מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 17

יעל אלמוג

הטיפולי, שעליו אספר כעת, הלך והתחוור כי לילה בעצמה היא נפגעת גילוי עריות. לילה באה לפגישתנו הטיפולית הראשונה עם תיק גדול. "התיק הזה הוא הבית שלי", אמרה. חודשים אחדים קודם לכן, בשבת, ארזה את כל חפציה האישיים ויצאה כמדי שבוע מביתה לפנימייה שלה. אלא שהפעם החליטה לברוח מהבית. כבר זמן רב שניסתה לפצל את זהותה בין "הילדה החרדית הטובה" של הבית ובין חיים חילוניים שהולכים ומתרחבים. לילה החליטה שאין היא רוצה עוד לחיות בשקר ולהסתיר את דבר חזרתה בשאלה. היא יצאה למסע נדודים במסווה של תנאי שחרור נוקשים מהפנימייה. מדי פעם קפצה הביתה לגיחות חטופות, ובסוף היום מצאה מנוחה אצל חברה מהעיר השכנה, שיש לה בית גדול והורים נדיבים. כמה שבועות לאחר עזיבתה של לילה את הבית יצא סוד הפגיעה באחת לאוויר העולם – ההתעללות שקרתה מתחת לאפם של ההורים. הייתה זו למעשה קריאת הצלה ראשונה מחורבן המתרחש זה שנים, ואולי דורות. רשויות הרווחה יצרו את הקשר עם מרכז רימונים, ומשם הדברים התגלגלו הלאה כפי שתיארתי. הטיפול בלילה מתקיים תחת החזקה רב- מערכתית הכוללת גורמי רווחה, טיפול וחינוך. בפגישות הטיפוליות של לילה נפרסת מסכת החיים בתוך חורבות ביתה. משפחה חוזרת בתשובה בת שש נפשות מצטופפת בבית שמידותיו שני חדרים. בית שאין בו גבול בין אדם לאדם, ופרטיות היא שפה זרה. המקום "הפרטי" של לילה היה קיר שנהגה לאורך שנים לכסות בציורים ותמונות, קיר שהעניק לנפשה ביטוי, נראות וצלם אנוש. בלילות נדדו בני המשפחה בין מזרונים שונים, ללא כל חוקיות. הורה ישן חבוק עם ילד זה או אחר או ילדים שישנו חבוקים זה עם זה. זהו רק אחד הביטויים של בלבול חריף ופרוורטי בין צורכי ההורים לצורכי הילדים. הילדים שימשו כמכל לצרות הזוגיות של ההורים ולשאר צרותיהם. מדבריה של לילה עולה כי כל ילדי הבית היו חשופים באופן מתמיד לגרייה מינית ולגישה מעוותת למיניות. לילה תיארה אחאות שיש בה חברות קרובה עם האח הפוגע, ולצד זה הרגישה תמיד שהאח הפוגע מביט בה בעיניים חושקות, "לא כמו שאח אמור להסתכל". על רקע תיאורים אלה, מסע הבריחה של לילה נראה כאקט של הצלה. לעיתים נדמה כי בריחתה אף היוותה מקור השראה ואומץ לאחות שחשפה את ההתעללות זמן קצר לאחר בריחתה של לילה. ואולם השבועות חולפים, ולילה איננה נראית כניצולה. בטיפול נחשפים נזקי חורבן הבית בגופה ובנפשה של לילה. לילה סיפרה כי למעשה היא בורחת מאבא. במציאות שנמשכה שנים היא חזתה במופעים של שכרות

בית ש"הכפית" בו, כסימבול של תהליכי ההחזקה וההכלה, הפכה ל"סכין" – כלי של פציעה ואֵימה. בית שבו הקיום הוא בחלל ריק, ללא עוגן ותחושת שייכות. ילדים הגדלים בבתים אלו נתונים בסיכון לפתח חולי נפשי, וגילוי עריות הוא אחד הקצוות הפרוורטיים של סיכון זה. הספרות המקצועית מצביעה על כך שאחד המכנים המשותפים לתאים משפחתיים שבהם מתרחש גילוי עריות בין אחים )1983( הוא חיים בבית מעין זה שתואר בשיר. עפרה איילון מצביעה על היעדר הפרדה מבנית ורגשית בין "דיאדת הורים" ) מצביעה על דרישות 1994( ל"דיאדת ילדים", וג'ודית הרמן מוסריות מבלבלות ועל אכיפה כאוטית ולא צפויה של חוקים. ההורים במשפחות אלה מתוארים כנעדרים – פיזית ורגשית .)Ballantine, 2012( ילדים החיים בצל גילוי עריות, בין אם הפוגע הוא הורה ובין אם הוא אח, נפגעים גם כאשר הם אינם קורבנות ישירים של הדבר. הצירוף "אחים עדים" מתייחס לאחים שאינם קורבנות ישירים של גילוי העריות, אולם הם בסיכון להיפגע מעצם החשיפה הישירה לפגיעה (כאשר הם רואים בעיניהם את ההתעללות המינית), מעצם החשיפה לסימני המצוקה של הקורבנות, או מהחשיפה לאווירה המשפחתית ולתפקוד ההורי הייחודי ). טענות אלה נתמכות 1998 , למשפחות אלו (פינצי, פלד ורם גם בממצאים מתחום החשיפה של ילדים לאלימות כלפי אימם, כאשר הילדים נפגעים לא רק מחשיפה ויזואלית לאלימות אלא גם מהשפעותיה על הדינמיקה ועל הסגנון המשפחתי המיוחד למשפחות אלו. הספרות מיעטה לעסוק באחאים העדים, אף על פי שנראה כי אחים אלה נתונים בסיכון גבוה לסבול מקשת של קשיים נפשיים – כגון קשיים בבניית האמון הבסיסי, בעייתיות בגיבוש העצמי, תחושות מסיביות של מצוקה, חוסר אונים ותחושות דחייה, היעדר תקשורת אמינה, גישה מעוותת למיניות, חרדה ודיכאון – באותה עוצמה כשל הקורבנות עצמם, גם אם מאחורי תופעות אלו עומדת דינמיקה שונה. סיפורה של לילה דרך סיפורה של לילה (שם בדוי) אשמיע את קולה הפרטי של שגדלה בתוך "חורבן הבית". לילה, בת בכורה 16 נערה בת ראשונה לאחר שאחותה 2 במשפחתה, הגיע למרכז רימונים הצעירה בת התשע סיפרה לאם המשפחה על התעללות מינית המתרחשת בערבי שבת על-ידי אחיה הגדול. לילה ושלושת אחיה הוזמנו למרכז לשיחה שהנחו גורמי הרווחה וצוות המטפלות ברימונים. מטרת השיחה הייתה לפתוח את סוד הפגיעה בפני ילדי המשפחה האחרים (לילה ואח אחר) ולנסות להבין אם גם הם נפגעו. במעמד זה סיפרה לילה כי האח הפוגע צילם אותה עירומה ומתלבשת. היא הביעה נכונות במעמד זה להתחיל בטיפול, פסיכותרפיה, בעצמה. בתהליך

מרכז אזורי לטיפול בילדים נפגעי פגיעות מיניות. 2

נקודת מפגש I 20