מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 15

תהילה רפאלי

השלישי, כארבע שנים לאחר היציאה, עת רבים מהצעירים 222 השלימו את שירותם הצבאי, התקיימו ראיונות בטלפון עם צעירים שהשתתפו בשלב הראשון. בשלב הזה היה למחקר גם 16 חלק איכותני, ובמסגרתו התקיימו ראיונות נרטיביים עם מהצעירים. ממצאי המחקר בחלק הכמותי של המחקר נמצאו כמה משאבים אשר תורמים נמצא לחוסנם של הצעירים במגוון תחומי חיים. כך לדוגמה כי המשאבים האישיים ותמיכת החברים מנבאים פחות מצוקה כלכלית, פחות מצוקה נפשית ויותר ביטחון תעסוקתי. תמיכת החברים, ארבע שנים אחרי היציאה, ניבאה גם שביעות רצון גבוהה יותר מהחיים. תמיכת ההורים תרמה לפחות מצוקה כלכלית ולפחות מצוקה נפשית, אולם היא קשורה בפחות פעילויות לקראת רכישת השכלה על-תיכונית. לא נמצא שהשלמת השירות הצבאי היא משתנה התורם תרומה משמעותית לחוסנם של הצעירים לאחר השחרור. של המחקר נועד להרחיב ולהעמיק את הניתוח האיכותני יש בקרב הצעירים ממצאי המחקר הכמותי. הוא העלה כי שתי קבוצות בולטות: קבוצת "הנאבקים לשרוד" וקבוצת הקבוצה סיפור החיים של "השורדים תוך כדי מאבק". , קבוצת "הנאבקים לשרוד", כלל תיאור של קשיים הראשונה רבים בחייהם היום. קבוצה זו חווה קושי בהסתגלות לניהול חיים עצמאיים בעקבות היציאה מהפנימייה וגם מהשירות הצבאי. לא מדובר בצעירים שהרימו ידיים, אלא בצעירים שעושים מאמצים רבים כדי לסייע לעצמם לצאת מהמצוקה, ולכן הם נקראו בשם "נאבקים לשרוד". , קבוצת "השורדים תוך כדי מאבק", מציגה הקבוצה השנייה תפקוד גבוה ורווחה נפשית חיובית בהווה, לעיתים בניגוד בולט לעבר הקשה שחוו. ואולם ניכר שההישגים הללו הם פרי מאמץ מתמשך בהתמודדות עם המכשולים הרבים העומדים לפניהם. לפיכך, צעירים אלו נקראו "שורדים תוך כדי מאבק". הניתוח שלהלן נועד להסביר מה מבחין בין הקבוצות הללו ומהם הגורמים המקדמים או המעכבים ביטויי חוסן בקרב הצעירים. הנאבקים לשרוד — "את מסתכלת ימינה, שמאלה, ואין כלום" הם "נאבקים לשרוד" המאפיינים הבולטים שעלו בקבוצת ה היותם בסיכון ובמצוקה ממשית קונקרטית (לדוגמה, בסיכון להיותם חסרי בית) ורגשית, לאחר היציאה מהמסגרות העוטפות של הפנימייה והצבא. ברובהמקרים, אי אפשר להסביר אתמצבם בפסיביות ובחוסר תפקוד, מכיוון שהצעירים עושים מאמצים רבים לעזור לעצמם, לדוגמה – בשעות נוספות בעבודה או בכמה עבודות. ואולם מאמצים אלו אינם אפקטיביים די הצורך להוציאם ממצב הסיכון. מניתוח הראיונות עולה כי מצבה של

קבוצה זו נובע מהיעדר גורמי תמיכה משמעותיים. צעירים אלו אינם מעוניינים לפנות לעזרה מגורמים פורמליים או, לחלופין, אינם יודעים למי לפנות לעזרה או שלא זכו לקבל עזרה כשפנו לבקשה. גם אלו שראו בפנימייה מקור תמיכה בעת ששהו בה אינם זוכים להמשך ליווי אחריה. כמו כן לצעירים הללו אין די תמיכה לא פורמלית. מעטים מוצאים תמיכה בקשר עם משפחת המוצא, יש בהם שחווים התעללות מתמשכת, ואחרים הם שתומכים בבני משפחתם. הבדידות והקושי שמתלווה אליה בולטים בקבוצה זו ("את מסתכלת ימינה, שמאלה, ואין כלום", גשאו). עם זאת, צעירים אלו מקווים ליצור לעצמם מסלול חיים "נורמטיבי" הכולל רכישת השכלה גבוהה. השורדים תוך כדי מאבק — "לכל מקום שאלך, אסתדר בו" מציגים תפקוד "שורדים תוך כדי מאבק" הצעירים בקבוצת ה מסתגל במגוון תחומי חיים. אחת הסיבות לכך היא היותם בעלי משאבים אישיים רבים, כך שהישגיהם נובעים ממאמצים רבים אך גם מיכולות אישיות להסתגל לנסיבות המשתנות, לקבל אותן ולהתאים את עצמם אליהן ("לכל מקום שאני אלך, אני אסתדר בו", משה). נוסף על כך, זוהתה תרומתם של גורמי תמיכה, הכוללת הן את האקטיביות של הצעירים בחיפוש אחריהם ובשימורם, והן את העובדה שלכל הצעירים בקבוצה זו יש יותר ממערכת תמיכה אחת משמעותית, פורמלית ולא פורמלית. לכל הצעירים יש קשר עם בני משפחתם, ויש צעירים שעבורם משפחת המוצא היא מקור התמיכה העיקרי. כמו כן מודגשת תמיכתם של חברים ובני זוג. יש מהצעירים שמלוּוים על-ידי תוכניות שונות לבוגרי פנימיות, גורמים מהפנימייה ושירותים אחרים. אצל חלק מהם בלט הצורך בהשתייכות למסגרות (לדוגמה – הצבא, תוכנית ליווי לבוגרי השמה). כמה מהם אף סיפרו כי כדי להתקדם בחיים עליהם להתעלם מעברם הכואב, בעיקר בתחום היחסים המשפחתיים. עוד ממסקנות המחקר המחקר מצביע על כך שצעירים רבים אכן מגלים חוסן במעבר לחיים עצמאיים, והוא נובע מיכולתם להישען על משאביהם האישיים והסביבתיים. לפיכך, רצוי מאוד לחזק את המשאבים האישיים של הצעירים עוד בזמן שהותם במסגרות. לדוגמה – חיזוק תחושת המסוגלות העצמית באמצעות יצירת חוויות של הצלחה בהתמודדות עם משימות שונות, והתערבות שמטרתה לשפר את הקשר עם ההורים הביולוגיים. המחקר אף הצביע על הצורך בהמשך ליווי וסיוע לצעירים לאחר היציאה מההשמה. העובדה שצעירים רבים שגדלו בהשמות חוץ-ביתיות מתקשים בניהול חיים עצמאיים מחזקת את הצורך לפתח מערכת שירותים מקיפה בישראל עבור אוכלוסייה זו. קורטני ) מדגיש את תפקיד המדינה כהורה מחליף Courtney, 2009( לילדים שהוצאו מביתם. פערים בהישגים בין בוגרי השמות חוץ-ביתיות ובין עמיתיהם בקהילה מעידים לפיכך על מחדליה

נקודת מפגש I 56