מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 17

— רב-נושאי 17 גיליון

צוות המערכת – יו"ר מערכת, מכון חרוב נעמי גוטמן – עורכת ראשית, מכון חרוב יפה ציונית – ייעוץ מדעי, מכון חרוב פרופ' ענת זעירא – היחידה לאלמ"ב, משרד הבריאות ד"ר זהר סהר – המחלקה לשירותים חברתיים, מודיעין עילית מיקי מילר – מכון חרוב עו"ד עפרה בן מאיר – מכון חרוב שוש תורג'מן – משרד הרווחה והשירותים החברתיים שרית צרפתי – משרד המשפטים עו"ד תמר פרוש

עיצוב, עריכה והפקה ורדה בן-יוסף עריכת לשון: סטודיו אלי דייץ' עיצוב גרפי ולייאאוט: יבגניה ז'אדן עימוד: דפוס מאור וולך בע"מ הדפסה: Dreamstime צילום על גבי העטיפה:

מכון חרוב 9765418 מכון חרוב, קמפוס הר הצופים, ירושלים כתובת המערכת: 077-5150304 פקס: ,077-5150300 טל': www.haruv.org.il אתר מכון חרוב: nomig@haruv.org.il לתגובות:

נקודת מפגש I 4

תוכן העניינים

6 8

דבר העורכות "אלו החיים שלנו" ד"ר תמר מורג | שיתוף ילדים במצבי סיכון – למה זה חשוב ולמה זה לא פשוט? שיח עם ילדים ד"ר כרמית כץ | מיתוסים ומציאות ילדים נפגעי עבירות מין על דוכן העדים ד"ר רונית צור | הקשר בין העדה בבית המשפט להסתגלות פסיכולוגית לאחר המשפט חורבן הבית והנפש יעל אלמוג | אחאות בצל גילוי עריות אימהות-ילדות רעות גיא ועמית דלמדיגו | אימהות צעירות בסיכון והטיפול בהן רחל לוין-איגר ושרית צרפתי | אומנת חירום בישראל "סמי האונס" ד"ר פאולה רושקה וקרן גולדמן | מאפייני פגיעות מיניות בהשפעתם התערבות במקרים של פגיעות מיניות בין אחאים השוואה בין נקודות המבט של צוות מרכז ההגנה בירושלים ושל צוות מרכז ההגנה בפנסילבניה

12

16

18

22

26 30

36

ד"ר דפנה טנר לחיות בסוד עופר בן דוד ארז ונופר מזורסקי | הסיכון לפגיעות בקרב נוער להט"בי

40

מדורים

על השלב שבו נקבעת יריעת המחלוקת במשפט ועל סיוע לעדותו של ילד עו"ד תמר פרוש | סקירה של פסק דין נחמני להישיר מבט אל תופעת ההתעללות בילדים והזנחתם הכנס הבין-לאומי השני של שלוחת מכון חרוב בארצות הברית באוניברסיטת אוקלהומה גל אבני | שבטולסה בית היתומות של ברתה פפנהיים ביקור משלחת הסטודנטים בפרנקפורט במסגרת הקורס על התעללות בילדים בפרספקטיבה רוני עמרם | משווה בניית יחסי אמון עם ילדים וצעירים בסיכון לניצול מיני ד"ר שירלי בן-שלמה | האתגר של אנשי המקצוע 44 48 50 52

מפגש משפטי

מפגש חרוב

מפגש חרוב

מפגש מחקרי

I נקודת מפגש 5

דבר העורכות

יפה ציונית

נעמי גוטמן

דיסציפלינות, העובדים עם ילדים וצעירים הנתונים בסיכון ). המחקר עוסק בבניית יחסי אמון עם ילדים CSE( לניצול מיני ועם צעירים בסיכון לניצול מיני. הקשבה לילד הנפגע עשויה להיות מכרעת, ובייחוד בהקשר של יעל אלמוג וד"ר פגיעות מן הסוג הקשה ביותר – גילוי עריות. מתייחסות במאמריהן למציאות כואבת של פגיעה דפנה טנר בין אחים. יעל אלמוג מאירה נקודת מבט שלרוב נסתרת מאנשי המקצוע: אחיה ואחיותיהשל הנפגעת עדים לפגיעה, אך לעיתים קרובות מתגלה עם הזמן כי אף הם נפגעו. עובדה זו צריכה להדליק נורה אדומה אצל אנשי מקצוע המעורבים במקרה של גילוי עריות. ד"ר דפנה טנר עורכת השוואה בין גישת ההתערבות של צוות מרכז ההגנה בירושלים ובין זו של צוות מרכז ההגנה בפנסילבניה במקרים של פגיעות מיניות בין אחאים. לתקשורת עם הילדים חשיבות מכרעת במיוחד במקרים עופר בן דוד ארז ונופר של בני נוער מהקהילה הלהט"בית. מתארים כיצד שמירת סוד זהותם המינית של נוער מזורסקי להט"בי עלולה לדרדר אותם לסיכון ומציעים מה אפשר לעשות כדי למנוע זאת. מתארת במאמרה את הביקור המרגש של משלחת רוני עמרם סטודנטים במוזיאון ברתה פפנהיים בגרמניה – חלוצה שהקדימה את זמנה עוד בטרם קם מקצוע העבודה הסוציאלית. במאמר מתואר פועלה של גב' פפנהיים למען נערות בסיכון שהפכו לאימהות צעירות, ובכלל זה המקלט ההוליסטי, הפיזי והרגשי, שקיבלו הן וילדיהן, ללא סייג וביקורת, במוסד שהקימה. קשיים אלה של אימהות צעירות וילדיהן ממשיכים להוות אתגר גם היום, כעבור יותר ממאה שנים. את הקשיים הללו מעמותת רעות גיא ועמית דלמדיגו מיטיבות לתאר במאמרן עלם. הן כותבות על ההתמודדות של אימהות בסיכון לאחר רחל הלידה ועל אתגריהן ואתגרי הטיפול המערכתיים בהן. כותבות על אומנות החירום בישראל לוין-איגר ושרית צרפתי

של נקודת מפגש, 17- אנו שמחות להציג לפניכם את הגיליון ה והפעם גיליון רב-נושאי. תחום הטיפול בילדים נפגעי התעללות עבר דרך ארוכה והתקדם מאוד, אך בכל הקשור למימוש זכותם של ילדים נפגעי התעללות להישמע ולהיות שותפים להחלטות על גורלם הדרך עוד ארוכה. כתב העת עוסק בשיתוף ילדים בסיכון ונפגעי התעללות דרך מעלה על נס את חשיבות ד"ר תמר מורג כמה פריזמות: שותפותם של ילדים בסיכון בקבלת החלטות בעניינם ונסמכת על מחקרים המראים שילדים נפגעי התעללות רוצים להשתתף וזקוקים לכך שישמעו אותם. על-פי מחקרים אלה, הדבר משפיע לטובה על בריאותם הנפשית ד"ר רונית צור ועל התפתחותם הפיזית. בהקשר זה כותבת על ממצאי הדוקטורט שלה בעניין הקשר בין העדה בבית משפט להסתגלות פסיכולוגית מיטיבה לאחר המשפט ועל העדה כאמצעי מעצים ומשקם עבור ילדים המתאימים לכך. המחקרים שצוינו מראים שלא פחות חשובה מהשיתוף היא הדרך שבה עושים זאת – השתתפות שאינה משמעותית וכנה עו"ד עלולה להיות גרועה מהיעדר השתתפות. כאן כותבת על פסיקת בית המשפט העליון בדבר השלב שבו תמר פרוש נקבעת יריעת המחלוקת במשפט ועל סיוע לעדותו של ילד. גם בכך יש כדי להעצים את עמדתו של הילד הנפגע. שיתוף ילדים דורש תקשורת טובה עימם. המאמרים של עוסקים בתקשורת ד"ר שירלי בן-שלמה ושל ד"ר כרמית כץ אפקטיבית ותומכת עם ילדים נפגעים. מאמרה של ד"ר כרמית כץ עוסק במיתוסים רווחים על ילדים ועל שיח עימם, המונעים מהילדים לספר על הפגיעה בהם. חשוב לדבר עם ילדים שנפגעו וחשובה הדרך לעשות זאת, והמאמר מציע אסטרטגיות מעשיות לשיח עם ילדים. ד"ר שירלי בן- שלמה סוקרת מחקר שנעשה בקרב אנשי מקצוע ממגוון

נקודת מפגש I 6

שמהוות מערך ייחודי בתוך תחום האומנה, והן מציגות את מודל העבודה המעניין של אומנות אלה. עוד בחרנו להאיר תופעה שעולה לאחרונה יותר ויותר על סדר היום של העוסקים בתחום הפגיעה: סמי אונס הפכו זה מכבר לרעה חולהשהזיהוי שלה קשה מאוד ולעיתים גם בלתי אפשרי. מסבירות את סכנותיהם ואת ד"ר פאולה רושקה וקרן גולדמן הדרך לאתר את מי שנפגעו מסמים אלה, ומייעצות כיצד לנהוג במקרה של חשד לפגיעה מהם. ולסיום, בפרספקטיבה של חמישים שנה על תופעת ההתעללות וההזנחה בילדים – תקציר הרצאתו של ד"ר ריצ'רד קרוגר, מומחה בעל שם עולמי. דבריו מתוארים בתוך מאמרה , מי שמנהלת את מכון חרוב - ארצות הברית גל אבני של וסיקרה את הכנס הבין-לאומי שהתקיים )HARUV USA ( בטולסה, אוקלהומה.

קריאה מועילה!

I נקודת מפגש 7

¹ ”אלו החיים שלנו" שיתוף ילדים במצבי סיכון - למה זה חשוב ולמה זה לא פשוט?

shutterstock

2 תמר מורג

יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, מתוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד". בשנים האחרונות אפשר לראות בחקיקה ובהנחיות במדינות רבות בעולם, ובהן ישראל, תהליך של שינוי דרמטי המבטא את ההכרה הגוברת בחשיבות שיתופם של ילדים. עם זאת, סקירת המחקרים בנושא בארץ ובעולם מעלה שעל אף ההכרה בזכותם של ילדים במצבי סיכון לשיתוף ובחשיבות השיתוף, היקף השיתוף הלכה למעשה חלקי בלבד. כמו כן נמצא שגם כאשר הוא נעשה – לא תמיד הוא נעשה בצורה הטובה ביותר. במאמר זה אבקש לסקור בקצרה ממצאי מחקרים המלמדים הן על החשיבות של שיתוף ילדים במצבי סיכון בקבלת ההחלטות והן על הקשיים העולים ביישום זכות זו. בסוף הדברים אבקש להצביע על כיווני פעולה.

מבוא מממצאי מחקרים בעולם עולה כי שיתוף ילדות וילדים במצבי סיכון בהחלטות הנוגעות להם, שנעשה בצורה נכונה, תורם תרומה משמעותית הן לקבלת החלטות מיטיבות והן לרווחתם של הילדים. שיתוף ילדים בהחלטות הנוגעות להם הוכר גם 12 במשפט הבין-לאומי כזכות יסוד של ילדים מכוח סעיף לאמנה בדבר זכויות הילד. סעיף זה קובע כי "מדינות חברות

This is our lives – why are you talking about us as if we don’t exist? : ציטוט מדברי נערה 1 ואחרים (ראו ברשימת המקורות). Bijleveld מובא במאמרם של ד"ר תמר מורג מלמדת בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, הייתה בעבר סגנית יו"ר הוועדה לבחינת המשפט הישראלי לאור האמנה 2 הבינלאומית בדבר זכויות הילד (ועדת רוטלוי).

נקודת מפגש I 8

"אלו החיים שלנו"

מסקירות הספרות בעולם, בדבר ההיקף הנמוך של שיתוף ילדים הלכה למעשה, עלו בשעתו ממחקרה של רוית אלפנדרי בוועדות אשר בחנה את ההיקף ואת דרכי השיתוף של הילדים , תקופה שבה 2011-2010 בשנים תכנון, טיפול והערכה הוחל בהפעלת רפורמה בעניין שיתוף ילדים בוועדות. מממצאי מחקר זה עלה כי רק כמחצית מהילדים אשר על-פי ההנחיות )12 היו מתאימים להשתתפות בוועדות (כלומר, ילדים מעל גיל 3 הוזמנו לדיון. כמה חוקרים ביקשו להסביר את הפער בין עיגונה של הזכות להשתתפות בהנחיות ונהלים ובין ההיקף הנמוך של שיתוף שני החסמים המרכזיים לשיתוף ילדים ילדים הלכה למעשה. העולים מן הכתיבה האקדמית הם אלה: הנוגעות לתפיסת הילדים כחסרי א. עמדות אנשי מקצוע יכולת שיפוט, לחשש מפגיעה בילדים במסגרת ההשתתפות ולהתנגדות להכרה בילדים כבעלי זכויות. של אנשי מקצוע בכל הנוגע ב. היעדר מיומנות וקשיים רגשיים Gal & Faedi-Duramy, 2015 ;2016 , לשיתוף ילדים (אלפנדרי .)Vis Holtan & Thomas, 2010; קשיים באופן שיתופם של הילדים מחקרים העוסקים בשיתוף ילדים במצבי סיכון מצביעים על חוויה מעורבתשל ילדים אשר שותפו בתהליכי קבלת החלטות. לצד חוויות טובות ומעצימות, דיווחו ילדים שפעמים רבות הם מצאו שתהליך ההשתתפות הוא לא רלוונטי, משעמם ולעתים משפיל. בקשר לשיתוף ילדים בוועדות ובפורומים שונים, טענו ילדים כי לעתים קרובות יש בחדר אנשים רבים מדי, טענו שלא הכינו אותם כראוי, שלא הייתה להם נגישות לאותו מידע שהיה למבוגרים ושהדברים שאמרו היו חשופים לאנשים רבים .)Bijleveled et al., 2015; Cashmore, 2002( מממצאי המחקרים עולה כי השתתפות שאינה משמעותית וכנה עלולה להיות גרועה יותר מהיעדר השתתפות. ממצאי מחקרים אלו העלו שילדים פיתחו ציפיות לשיתוף משמעותי וביטאו אכזבה, תסכול וכעס כאשר חשו שהשיתוף אינו כן .)Gal & Faedi-Duramy, 2015( סוגיה מרכזית העולה מהמחקר הנוגע לשיתוף ילדים במצבי ממחקרים אלו היעדר מתן מידע מספק לילדים. סיכון היא עולה כי ילדים רבים אינם יודעים מדוע הוצאו מביתם ומהי

שיתוף ילדים במצבי סיכון מקדם החלטות מיטיבות בעניינם ותורם לרווחתם סדרה של מחקרים הצביעה על כך ששיתוף ילדים בכלל ושיתוף ילדים במצבי סיכון בפרט תורם לקבלת החלטות מיטיבות בעניינם. מחקרים אלו מראים, בין היתר, כי ההשתתפות מעניקה נקודת ראות נוספת, חשובה, לתהליך קבלת ההחלטות ), וזו מאפשרת לעמוד על פערים בין Cashmore, 2002( עמדות הילדים ובין תפיסות המבוגרים את עמדותיהם. כמה מחקרים הצביעו על כך שבמקרים של שיתוף ילדים במצבי סיכון, התערבויות נמצאו אפקטיביות יותר והשמות חוץ- ביתיות נמצאו יציבות יותר. כן עלה ממחקרים אלו כי במקרים שבהם ילדים בסיכון לא שותפו, היו ילדים שניסו לבטא את Barness, 2012;( רצונם בדרכים אחרות, כגון בריחה ומרד .)Cashmore, 2002 ממצאי מחקרים מצביעים על כך ששיתוף ילדים במצבי סיכון, כאשר הוא נעשה היטב, תורם לרווחתם של הילדים. כך עלה ממחקרים אלו כי מרבית הילדים מעוניינים להשתתף בקבלת החלטות (אך אינם מעוניינים לקבל את ההחלטה עצמה) ). ההשתתפות בתהליך מעניקה לילדים Cashmore, 2002( תחושת הכרה – בחוויה שלהם, ביכולות שלהם ובקיומם כבני ), והיא עונה על הצורך של ילדים Fitzgerald, 2010( אדם בתחושת שליטה על חייהם, בייחוד במצבים של קושי ומצוקה שבהם תחושה זו נשללה מהם. במסגרת הכתיבה האקדמית בנושא נטען כי יש חשיבות מיוחדת לשיתוף ילדים במצבי סיכון, במובחן מילדים שגדלים בבית הוריהם, שכן לעיתים קרובות מי שמקבל את ההחלטות אינו מכיר את הילד היטב ), והשתתפות מאפשרת לילדים Thomas & O'Kane, 1998( בכלל ולילדים בסיכון בפרט תהליך הדרגתי של קבלת אחריות לחייהם, תהליך אשר מתרחש בטבעיות רבה יותר כאשר הילד .)Cashmore, 2002( חי במסגרת משפחתית יישום חלקי בלבד של זכותם של ילדים בסיכון לשיתוף - ממצאים אמפיריים וסיבות אפשריות סקירות ספרות אשר בחנו באופן רחב מחקרים הנוגעים לשיתוף ילדים במצבי סיכון הצביעו על פער מאכזב בין מדיניות מוצהרת, הבאה לידי ביטוי בחקיקה ובהנחיות ועל פיה יש להבטיח זכותם של ילדים אלו להשתתפות, ובין היקף Bijleveled et al.,( שיתופם של הילדים הלכה למעשה ). ממצאים דומים לאלו העולים 2015; Cashmore, 2002

.30-13 ,2016 . הערכת רפורמה ארצית בתחום הגנת הילד שנועדה לשפר השתתפות ילדים בקבלת החלטות. ביטחון סוציאלי, מרץ 2016 , אלפנדרי 3 בתגובת משרד הרווחה והשירותים החברתיים, אשר צורפה למאמרה של אלפנדרי, צוין כי נתוני המחקר נאספו סמוך להתחלת הפצתה והטמעתה של הרפורמה הארצית בנושא ועדות תכנון טיפול, וכי מאז איסוף הנתונים חלו שינויים של ממש בדרכי הפעלתה. בשיחה עם עמיר קשי, מפקח ארצי על ועדות לתכנון טיפול והערכה במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, עלה כי בשנים האחרונות נעשתה עבודה רבה לקידום שיתוף משמעותי ואפקטיבי של ילדים בוועדות. בין היתר נערכו הכשרות ליו"ר ועדות תכנון טיפול והערכה בכל הנוגע לשיתוף ילדים, הוכן מדריך מקיף על דרכי שיתוף ילדים בוועדות ועודכנה המדיניות. לדבריו חלה עלייה בהיקף שיתוף ילדים הלכה למעשה. עד כה לא נעשה מחקר הערכה מעודכן על ההשלכות של .)28.5.19 מהלכים אלו על חווייתם של הילדים ועל תהליכי קבלת ההחלטות (שיחה מיום

I נקודת מפגש 9

תמר מורג

, ועדת האו"ם לזכויות הילד) והן משורת 12 הילד (הערה כללית המחקרים שאוזכרו לעיל שבהם רואיינו ילדים שחוו תהליכי השתתפות וכן אנשי מקצוע רלוונטיים: – יש להכין את הילדים לקראת ההשתתפות בצורה הכנה · יסודית, כך שיתאפשר להם להבין מה צפוי בדיון ומה יהיה אופיו. – יש להבטיח את זכותם של ילדים לבחור בחירה · אם להשתתף. – יש ליידע את הילדים במידה המרבית האפשרית שקיפות · באשר לכללים שעל פיהם מתנהל ההליך, ובכלל זה סוג ההחלטות האפשריות, חסיון דברי הקטין, המשקל האפשרי של עמדת הילדים. – יש לספק לילדים את המידע המרבי האפשרי בנוגע מידע · לתוכנית הטיפולית הנוגעת להם ולהחלטות האפשריות. יש לעשות זאת בדרך המותאמת לגילם, לבגרותם ולצורכיהם. לעניין זה חשוב לציין כי ועדת האו"ם לזכויות הילד קבעה חובה מיוחדת לתת לילדים במצבי סיכון מידע על האפשרויות השונות לטיפול ולהשמה חוץ-ביתית. – חשוב לדאוג, בין היתר, לסביבה פיזית מותאמת סביבה · לילדים, להקפיד על פורום מצומצם ומוכר ועוד. – של דרכי ההשתתפות לילדים שונים, ובכלל זה התאמה · בדרך של ציור, כתיבה ועוד. – הבטחת שוויון הזדמנות מלא במימוש הזכות, שוויון · לרבות התאמת דרכי השמיעה לילדים דוברי שפות שונות ולילדים עם מוגבלות. – יש לשאוף לכך שהקשר בין הילדים ובין מי ששומע קשר · אותם יהיה, ככל האפשר, קשר משמעותי. מחקרים שבים ומצביעים על כך שילדים מבקשים שמי שהם משוחחים עימו יהיה אדם שמכיר אותם ושהם בוטחים בו. – מחקרים הצביעו על כך שילדים זקוקים דיאלוג · להשתתפות שלא תהיה בעלת אופי נקודתי אלא בעלת אופי מתמשך המאפשר להם לשאול שאלות, להתייעץ, לשכנע ולשנות את דעתם. – יש חשיבות גדולה ביותר להקפדה על מתן משוב משוב · והסבר מפורט לילדים על ההחלטה שהתקבלה בסופו של ההליך, גם אם עמדתם התקבלה ובעיקר אם לא. – לרבות אפשרות של הילד לערער על נגישות לצדק · החלטות במקרים המתאימים.

התוכנית הטיפולית בעניינם, והיעדר המידע הוא מקור עיקרי למתח ולחרדה של ילדים אלו. כך למשל, במחקר שנערך עם בגירים צעירים בוגרי השמות חוץ-ביתיות, הם הביעו כעס ממשי על כך שכאשר היו בני נוער לא ניתן להם מידע מלא על .)Bessel, 2011( מצבם ועל תהליכי קבלת ההחלטות בעניינם מחקרים אלו העלו את הצורך לבחון מחדש את המדיניות בדבר האיזון הנכון בין הגנה על הילדים מפני מידע מזיק ובין הבטחת .)Cashmore, 2002; Marshall, 1997( זכותם למידע למתן משקל מועט ולא קושי נוסף העולה ממצאי המחקרים נוגע Bijleveled., 2015( במצבי סיכון עקבי לעמדותיהם של ילדים ) ממצאי מחקרים הצביעו גם על כך שילדים ששותפו et al חשו כי השפיעו על עניינים טריוויאליים אבל לא על הסוגיות המהותיות, כגון מידת הקשר שיהיה להם עם ההורה הביולוגי Bijleveled et al., 2015;( או בחירת העובד הסוציאלי שלהם .)Cashmore, 2002 להיעדר משוב או הסבר קושי אחר העולה מן המחקר נוגע כמובן, קושי זה גדול לילדים לאחר קבלת החלטה בעניינם. במיוחד כאשר ההחלטה המתקבלת עומדת בניגוד לעמדה שהביע הילד. סקירת ממצאי מחקרים בנושא זה הראתה כי במקרים שבהם ילדים חשו כי הקשיבו להם והתייחסו לדבריהם ברצינות, הדבר גרם להם לתחושה טובה גם אם עמדתם לא ). ואולם, במקרים שעמדתם Cashmore, 2002( התקבלה נדחתה ללא הסבר והתייחסות, הם חשו חוסר אונים, כאב רב ). ממצאים דומים לאלו Bijleveled et al., 2015( ואובדן תקווה העולים מסקירת הספרות בעולם, בנוגע לקשיים בדרכי שיתוף ילדים בישראל, עלו גם ממחקרה של אלפנדרי. כיצד אפשר להרחיב את היקף השתתפותם של ילדים ולשפר את דרכי שיתופם? בכתיבה האקדמית אפשר למצוא כי אחד המפתחות להרחבת היקף השיתוף מצוי קודם כל בהתנסות רבה יותר בשיתוף ילדים. בהתנסות יש כדי להפחית את החששות מכך ולהביא לשינוי עמדות. גם הכשרות מעמיקות יספקו כלי עבודה ישירים, יאפשרו התמודדות עם דילמות ויפחיתו התנגדויות .)Gal & Faedi-Duramy, 2015( נראה שיש להעביר חלק מההוראות והקווים המנחים הנוגעים לשיתוף ילדיםמֵרָמָהשל הנחיותפנימיות, אשר לשונן מעורפלת לא פעם, לחקיקה הקובעת כללים ברורים ומחייבים יותר. בכל הנוגע לדרכים לשיתוף משמעותי ואפקטיבי, של ילדים בכלל ושל ילדים במצבי סיכון בפרט, נראה שאפשר להצביע על כמה כללים שהליכה לאורם עשויה להביא לשיפור ניכר במצב. כללים אלו נגזרים הן מהנחיות ועדת האו"ם לזכויות

נקודת מפגש I 10

"אלו החיים שלנו"

מקורות עיקריים

). הערכת רפורמה ארצית בתחום הגנת הילד שנועדה לשפר 2016( ' אלפנדרי, ר .30-13 ,99 , ביטחון סוציאלי השתתפות ילדים בקבלת החלטות. נקודת ). ועדות לתכנון טיפול והערכה כמרחב של שותפויות. 2019( ' קשי, ע .16 , מפגש Barnes, V. (2012). Social work and advocacy with young people: Rights and care in practice. British Journal of Social Work, 42 (7), 1275-1292. Bessell, S. (2011). Participation in decision-making in out-of-home care in Australia: What do young people say? Children and Youth Services Review, 33 (4), 496–501. Bijleveld, G. G., Dedding, C. W., & Bunders‐Aelen, J. F. (2015). Children's and young people's participation within child welfare and child protection services: A state‐of‐the‐art review. Child & Family Social Work, 20 (2), 129-138. Cashmore, J. (2002). Promoting the participation of children and young people in care. Child Abuse and Neglect, 26 (8), 8. Fitzgerald, R. (2010). Children's participation as a struggle over recognition: Exploring the promise of dialogue. In B. Percy-Smith, & N. Thomas (Eds.), A handbook of children and young people's participation: Perspectives from theory and practice. London: Routledge. Gal, T., & Faedi-Duramy, B. (Eds.) (2015). International perspectives and empirical findings on child participation. From social exclusion to child- inclusive policies. New York: Oxford University Press. Lindsay, M. J. (1995). Involving young people in decision-making. Children Australia, 20 (1), 39-42. Thomas, N., & O’Kane, C. (2001). Children’s participation in reviews and planning meetings when they are looked after in middle childhood. Child and Family Social Work, 4 (3), 221-230. UN Committee on the Rights of the Child (CRC), General comment No. 12 (2009): The right of the child to be heard, 20 July 2009, CRC/C/ GC/12, available at: https://www.refworld.org/docid/4ae562c52.html [accessed 4 June 2019] Vis Holtan, A., & Thomas, N. (2012). Obstacles for child participation in care and protection cases – Why Norwegian social workers find it difficult. Child Abuse Review, 21 (1), 7-23.

I נקודת מפגש 11

שיח עם ילדים מיתוסים ומציאות

נקודת מפגש I 12

שיח עם ילדים

1 כרמית כץ

אנשי מקצוע ונשות מקצוע מדיסציפלינות שונות נפגשים לעיתים קרובות עם ילדים החיים במרחבים מסַכְּנים (למשל – התעללות והזנחה, חשיפה לאלימות במשפחה או סכסוך גירושין). מפגשים אלה, שרבים מהם נוגעים בטראומות קשות ולא מעובדות, מעמידים לפני אנשי המקצוע אתגרים רבים. שיח עם ילדים שונה במהותו משיח עם מבוגרים, ולכן הוא רגע לפני שהם מתמקדים דורש מהם היערכות מיוחדת. בלמידה וברכישת מיומנויות, חשוב להתבונן בכמה מיתוסים רווחים ולהתחיל לנפצם. ילדים אינם יודעים לשמור סוד כמה פעמים שמענו את המשפט הזה – שילדים הם שומרי הסוד הגרועים ביותר? התפיסה הרווחת היא שילדים, בגלל סוגיות התפתחותיות, רגשיות וחברתיות, אינם מסוגלים לשמור סוד. אבל האמת הכואבת היא שילדים יודעים לזהות סוד רע, מסוכן ומסַכּן ולשמור עליו טוב הרבה יותר ממבוגרים. אנשי המקצוע, וכן הציבור הרחב, שומעים תכופות על "ילדים" ו"שקרים" כאילו זו משוואה ליניארית, אולם ממצאי מחקרים מצביעים בבירור על כך שילדים הנתונים בדינמיקה של פגיעה והתעללות נאמנים מאוד לפוגעים בהם ולכן הם נוטים להגן עליהם בכל מחיר ולשמור את הסוד הקשה. ילדים יגזימו בפרטי מידע על אירועים שחוו מרבית הילדים נוטים לשמור לעצמם את הזוועות שהם חווים, מתוך חשש לשיתוף ובעיקר מחשש לפגיעה בדמות שהם אוהבים ואליה הם קשורים. כשהם כבר מספרים – הנרטיבים שלהם דלים בהרבה ממה שהיינו מצפים למצוא בסיפורים מורכבים כגון סיפורי התעללות. הנרטיבים הדלים יחסית שהילדים מוסרים על האירועים שחוו מעלים לעיתים תכופות ספקות בקרב אנשי המקצוע. ההסבר לדלות זו נטוע עמוק בתוך תחושות הבגידה שהילד עשוי לחוות, לצד תיאוריות בתחום הטראומה המהוות בסיס מרכזי וחשוב מאין כמותו כאשר ניגשים לשיח עם ילדים. תיאוריות בתחום הטראומה מצביעות על קונפליקט נאמנות אדיר, על קשיים גדולים

Shutterstock shutterstock

ד"ר כרמית כץ היא מרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב 1 שאפל, אוניברסיטת תל-אביב.

I נקודת מפגש 13

כרמית כץ

בדלייה של אירועים טראומטיים ועל כך שהנרטיבים של ילדים מאופיינים בהשמטת פרטים יותר מבהגזמה בפרטים. ילדים יבכו ויכאבו כאשר יספרו על דברים שהם באמת חוו כשאנחנו ניגשים לשוחח עם ילד על אירועים קשים שחווה אנו מצפים בדרך כלל לראות ילד מפורק, בוכה, עצוב ומבוהל. לפעמים אנחנו מתבלבלים כאשר מולנו ניצב ילד מחייך, שמח ואפילו צוחק בעודו מדבר על אירועים שלנו הם גורמים תחושת מחנק. האוטומט המקצועי שלנו "לוקח אותנו" אל סימני השאלה – איך מישהו יכול לצחוק נוכח זוועות כאלה? ומה זה בכלל אומר על האותנטיות של הילד? אולם ממצאי מחקרים מראים לנו בבהירות כי ילדים המשוחחים על טראומות שחוו עושים זאת לעיתים קרובות מתוך ניתוק רגשי. בזמן שיח על אירוע טראומטי יש קושי אמיתי לייצר חיבורים – בין ההיבט הקוגניטיבי, שעסוק בהתגברות על הקושי הרב לדלות את האירועים הטראומטיים ולשוחח עליהם, ובין ההיבט הרגשי, שמנסה לשמור על הילד באמצעות מנגנוני הגנה, כגון מופעים של דיסוציאציה. אנשי המקצוע צריכים לזכור כי החיבור הרגשי לטראומה דורש מהילד משאבים אדירים. ואולם ילדים עסוקים ביומיום במשימות אדירות של הישרדות, כגון ללמוד לדבר, לתקשר, להתלבש, להיות תלמידים טובים, להתמודד עם חברים ועוד, וההתמודדויות האלה מצריכות גם הן משאבים עצומים. לחיבור הרגשי לטראומה יש פוטנציאל לרסק את הילד ולחבל במאמצי ההישרדות שלו. פגיעות בילדים הן מעשי זוועה שעושים אנשים נוראים באלימות נוראית וקשה - כל סיפור אחר הוא המצאה... כן, גם זה אינו נכון... מרבית הפוגעים בילדים כלל אינם נדרשים להפעיל כוח. הם יוצרים תהליך מובנה היטב של לכידת הנפגע בתוך מערכת יחסים של תלות ואמון, מה שמותיר את הילד ללא כל פתח מילוט. הדינמיקה המתעתעת של פגיעה בילדים (בעיקר פגיעה מינית), אשר לרוב מכילה מעברים לא ברורים בין פגיעה לחיבה, בין פגיעה לאהבה, בין תלות לאימה – דינמיקה זו מבטיחה את מלכודו של הילד ואת אי חשיפת הסוד. לרוב היא מבלבלת מאוד – גם עבורנו, אנשי המקצוע, המחפשים את "המפלצת" או את "האירוע הכואב", ואנחנו הלומים כשאנו מוצאים שיח של ילדים על "אהבה" "אמון" ואף "הנאה" במרחבים פוגעניים אלה.

לצד ניפוץ המיתוסים, נפנה לכמה אסטרטגיות פרקטיות בשיח עם ילדים בהקשרים מורכבים אלה. עיקרון מרכזי בשיח עם ילדים: ביטחון ורצף חשוב מאוד להקפיד על מבנה קבוע של מפגשים עם ילדים, קשר, צלילה, אשר כוללים בתוכם שלושה חלקים מרכזיים: הכוונה להשקעה שלנו ביצירת אווירה נעימה קשר ב אוויר. עם הילד – להתעניין בשלומו, בתחושתו בקשר לבואו אלינו באותו יום או בכל דבר אחר – כל אלה יסייעו בהעברת המסר שאנחנו שם עבורו ומתעניינים באמת במה שעובר עליו. הכוונה לחלק שבו אנו משוחחים עם הילד על הדברים צלילה ב שאנו צריכים לשוחח איתו עליהם – כל עוד אנחנו מכבדים אותו ומפנים אליו שאלות מותאמות מבחינה התפתחותית ורגשית. אל תחששו להעמיק ולשוחח איתו על התכנים , הוא חלק קריטי – חשוב אוויר המועלים. החלק השלישי, ה להקצות, תמיד, זמן קבוע של חמש דקות לפחות לסיים את השיחה עם הילד סיום ראוי: לשאול אותו לשלומו, לברר אם יש דברים נוספים שחשוב לו לומר, ולהתעניין במה שהוא מתכוון לעשות אחרי הפגישה איתכם. במפגשים טיפוליים עם עולם שזכתה לשם "אפקט הידית 45- המבוגרים יש ערך רב לדקה ה המסתובבת" (הרגע שבו סיום הטיפול מאפשר שחרור של תכנים משמעותיים). ואולם לסיים את המפגש עם ילד בעודכם בשלב ה"צלילה" ולתת לילד לצאת כך מהחדר עשוי להיות מסוכן מאוד עבורו. הילד שיצא מהחדר יצטרך להתמודד לבדו עם התכנים הטראומטיים שחווה – ללא הסגירה שממחישה שהוא לא לבד ושיש מי שיעזור לו לשאת את המשא בעתיד. אל תשכחו – ילדים מתמודדים ביומיום עם משימות אחרות ועסוקים בהישרדות. תפקידנו להוציא את הילד מהחדר עם אוויר רב ככל האפשר להתמודדויות אלה. עיקרון פרקטי נוסף לשיח עם ילדים: שגרת יומיום אפורה מכילה תשובה לכל שאלה פעמים רבות כל כך אנו חשים תסכול נוכח חוסר ההצלחה שלנו להבין – מה קרה לילד באותה פעם, מי פגע בו, מה הוא ראה וחווה – ואנו נתקלים בהתנגדות עצומה. הדרך הפשוטה היא להיכנס עם הילד לעולמו ולשמוע ממנו דווקא על החלקים ה"משעממים", ה"אפורים", כשהוא חוזר מבית הספר, למשל, או לפני שהוא הולך לישון. אתם תופתעו כשתגלו כמה כל מה שאתם רוצים ללמוד על חייו של הילד טמון ברגעים האלה. תשאול מכבד שאיננו פולשני הזיכרון של ילדים דומה במבנה שלו לזיכרון של מבוגרים, אולם תהליכי הזיכרון של ילדים מאופיינים בקשיים רבים בקידוד האירועים, באחסון שלהם ובדלייתם. נגזרת פרקטית היא שימוש בסוג תשאול מותאם דלייה (שליפה מהזיכרון). מתוך ממצאי מחקרים עולה כי סוג התשאול המועיל ביותר

נקודת מפגש I 14

שיח עם ילדים

הוא היזכרות חופשית. שאלות פתוחות, כגון "ספר לי כל מה שקרה לך עם..." או "ואז מה קרה?" "ספר לי עוד על זה", מאפשרות לילד להתנהל בבטחה בתוך מרחב ההיזכרות בעודו שולף מהזיכרון פרטי מידע שהוא יכול להתמודד עם חשיפתם. התשאול הפתוח מאפשר לאיש המקצוע להגן על הילד מפני אסטרטגיות דלייה פולשניות אשר עשויות לחדור את מנגנוני ההגנה ההישרדותיים והכה חשובים של הילד. חשוב לזכור כי הגוף הוא מכונה מופלאה, ואם הילד אינו שולף פרטי מידע מסוימים אל לנו לפנות לתשאול פולשני ואינטנסיבי, שכן אחריותנו הראשונית היא לשמור על הילד הזה ועל הישרדותו ולכבד את המרחב שבו הוא יכול לחיות ואת הזיכרונות שעימם הוא יכול להתמודד כרגע. מרחב מועיל לשיח עם ילדים צריך שיכלול גם אמצעים יצירתיים שיאפשרו שיח פעיל יותר. לשיח פעיל כמה יתרונות חשובים בהתנעה ובשימור הקשב של הילד וכן בהפחתה של הדחק שלו בעקבות השיח או של המבוכה שהוא חווה. אמצעים יצירתיים המאפשרים לילד גם תקשורת של נרטיב חופשי יכולים להיות ציור, משחק משותף, יצירה משותפת ושיח המתעורר לאורו של סיפור קצר. פעמים רבות אנו חשים איום רב נוכח המחשבה על שיח עם ילדים. אנו בעיקר חוששים שהשיח שלנו איתם יפגע בהם אף יותר, או שאנחנו תוהים – מה אנחנו כבר יכולים לעשות עבורו? לעיתים אנו חוששים שלא תהיה לנו שליטה על מערכות אחרות, מורכבות, שרווחתו של הילד תלויה בהן, וחוששים לאכזב אותו. ואולם יש דבר חשוב שאנו צריכים לזכור: מפגש מכבד, מאפשר ומכיל יכול להוות עבור הילד זיכרון מעצב לחיים. הטעם הזה שאנחנו יכולים לתת לו – של מבוגר שאפשר לסמוך עליו ולהאמין בו – יכול לעורר בו רצון לחיפוש של עוד טעם כזה בחיים, ואולי בזכות המפגש הזה הוא יצליח למצוא חברים שמכבדים אותו ולבנות חיים טובים יותר מאלה שחווה. הרב שלמה קרליבך הפליא לתאר זאת בדבריו: שימוש יצירתי בכלים מותאמים מבחינה התפתחותית ורגשית העיקרון הפרקטי החשוב ביותר בשיח עם ילדים - אמון

כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו.

בואו נהיה אנחנו אותו מבוגר.

I נקודת מפגש 15

michal-parzuchowski-260084-unsplash

ילדים נפגעי עבירות מין על דוכן העדים: הקשר בין העדה בבית המשפט להסתגלות פסיכולוגית לאחר המשפט

ילדים, עוד טרם עדותם, נפגעים מהדחק הכרוך בהמתנה לעדות.

1 רונית צור

עדותם – להעיד במקומם. ואולם במקרים שבהם חוקר הילדים מעיד במקום הילד אי אפשר להרשיע אדם אלא אם כן נמצאה ראיה מסייעת. המחקר האמפירי הבודק את השפעות ההעדה בבית המשפט על הסתגלותם הפסיכולוגית של ילדים מצומצם. הוא נעשה בשיטות משפט השונות מהנהוגות בישראל ויש בו מגמות מנוגדות. המחקר המוצג כאן הוא ניסיון ראשון בישראל לבחון את תפקודם של ילדים נפגעי התעללות מינית על דוכן העדים ולהעריך את השפעות ההעדה על הסתגלותם הפסיכולוגית של ילדים אלה בטווח הקצר שלאחר ההעדה חודשים) ובטווח הארוך לאחריה (שנה וחצי עד שנתיים). 6-4( התבצע בהנחיית פרופ' אירית הרשקוביץ 2 )2014 , המחקר (צור במסגרת עבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטת חיפה. ילדים נפגעי עבירות מין בישראל, בני 184 במחקר השתתפו , שנחקרו על-ידי חוקרי ילדים, ואלה התירו את העדתם 15-5 ילדיםהעידו 82 , בביתהמשפט. מקרבהילדיםשהעדתםהותרה ילדים לא העידו 102- בבית המשפט בתקופת ביצוע המחקר ו מסיבות פרוצדורליות. לצורך בדיקת השפעות ההעדה בטווח

ילדים 3,000- בכל שנה נחקרים בישראל על-ידי חוקרי ילדים כ שנפגעו מינית, ורק מעטים מהם מעידים בבית המשפט. התפיסה הרווחת בקרב אנשי מקצוע היא שמעורבות במשפט היא חוויה טראומטית לילדים, שעלולות להיות לה השלכות חמורות על רווחתם והתפתחותם, ויש להגן עליהם מתנאי הדחק הנלווים להעדה. המחוקק הישראלי הכיר בצורך המיוחד להגן על הילדים והעניק לחוקר הילדים סמכות להעריך את מסוגלות הילדים להעיד בבית המשפט, ואם אינם יכולים למסור

ד"ר רונית צור ניהלה במשך למעלה מעשור את השירות לחקירות ילדים וחקירות מיוחדות במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. היום היא 1 מנהלת שירות בתחום הפנימיות באגף החוץ-ביתי במינהל שירותים אישיים וחברתיים במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. ). ילדים נפגעי עבירות מין על דוכן העדים: הקשר בין העדה בבית המשפט להסתגלות פסיכולוגית לאחר המשפט. עבודת גמר לשם קבלת 2014( ' צור, ר 2 תואר דוקטור בפילוסופיה, אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות.

נקודת מפגש I 16

ילדים נפגעי עבירות מין על דוכן העדים

הילד ד"ר יפעת שאשא ביטון, ועדת החוקה, משרד הרווחה, משרד המשפטים, הנהלת בתי המשפט וגורמים אחרים – ) הצעת החוק לתיקון דיני הראיות 24.7.17 עברה במליאה (ביום .2017– ), תשע"ז 7 ' (הגנת ילדים) (תיקון מס בין היתר, נוספו בחוק התיקונים האלה: במקרה שבו התיר חוקר ילדים את עדותו של ילד, חוקר · הילדים שחקר את הילד יהיה נוכח בעת מתן עדות הילד בבית המשפט, גם אם הוא טרם העיד בעצמו. חקירה נגדית של ילד נפגע עבירה המנויה בחוק, או · שהעבירה בוצעה בנוכחותו, לא תוכל להיעשות ישירות על ידי הנאשם, אלא על ידי סניגורו, זאת כדי להבטיח שהילד יוכל למסור עדות חופשית, וכן כדי למנוע את המצוקה שתיגרם לילד מחקירתו בידי מי שמואשם בפגיעה בו. נקבע כי בית המשפט יהיה רשאי להורות על התאמת · השאלות המופנות לילד ליכולותיו, וכן לקבוע הוראות לעניין משך החקירה הנגדית. ככלל, תישמע עדות של ילד נפגע עבירה, או שעבירה · בוצעה בנוכחותו, ביום אחד, ואם בית המשפט לא סיים לשמוע את הילד ביום אחד, כך שהעדות לא יכלה להישמע ברציפות, הרי שבית המשפט יחקור אותו יום אחר יום, ואם לא, עליו לנמק זאת. בכל בית משפט יוקצה חדר או מקום שישמש קטינים · נפגעי עבירה למתן עדותם בבית המשפט. בתהליך מקביל לתהליך החקיקה הקימה נשיאת בית המשפט העליון ועדה להסדרת נושא העדת קטינים. הוועדה דנה בהמלצות המחקר וגיבשה את ההתאמות הנדרשות בנוהל הנשיאה שמשלים את שינויי החקיקה ומסדיר בצעדים פרקטיים את ההגנה על הילדים המעידים. ממצאי המחקר מאפשרים הבנה מעמיקה יותר של הדינמיקה המתרחשת על דוכן העדים ושל הקשר בין תנאי הדחק והתמיכה לתפקודםשל הילדים ולאיכות עדותם. הבנה זו עשויה לסייע באיתור מדויק יותר של ילדים בעלי יכולת התמודדות על דוכן העדים. השיפור בהסתגלות בעקבות העדה פותח אפשרות לאנשי טיפול להתייחס להעדה לא רק כהכרח משפטי אלא כאמצעי מעצים ומשקם עבור ילדים שיימצאו מתאימים לכך. צמצום גורמי הדחק שזוהו אמפירית והגברת התנאים התומכים יאפשרו לילדים רבים יותר השתתפותפעילה בהליך המשפטי מבלי להינזק רגשית, ובית המשפט יוכל להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מעדות ברורה וקוהרנטית ולעשות משפט צדק.

זוגות של ילדים לקבוצת המחקר (מעידים) 60 הקצר נדגמו 29 ולקבוצת ההשוואה (לא מעידים), ובטווח הארוך נדגמו זוגות שהותאמו על-פי גיל הילד ומינו, חומרת הפגיעה, קרבת הפוגע לילד, התמשכות הפגיעה ומספר הפוגעים. הממצא החשוב העולה מהמחקר הוא שילדים נפגעי עבירות מין המעידים כנגד הפוגע בתנאי הגנה ותמיכה, לא רק שאינם נפגעים אלא אף חל שיפור בהסתגלותם בטווח הקצר לאחר חודשים) בהשוואה לילדים שלא העידו, שבזמן 4.5( ההעדה המקביל חלה הרעה בהסתגלותם. השיפור בהסתגלות נשמר גם בטווח הארוך, כשנתיים לאחר ההעדה, טווח שבו ילדים בשתי הקבוצות הראו שיפור בהסתגלות. אשר להתמודדות הילדים המעידים על דוכן העדים, מתברר כי רוב הילדים התמודדו היטב במהלך ההעדה, רמת תפקודם הרגשי והקוגניטיבי הוערכו כטובים בדרך כלל, והילדים נתנו עדות מספקת. עם זאת, נמצא כי ילדים על דוכן העדים בכל זאת חווים רמות משתנות של דחק. מהמחקר עולה כי ילדים, עוד טרם עדותם, נפגעים מהדחק הכרוך בהמתנה לעדות. ילדים ממתינים זמן רב עד למסירת העדות, וההמתנה המתמשכת פוגעת בהסתגלותם הפסיכולוגית. הציפייה להעדה אינה מאפשרת לילדים לחזור לשגרת חייהם ולהתחיל בתהליך השיקום. ביום ההעדה שוהים הילדים בבית המשפט זמן רב מדי, ובעיקר על דוכן העדות בעת החקירה הנגדית. ככל שהחקירה הנגדית נמשכת כך נמשך מצב הדחק שהם מתמודדים איתו. התפקוד הרגשי שלהם ואיכות העדות נפגעים, ויש לכך השלכות שליליות ישירות על הסתגלותם. בחקירתם הנגדית מתמודדים הילדים עם שאלות בעלות תוכן פוגעני ועם שפה שאינה מותאמת להם. שימוש בשאלות מנחות פוגע באיכות העדות, ויש ילדים ששינו את גרסתם במהלך החקירה הנגדית – לא משום שגרסתם המקורית לא הייתה מדויקת ונכונה, אלא בגלל האופי הסוגסטיבי של השאלות בחקירה הנגדית. לצד תנאי הדחק שהקשו על הילדים על דוכן העדים, זוהו במחקר הנוכחי תנאי התמיכה שסייעו לילדים בהתמודדות ואף הובילו לשיפור בהסתגלותם. הגורם בעל האפקט המגן והחזק ביותר היה תמיכתו של השופט. נמצא שתמיכת השופט הייתה גורם שהתקשר באופן מובהק עם תפקוד רגשי וקוגניטיבי משופר של הילדים ועם עדות באיכות גבוהה ואף התקשר עם מדדי ההסתגלות של הילדים בטווח הארוך. מהמחקר עולה כי נדרשים שינויים כדי ליצור תנאים הולמים להעדת ילדים וכדי להפחית את רמות הדחק בהליך הפלילי, ואכן ממצאי המחקר והמלצותיו גובשו לתיקוני חקיקה. לאחר עבודה מאומצת במשך שנה וחצי – של יו"ר הוועדה לזכויות

I נקודת מפגש 17

חורבן הבית והנפש אחאות בצל גילוי עריות

נקודת מפגש I 18

חורבן הבית והנפש

1 יעל אלמוג

חורבן הבית / עדי קיסר

לְאָן הוֹלְכִים מִכָּאן הַאִם יֵשׁ מָקוֹם שֶׁקּוֹרֵא בִּשְׁמֵנוּ הַאִם יֵשׁ מָקוֹם שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת שְׁמֵנוּ אָמְרוּ לָנוּ שֶׁאֵין כְּמוֹ בַּבַּיִת אֲבָל מֵהַבַּיִת נִשְׁאָר רַק כְּמוֹ מֵהַבַּיִת נִשְׁאָר רַק אֵין אֲבָל הִתְעַקְּשׁוּ אָמְרוּ לָנוּ יֵשׁ אֹכֶל בַּסִּירִים הֵרַחְנוּ אֲבָל הָיִינוּ רְחוֹקִים לֹא נָתְנוּ לָנוּ כַּפִּיּוֹת רַק סַכִּינִים וְאַתְּ אַט אַט אַתֶּם אַתְּ אַט נִדְחָקִים הַחוּצָה קֹדֶם בַּמַּחְשָׁבוֹת אַחַר־כָּךְ בַּגּוּף עַצְמוֹ הַפָּנִים מַתְחִילוֹת לְהִתְקַשּׁוֹת אָמְרוּ לָנוּ יֵשׁ בַּיִת יֵשׁ בַּבַּיִת מִטְבָּח עָמוּס בְּכָל טוּב

בָּעֵינַיִם נִפְעָר בּוֹר הַמֶּרְחָק בָּאֲדָמָה נִהְיָה גָּדוֹל כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם נִצְמָדוֹת לְאָן הוֹלְכִים מִכָּאן אַחֲרֵי שֶׁאֵין אַחֲרֵי הַחֻרְבָּן.

שירה של עדי קיסר משמיע את קולם של ילדים הגדלים בתוך עיי חורבות של בית משפחה. בית הנתון בתהליך התפרקות מתמשך והופך מ"כמו בית" ל"אין בית" בזמן שגדלים בו ילדים.

dreamstime

יעל אלמוג היא פסיכותרפיסטית, מטפלת במרכז רימונים נתניה – מרכז 1 אזורי לטיפול בפגיעות מיניות בקרב ילדים, ובפרקטיקה פרטית.

I נקודת מפגש 19

יעל אלמוג

הטיפולי, שעליו אספר כעת, הלך והתחוור כי לילה בעצמה היא נפגעת גילוי עריות. לילה באה לפגישתנו הטיפולית הראשונה עם תיק גדול. "התיק הזה הוא הבית שלי", אמרה. חודשים אחדים קודם לכן, בשבת, ארזה את כל חפציה האישיים ויצאה כמדי שבוע מביתה לפנימייה שלה. אלא שהפעם החליטה לברוח מהבית. כבר זמן רב שניסתה לפצל את זהותה בין "הילדה החרדית הטובה" של הבית ובין חיים חילוניים שהולכים ומתרחבים. לילה החליטה שאין היא רוצה עוד לחיות בשקר ולהסתיר את דבר חזרתה בשאלה. היא יצאה למסע נדודים במסווה של תנאי שחרור נוקשים מהפנימייה. מדי פעם קפצה הביתה לגיחות חטופות, ובסוף היום מצאה מנוחה אצל חברה מהעיר השכנה, שיש לה בית גדול והורים נדיבים. כמה שבועות לאחר עזיבתה של לילה את הבית יצא סוד הפגיעה באחת לאוויר העולם – ההתעללות שקרתה מתחת לאפם של ההורים. הייתה זו למעשה קריאת הצלה ראשונה מחורבן המתרחש זה שנים, ואולי דורות. רשויות הרווחה יצרו את הקשר עם מרכז רימונים, ומשם הדברים התגלגלו הלאה כפי שתיארתי. הטיפול בלילה מתקיים תחת החזקה רב- מערכתית הכוללת גורמי רווחה, טיפול וחינוך. בפגישות הטיפוליות של לילה נפרסת מסכת החיים בתוך חורבות ביתה. משפחה חוזרת בתשובה בת שש נפשות מצטופפת בבית שמידותיו שני חדרים. בית שאין בו גבול בין אדם לאדם, ופרטיות היא שפה זרה. המקום "הפרטי" של לילה היה קיר שנהגה לאורך שנים לכסות בציורים ותמונות, קיר שהעניק לנפשה ביטוי, נראות וצלם אנוש. בלילות נדדו בני המשפחה בין מזרונים שונים, ללא כל חוקיות. הורה ישן חבוק עם ילד זה או אחר או ילדים שישנו חבוקים זה עם זה. זהו רק אחד הביטויים של בלבול חריף ופרוורטי בין צורכי ההורים לצורכי הילדים. הילדים שימשו כמכל לצרות הזוגיות של ההורים ולשאר צרותיהם. מדבריה של לילה עולה כי כל ילדי הבית היו חשופים באופן מתמיד לגרייה מינית ולגישה מעוותת למיניות. לילה תיארה אחאות שיש בה חברות קרובה עם האח הפוגע, ולצד זה הרגישה תמיד שהאח הפוגע מביט בה בעיניים חושקות, "לא כמו שאח אמור להסתכל". על רקע תיאורים אלה, מסע הבריחה של לילה נראה כאקט של הצלה. לעיתים נדמה כי בריחתה אף היוותה מקור השראה ואומץ לאחות שחשפה את ההתעללות זמן קצר לאחר בריחתה של לילה. ואולם השבועות חולפים, ולילה איננה נראית כניצולה. בטיפול נחשפים נזקי חורבן הבית בגופה ובנפשה של לילה. לילה סיפרה כי למעשה היא בורחת מאבא. במציאות שנמשכה שנים היא חזתה במופעים של שכרות

בית ש"הכפית" בו, כסימבול של תהליכי ההחזקה וההכלה, הפכה ל"סכין" – כלי של פציעה ואֵימה. בית שבו הקיום הוא בחלל ריק, ללא עוגן ותחושת שייכות. ילדים הגדלים בבתים אלו נתונים בסיכון לפתח חולי נפשי, וגילוי עריות הוא אחד הקצוות הפרוורטיים של סיכון זה. הספרות המקצועית מצביעה על כך שאחד המכנים המשותפים לתאים משפחתיים שבהם מתרחש גילוי עריות בין אחים )1983( הוא חיים בבית מעין זה שתואר בשיר. עפרה איילון מצביעה על היעדר הפרדה מבנית ורגשית בין "דיאדת הורים" ) מצביעה על דרישות 1994( ל"דיאדת ילדים", וג'ודית הרמן מוסריות מבלבלות ועל אכיפה כאוטית ולא צפויה של חוקים. ההורים במשפחות אלה מתוארים כנעדרים – פיזית ורגשית .)Ballantine, 2012( ילדים החיים בצל גילוי עריות, בין אם הפוגע הוא הורה ובין אם הוא אח, נפגעים גם כאשר הם אינם קורבנות ישירים של הדבר. הצירוף "אחים עדים" מתייחס לאחים שאינם קורבנות ישירים של גילוי העריות, אולם הם בסיכון להיפגע מעצם החשיפה הישירה לפגיעה (כאשר הם רואים בעיניהם את ההתעללות המינית), מעצם החשיפה לסימני המצוקה של הקורבנות, או מהחשיפה לאווירה המשפחתית ולתפקוד ההורי הייחודי ). טענות אלה נתמכות 1998 , למשפחות אלו (פינצי, פלד ורם גם בממצאים מתחום החשיפה של ילדים לאלימות כלפי אימם, כאשר הילדים נפגעים לא רק מחשיפה ויזואלית לאלימות אלא גם מהשפעותיה על הדינמיקה ועל הסגנון המשפחתי המיוחד למשפחות אלו. הספרות מיעטה לעסוק באחאים העדים, אף על פי שנראה כי אחים אלה נתונים בסיכון גבוה לסבול מקשת של קשיים נפשיים – כגון קשיים בבניית האמון הבסיסי, בעייתיות בגיבוש העצמי, תחושות מסיביות של מצוקה, חוסר אונים ותחושות דחייה, היעדר תקשורת אמינה, גישה מעוותת למיניות, חרדה ודיכאון – באותה עוצמה כשל הקורבנות עצמם, גם אם מאחורי תופעות אלו עומדת דינמיקה שונה. סיפורה של לילה דרך סיפורה של לילה (שם בדוי) אשמיע את קולה הפרטי של שגדלה בתוך "חורבן הבית". לילה, בת בכורה 16 נערה בת ראשונה לאחר שאחותה 2 במשפחתה, הגיע למרכז רימונים הצעירה בת התשע סיפרה לאם המשפחה על התעללות מינית המתרחשת בערבי שבת על-ידי אחיה הגדול. לילה ושלושת אחיה הוזמנו למרכז לשיחה שהנחו גורמי הרווחה וצוות המטפלות ברימונים. מטרת השיחה הייתה לפתוח את סוד הפגיעה בפני ילדי המשפחה האחרים (לילה ואח אחר) ולנסות להבין אם גם הם נפגעו. במעמד זה סיפרה לילה כי האח הפוגע צילם אותה עירומה ומתלבשת. היא הביעה נכונות במעמד זה להתחיל בטיפול, פסיכותרפיה, בעצמה. בתהליך

מרכז אזורי לטיפול בילדים נפגעי פגיעות מיניות. 2

נקודת מפגש I 20

חורבן הבית והנפש

מניפולטיביות וקושי להבחין בין היבטים מיטיבים למזיקים הגלומים במערכות יחסים. הטיפול בלילה בעיצומו. כל הזמן מרחפת מעליו סכנת "בריחה" ממסגרת הטיפול ויש חשש תמידי שהיא תנשור ממנו. היום היא בעיצומו של תהליך השתלבות בחינוך החילוני ועמוסה מאוד, הן בשל הצורך להשלים פערים לימודיים והן בשל הצורך להתמודד עם חברה שונה מאוד מזו שגדלה בה. , גילוי עריות בין אחים הוא במקרים רבים נייר לקמוס לסיכום לחולי חריף בתוך התא המשפחתי. חשוב מאוד להעניק טיפול רב-מערכתי לכל אחד מילדי המשפחות האלו, גם אם נדמה תחילה שהם "ניצולים". בראשית המאמר צוין כי האחאים העדים סובלים מטראומה משנית בשל היותם עדים לזוועה המקרה .)1998 , או בשל רגשות אשמה (פינצי, פלד ורם שתואר במאמר זה מעלה אפשרות כי לצד הסיכון שגם האח העד נפגע מגילוי עריות, האח העד – הילד שנראה לכאורה מתפקד, הילד שספק אם עיניו חזו בזוועה אולם נפשו ספגה את אווירת הבית שהצמיח אותה – זקוק לטיפול ועזרה. סיפורה של לילה מצביע על קשיים נפשיים שהם מחיר של בריחה, חוסר אונים ואימה, חשיפה לאלימות מתמשכת וחוסר אפשרות לגדול בתוך יחידת אחים המוגנת על-ידי הורים מתפקדים, כמאפשרת תנועה הכרחית בין שייכות לייחודיות ונפרדות. איזון עדין: התמודדות ). מחוץ לתחום – הבת כקורבן מיני במשפחה. 1983( ' איילון, ע תל-אביב: ספריית פועלים. במצבי לחץ במשפחה. תל-אביב: עם עובד. טראומה והחלמה, .)1994( הרמן, ג'"ל ). תפקיד הראי של האם והמשפחה בהתפתחותו של הילד. 1971( ויניקוט, ד"ו תל-אביב: עם עובד. משחק ומציאות, חברה ). השפעת גילוי עריות על האחאים העדים. 1998( ' פינצי, ר', פלד, ע' ורם, א .280-269 ,)2( ורווחה, יח תל-אביב: ערס פואטיקה. דברי הימים. ). חורבן הבית. 2018( ' קיסר, ע Ballantine, M. W. (2012). Sibling incest dynamics: Therapeutic themes and clinical challenges. Clinical Social Work, 40 (1), 56-65. מקורות

והתפרצויות זעם תכופות שלוו באלימות מילולית ופסיכולוגית כלפי אִימה וכלפי הילדים. בתוך הטיפול, לילה מתחילה לסבול מהתקפי חרדה ומצב רוחה מידרדר. היא מדמיינת שאביה רודף אחריה והשעות הטיפוליות הופכות למקלט מבטחים בעת מסע הבריחה שלה. באחת הפגישות היא מבקשת לשתף אותי בסוד, ומספרת על פגיעה מינית שביצע בה האב כמה שנים קודם לכן. אחרי שהסוד יוצא לילה הולכת ונחלשת עוד יותר. היא החלה את שנת הלימודים כתלמידה מצטיינת, אבל היא התקשתה להיקלט בפנימייה החדשה, ובינתיים אִימה אומרת לה שהיא מתגעגעת מאוד, וכך תם לו מסע הבריחה ולילה שבה אל הבית, או ליתר דיוק – אל שרידי החורבן. בבית גרה כעת שארית הפליטה, לאחר כניסת ההורים להליך גירושין, ורק האם בבית. האח הפוגע הוצא לפנימייה בצו בית משפט. כעת אף אחד פרט לאב כבר אינו דתי. הוא עיבוד הטראומה שהיא תוצאה מוקד הטיפול בלילה של ילדות בבית חרב, בית שהפקיע ממנה חוויה של שייכות למקום קבוע ומיטיב. לילה מעבדת את תהליך הבריחה על כל היבטיו, ולצד זה – את התקווה להמציא את עצמה מחדש. היא מבטאת כמיהה להינתק מבית גידולה, כמו מבקשת לטשטש את עקבות מוצאה, ולצד זה מתקשה להשתלב במקום חדש. לילה נאבקת לשנות את הזהות החיצונית והתרבותית שלה, ומתקוממת מול עדות לסימני ההיכר של הבית. בתוך כך הופכת האחות הנפגעת למושא של ניכור וסלידה. האחות, מייצגת של העוני, העליבות, ה מבעד לעיניה של לילה, היא הנזקקות, הכישלון וחוסר התקווה. לרגעים עולים ניצנים של אמפתיה לאחות, במיוחד נוכח הכרה בקנאה שזו חשה כלפי לילה, היפה והמוצלחת. בשעות הטיפוליות אני עדה לקצב המסחרר שאפיין שנים את הכאוס של מציאות חייה. הדיבור על הבית מציף בעוצמה רבה את הדיכאון ואת הידיעה, שהיא מבקשת לרוב לשכוח, שבשלב זה של חייה אין לה בית אמיתי בעולם הזה. באיזו מידה יוכל ילד לבסס תחושת שייכות ללא תא משפחתי ) כתב כי האפשרות 1971( שייצר את הניצנים לכך? ויניקוט לגדול בתוך תא משפחתי שיש בו הורים וגם אחים קריטית כדי להתפתח כייחודי ונפרד, ובו בזמן מזדהה, דומה ושייך. ניכור ובריחה, שאפיינו את ההתמודדות של לילה עם "חורבן הבית", היו אולי ביטוי של חוכמה, תושייה ויכולת הישרדות. אולם במובן העמוק, הניכור והבריחה הם תולדה של תחושות סלידה וניכור כלפי התא המשפחתי שבו גדלה. היבטי הסיכון הנובעים מכך מתבטאים ביחסה של לילה אל מסגרת הטיפול והקשר הטיפולי. לילה זקוקה מדי שבוע לתזכורת על שעת הטיפול, וגם כאשר היא מתוזכרת, לעיתים היא "שומטת" את שעת הטיפול ולא מגיעה. הקשר הטיפולי, לצד מערכות יחסים אחרות בחייה, מתאפיין בקשיי התקשרות, סכנת ניצול,

I נקודת מפגש 21

אימהות-ילדות אימהות צעירות בסיכון והטיפול בהן

shutterstock

1 רעות גיא 2 ועמית דלמדיגו

ורגשיות. ננסה לבחון את ״חבלי הלידה״ שלנו, כעובדות בעמותת עלם, ושל מערכת הרווחה, במפגש הכה מורכב בין חיי ההישרדות, הקשר הטיפולי וזכויות אדם.

התוכניות של עלם עבור נערות וצעירות בסיכון - רקע

במסגרת עבודתנו בעלם, אנו פועלות להקמת תוכניות ייעודיות עבור בני נוער, צעירים וצעירות, אשר נעים תדיר על הציר שבין הבית לרחוב. התוכניות מופעלות היום באילת, בדימונה, בכל מקום שבו 3 בתל אביב, בפתח תקווה, בחיפה ובירושלים. התמקמנו החלנו בפעולות איתור, יצירת קשר ובניית אמון עם נערות וצעירות הנתונות במצבי סיכון קיצוניים, והמטרה היא להתמיד בכך לאורך זמן בקצב שמתאים להן. התוכניות אורגנו והותאמו לצרכים המקומיים. התוכנית מאפשרת מקום בטוח שצעירות אלה יכולות לבוא אליו כמו שהן, ללא תנאים מוקדמים ובלי התחייבות מצידן לקבל טיפול או לעשות כל שינוי אחר בחייהן. חשוב לציין

"בוועדת החלטה לפני שילדתי אמרו לי שבגלל שהייתי ילדה בסיכון לא אוכל לגדל את העובר שבבטני. כעסתי שהיא לעולם לא 17 מאוד. איך אפשר להגיד לנערה בת .)17 תשתנה יותר״ (א' הפכה לאימא בגיל במאמר זה נתאר את המפגש שלנו, נשות המקצוע בעמותת עלם, עם נערות וצעירות שהפכו לאימהות בצל מצבי חיים קיצוניים ומסוכנים, מתוך אימוץ אסטרטגיות הישרדות פיזיות

רעות גיא היא משפטנית ומגשרת, ראש תחום קצה ונערות בעלם. 1 עמית דלמדיגו היא עובדת סוציאלית, מנהלת "עלמה" לנערות בקצה הרצף – בהפעלה מקצועית משותפת של משרד הרווחה, עיריית פתח תקווה 2 ועמותת עלם.

נקודת מפגש I 22

אימהות-ילדות

על ריפוי ותיקון, אולם מורכבות עולמן הנפשי מצריכה עבודה, זמן, אמון ולמידה. אסטרטגיות ההישרדות שנקטו לפני ההיריון, ושנועדו להגן עליהן פיזית, כלכלית ורגשית, הופכות להיות מורכבות יותר עם תפקידן החדש כאימהות. מצופה מהן להתחיל ולדאוג לצרכים הפיזיים והרגשיים של העובר, וכאשר זה לא קורה, הן האשמות המיידיות, בחוויה שלהן ושל ).לעיתים הן נאלצות לעסוק בזנות, 1984 , סביבתן (סבירסקי מחוסר ברירה מבחינתן, כאסטרטגיית הישרדות. אך החלטה זו נתפסת שלילית בעיני החברה, כי אימהות נתפסת כמנוגדת ). כאשר אין 2011 , ; פרקר ופלד 2013 , לזנות (לוין-רוטברג הכרה מקצועית בתהליכים שהן עוברות במאמצים שלהן להורות תקינה, הן מייד חוות אשמה וכישלון ואינן צורכות את הסיוע שהן כה זקוקות לו. חוויית האימהות מתחילה כבר עם כניסתן להיריון. מכיוון ), עולה 20-17( שמדובר לרוב בגילים צעירים של האימהות מייד השאלה של השארת העובר או הפסקת ההיריון. הצעירות מספרות כי על אף הקשיים הצפויים, ובכלל זה זהות אב שלעיתים אינה ידועה בשלב זה, ההיריון גורם להן להרגיש משמעותיות עבור מישהו, והוא גם הזדמנות לשינוי. האתגר העיקרי שלנו, נשות המקצוע, עולה כאשר יש קושי להכיר במשמעות הגיל והבשלות הרגשית לטיפול בתינוק. לרוב העניין נתפס כאילו הן מסתירות את ההיריון או שיש בוחן שיפוט לקוי. ואולם הסיבה לכך עמוקה יותר, ומקורה בחסמים רגשיים תואמי גיל ועבר טראומטי. נוסף על כך אנו רואות כי מרגע שהפכו לאימהות, העיסוק המרכזי שלהן הוא ילדן, עיסוק המבטל את מקומן הרגשי כילדות. זה עניין שצף לא פעם ומקומם אותן. נערה שנפגעה בילדותה בידי הוריה חשופה להשלכות הרסניות וארוכות טווח, בהן חוויות של נבגדות, כאוס, טשטוש גבולות העצמי ואובדן זהות. במרחבי העבודה שלנו, עיקר הטיפול מושתת על ההנחה שיש להעניק לנערות ולצעירות חוויית קשר מיטיבה כדי להתחיל בריפוי הטראומה. אנו רואות כי קשר מיטיב אשר אינו מאופיין בשיפוטיות ויש בו קבלה ללא תנאי, סבלנות לקצב ולבחירה שלהן, מאפשר להן להרפות מתחושת החרדה ולהתמסר לקשר. עניין זה כשלעצמו משפיע לחיוב על האימהות הצעירות בקשר החדש שהן יוצרות, מגשים את משאלת ליבן להיות אימהות טובות יותר ומפחית מאוד את רמת הסיכון שבו נתונים גם הילדים. נראה שלצד האתגרים שמביאה האימהות יש אתגרים בבניית רשת טיפולית מתאימה וחיונית לסיוע להן ולילדיהן. אנו קוראות לכך "חבלי הלידה" של המערכת, מכיוון שבעבודתנו בשטח אנו רואות כי סל המענים המצומצם הקיים כיום לאימהות הצעירות אינו מציע הזדמנות אמיתית לשינוי ולהצלחה.

שמודל העבודה שלנו הוא אומנם לא פורמלי, אך יש גבולות שנקבעים בתוך הקשר בשיח שקוף וכן עם הנערות/הצעירות. עבור חלקן, שמרבות לעבור ממקום למקום ("ציפורים נודדות", אנחנו קוראות להן), התוכניות שלנו משמשות גם רשת ביטחון, והעובדות משתפות פעולה בסיוע להן בשקיפות צעירות שהיו אימהות או שהפכו 60- מלאה. עד היום פגשנו כ עם הזמן לכאלה. עם השנים נוצרה בכל מקום שבו עבדנו קבוצת אימהות שיחד איתן חיפשנו דרך להתאים להן את המענה הרלוונטי. כך למשל נוצרו "מרחבי אימהות", שהציפו באחת ובאופן טבעי שאלות רבות וחדשות אצל הצוותים המקצועיים המלווים (הבנויים על כוח אדם שכיר ומתנדבות), ובכלל זה שאלות על המשך הסיוע מרגע שהפכו לאימהות. מרחבי האימהות שיצרנו, תוך כדי ההישרדות וההתבגרות שלהן, מציפים ומורכבים. יש בהם הכול מהכול – תקווה, אהבה, בלבול, כאב, מצבי חירום – לצד שגרה, אמונה, חלומות ולמידה. מי שהפכו לאימהות בגיל כה צעיר, והיו חסרות מעגלי תמיכה, מבקשות מאיתנו שנביט עליהן ועל הבחירות שעשו מעט אחרת. הן מבקשות שלפני שנראה את הילדים נראה אותן – את הצורך שלהן בתמיכה רגשית ומעשית כדי לשרוד בתפקידן החדש והמורכב. רבות מהן חיות לבד, ללא בן זוג תומך ויציב, ללא משפחה מיטיבה וללא מעגלי חברים וחברות או מקום עבודה. הן מתמודדות עם פצעי העבר וההווה, עם סימפטומים של פוסט-טראומה מורכבת, ועם חיפוש עמוק של שייכות ושל שקט פנימי. הן מתעקשות – כנגד כל סיכוי שבעולם, על כך שהן יצליחו באימהותן ועל כך שהן ראויות, ולעיתים, כבמטה קסם, זה אכן מצליח. האימהות של נשים שלא עברו חוויות ילדות קשות, למראית עין, היא אימהות מובנת מאליה, אך אימהותן שלהן מוטלת מראש בספק. אימהות המוטלת בספק "הסיפור שלהן הוא פעמים רבות שידור חוזר של מה שקרה לאימהות שלהן, אבל יש גם כאלה שבאמת ניצחו והצליחו לייצר לעצמן חוויה טובה של בית. אחרי הלידה, ולעיתים עוד לפני כן, יש התערבות של גורמים מטפלים בקהילה. בוועדה שתאמוד עד כמה הן כשירות להיות אימהות ולפי הכוחות שיזהו בהן, יציעו להן כל מיני אפשרויות כשברקע מובהר להן שהן לא העניין כאן אלא התינוק/ת. יש מין ציפייה כזאת שכל מה שהיא עברה עד כה ייעלם כלא היה והיא תהיה אימא לתפארת מדינת ישראל אם רק נציב לה תנאים, כשמעליה תרחף תמיד עננה של אם לא תצליחי ייקחו .) 4 לך את הילד" (עו"ס מירי גל

אנו פוגשות אימהות צעירות, מצולקות מהעבר, שמתעקשות

התוכניות מופעלות היום על-ידי עמותת עלם, במימון משרד הרווחה. חלק קטן אחר במימון ממומן על-ידי הרשות המקומית (שכר דירה, מבנה ושותפות 3 מקצועית – ועדות היגוי משותפות אחת לרבעון). , מנהלת במטה תחום קצה ונערות בעמותת עלם. 2017-2013 מירי גל היא עובדת סוציאלית, ניהלה את "עלמה" בשנים 4

I נקודת מפגש 23

רעות גיא ועמית דלמדיגו

חסרי ישע בסיכון, בעוד טווח האפשרויות למענים ולסיוע צר מאוד. כבר בשלב זה הזכות לאימהוּת עומדת בסימן שאלה. האימהות מתארות זאת כך: ״במקום לפחד מהלידה, פחדתי אם אראה את התינוק אחרי הלידה״. הן מתארות קושי לפנות לקבלת סיוע מלשכות הרווחה; חוסר אמון בממסד בכלל וברווחה בפרט, שמתעצם עם התגברות הצרכים. רובן נפגשו עם לשכת הרווחה בילדותן והוצאו ממשמורת הוריהן, ובליבן מקנן פחד עמוק מפני הוצאת ילדיהן ממשמורתן שלהן. לכן, נוסף על המשימה החשובה של יצירת קשר עם העובר, עסוקה האם בהיכרות וביצירת קשר עם עוד כמה וכמה אנשי מקצוע בד בבד (עובדים סוציאליים מתחום פרט ומשפחה, אחות טיפת חלב, רופא משפחה, מטפלת במשפחתון ועוד). העובדה שלא נותר לצידה ולו גורם מטפל אחד שמכיר אותה "מימיה כנערה/צעירה בסיכון" היא חסם ומכשול בדרך להצלחה שלה באימהות. בחוויה של אימהות אלה לא נותר אף אחד שהוא "רק" בשבילה. אחת האימהות ביקשה לתאר זאת כך: "פוגשים אותי ברווחה אחת לחצי שנה ושואלים מה אני נותנת לו לאכול. ברור שהן באות אני משיגה אוכל... כי חשוב לי הילד. אבל הייתי רוצה עזרה גם יום-יום בחצי שנה הזאת, ואין לי ממי לבקש. אם אני אגיד שאני צריכה עזרה יגידו לי שאני לא יכולה להיות אימא" (מ', צעירה בתוכנית). בשיחות עימן עולה תחושה משותפת של האיום המתמיד מפני הוצאה ממשמורת, אפילו זמנית. לכך בוודאי יש קשר גם להיותן נערות בסיכון שהוצאו בילדותן מהבית למסגרות חוץ- ביתיות. לעיתים נדמה כי התינוק משמש עבורן סוג של תיקון ושינוי של עברן, ולעיתים בדיוק להיפך – הוא מציף ומערער הכול מחדש. בישראל ישמסגרת אחת בלבד, בחיפה (שבתאי לוי), המשלבת טיפול דיאדי (אם-ילד) ומציעה גם מנוחה מההישרדות מקומות בלבד, לילדים עד גיל 12 היומיומית (קורת גג) ובה שש, והיא מוגבלת לעד שני ילדים לכל אֵם. כדי להתקבל למסגרת טיפול זו על האימהות להצהיר כי אינן משתמשות בסמים ואלכוהול כלל (אסטרטגיית הישרדות השמורה לימים הקשים של הזנות והשהייה הרחוב), וכן עליהן לחתום על הסכמה להוצאה ממשמורת. ובכך האם הצעירה, שכרגע נתונה בחוויית הגנה על זכותה לאימהות ולהישרדות, מוותרּת למעשה על אפשרות הסיוע הרלוונטית כל כך. לעיתים מוצעת אומנה משותפת לאם ולילד, אולם הדרישות מצד המערכת מגדירות טווחים קצרים מדי, שאינם מותאמים לרקע של הצעירות ולזמן הטיפול הנדרש. אין תוכנית שיקום ברקע, ואין הבנה לצרכיהשל האם הצעירה. האימהות מתארות סיוע המכוון רק לטובת הילד, התעניינות בשלומו בלבד וללא

טובת האם היא גם טובת הילד? המפגש הראשון שלי (רעות) עם ק' היה כשהיא הייתה בת . עבדתי אז במרכז חירום לקטינים וקטינות והיא הייתה 15 "בין מסגרות" – נכנסת, נחה, בורחת לרחוב וחוזר חלילה. היא הייתה גם מעורבת בשריפה והסתבכה בעוד עניינים בהמשך. כעבור שנתיים, בכובעי כמתמחה בלשכת היועמ"ש במשרד הרווחה, ראיתי אותה נכנסת לוועדת החלטה דחופה בעניינה, וליתר דיוק – בעניין ההיריון המתקדם שלה לנוכח מצבה. זה היה ערב סוכות, היא הייתה בחודש השמיני. גדולה. עייפה וכועסת. רק עיניה נותרו כשהיו, כחולות וצלולות. אנו יושבות נשות מקצוע, את רובנו היא אינה מכירה, והוועדה 12 , במעגל נפתחת כשאחת מהן אומרת: "אנחנו כאן כי כולנו דואגות מאוד". "טוב שנזכרתן לדאוג", היא יורה בחזרה בלי לחכות. "איפה הייתן כשאני הייתי בבטן של אימא שלי? עכשיו אתן דואגות. למי אתן דואגות? לי או לו?" ומצביעה על הבטן. השאלה שלה הייתה עבורי מפגש חזיתי כואב עם כל התפיסות שהחזקתי בהן עד אז. המרחק הלך ונפער – בין דין לצדק, בין מוסרי ללא מוסרי, בין עמדות שיפוטיות ובין עקרונות עבודה ותפיסות מהכתבים הפמיניסטיים שכל כך האמנתי להם כשקראתי בהם אי שם במסדרונות האוניברסיטה – ובין עיניה נשות המקצוע, מה שחזר על עצמו פעמים 12 המתריסות מול רבות כל כך בהמשך הדרך. מי יודעת טוב מכולם מהי טובת הילד? האֵם? אנחנו? מערכת הרווחה? הרשות השופטת? כעבור שנים, לאחר קריאת עשרות מאמרים, שיחות ודיונים עם נשות מקצוע מהשורה הראשונה בתחום זה, עדיין לא מצאתי מנוחה סביב המונח השגור כל כך אצלנו – "טובת הילד". רק במקרים נדירים התשובה בנוגע לטובת הילד – בסוגיות דרמטיות כגון הוצאה זמנית או לצמיתות של קטין ממשמורת הוריו – היא חד-משמעית. רוב רובם של המקרים נעו בגוני האפור בין מידת הנזק שנגרם לילד עקב הקשר עם ההורה שלו ובין מידת הנזק המוערך שייגרם לו אם נפעל לניתוקו – החלקי או המלא. החלטה כבדת משקל שהמערכת השופטת צריכה להחליט. תפקידנו, כפי שאנחנו תופסות אותו, הוא להיות בקשר עם נערות וצעירות במצבי חיים קיצוניים, גם כשהן הופכות להיות אימהות, על כל האתגרים וההזדמנויות שהאימהוּת מזמנת להן. זכות הבסיס שלהן לממש את אימהותן כתובה שחור על גבי לבן באותו ספר חוקים שבו כתובות גם זכויות הילד שלהן לביטחון פיזי ונפשי. טובתה של אם לא חייבת לבוא על חשבון טובת ילדהּ, אפשר וצריך להיטיב עם שניהם – למען שניהם. משלב ההיריון עוברות אותן צעירות לטיפול אגף פרט ומשפחה, ומוקד הטיפול עובר מהן אל הילד שטרם נולד. בשלב זה הילדים עומדים בראש סדר העדיפות ונקבע כי הם

נקודת מפגש I 24

Made with FlippingBook HTML5