומד בראש קתדרת חרוב לחקר התעללות בילדים 1 באוניברסיטה העברית בירושלים והוא מנכ"ל מכון חרוב.

I נקודת מפגש 21