מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 17

אימהות-ילדות

על ריפוי ותיקון, אולם מורכבות עולמן הנפשי מצריכה עבודה, זמן, אמון ולמידה. אסטרטגיות ההישרדות שנקטו לפני ההיריון, ושנועדו להגן עליהן פיזית, כלכלית ורגשית, הופכות להיות מורכבות יותר עם תפקידן החדש כאימהות. מצופה מהן להתחיל ולדאוג לצרכים הפיזיים והרגשיים של העובר, וכאשר זה לא קורה, הן האשמות המיידיות, בחוויה שלהן ושל ).לעיתים הן נאלצות לעסוק בזנות, 1984 , סביבתן (סבירסקי מחוסר ברירה מבחינתן, כאסטרטגיית הישרדות. אך החלטה זו נתפסת שלילית בעיני החברה, כי אימהות נתפסת כמנוגדת ). כאשר אין 2011 , ; פרקר ופלד 2013 , לזנות (לוין-רוטברג הכרה מקצועית בתהליכים שהן עוברות במאמצים שלהן להורות תקינה, הן מייד חוות אשמה וכישלון ואינן צורכות את הסיוע שהן כה זקוקות לו. חוויית האימהות מתחילה כבר עם כניסתן להיריון. מכיוון ), עולה 20-17( שמדובר לרוב בגילים צעירים של האימהות מייד השאלה של השארת העובר או הפסקת ההיריון. הצעירות מספרות כי על אף הקשיים הצפויים, ובכלל זה זהות אב שלעיתים אינה ידועה בשלב זה, ההיריון גורם להן להרגיש משמעותיות עבור מישהו, והוא גם הזדמנות לשינוי. האתגר העיקרי שלנו, נשות המקצוע, עולה כאשר יש קושי להכיר במשמעות הגיל והבשלות הרגשית לטיפול בתינוק. לרוב העניין נתפס כאילו הן מסתירות את ההיריון או שיש בוחן שיפוט לקוי. ואולם הסיבה לכך עמוקה יותר, ומקורה בחסמים רגשיים תואמי גיל ועבר טראומטי. נוסף על כך אנו רואות כי מרגע שהפכו לאימהות, העיסוק המרכזי שלהן הוא ילדן, עיסוק המבטל את מקומן הרגשי כילדות. זה עניין שצף לא פעם ומקומם אותן. נערה שנפגעה בילדותה בידי הוריה חשופה להשלכות הרסניות וארוכות טווח, בהן חוויות של נבגדות, כאוס, טשטוש גבולות העצמי ואובדן זהות. במרחבי העבודה שלנו, עיקר הטיפול מושתת על ההנחה שיש להעניק לנערות ולצעירות חוויית קשר מיטיבה כדי להתחיל בריפוי הטראומה. אנו רואות כי קשר מיטיב אשר אינו מאופיין בשיפוטיות ויש בו קבלה ללא תנאי, סבלנות לקצב ולבחירה שלהן, מאפשר להן להרפות מתחושת החרדה ולהתמסר לקשר. עניין זה כשלעצמו משפיע לחיוב על האימהות הצעירות בקשר החדש שהן יוצרות, מגשים את משאלת ליבן להיות אימהות טובות יותר ומפחית מאוד את רמת הסיכון שבו נתונים גם הילדים. נראה שלצד האתגרים שמביאה האימהות יש אתגרים בבניית רשת טיפולית מתאימה וחיונית לסיוע להן ולילדיהן. אנו קוראות לכך "חבלי הלידה" של המערכת, מכיוון שבעבודתנו בשטח אנו רואות כי סל המענים המצומצם הקיים כיום לאימהות הצעירות אינו מציע הזדמנות אמיתית לשינוי ולהצלחה.

שמודל העבודה שלנו הוא אומנם לא פורמלי, אך יש גבולות שנקבעים בתוך הקשר בשיח שקוף וכן עם הנערות/הצעירות. עבור חלקן, שמרבות לעבור ממקום למקום ("ציפורים נודדות", אנחנו קוראות להן), התוכניות שלנו משמשות גם רשת ביטחון, והעובדות משתפות פעולה בסיוע להן בשקיפות צעירות שהיו אימהות או שהפכו 60- מלאה. עד היום פגשנו כ עם הזמן לכאלה. עם השנים נוצרה בכל מקום שבו עבדנו קבוצת אימהות שיחד איתן חיפשנו דרך להתאים להן את המענה הרלוונטי. כך למשל נוצרו "מרחבי אימהות", שהציפו באחת ובאופן טבעי שאלות רבות וחדשות אצל הצוותים המקצועיים המלווים (הבנויים על כוח אדם שכיר ומתנדבות), ובכלל זה שאלות על המשך הסיוע מרגע שהפכו לאימהות. מרחבי האימהות שיצרנו, תוך כדי ההישרדות וההתבגרות שלהן, מציפים ומורכבים. יש בהם הכול מהכול – תקווה, אהבה, בלבול, כאב, מצבי חירום – לצד שגרה, אמונה, חלומות ולמידה. מי שהפכו לאימהות בגיל כה צעיר, והיו חסרות מעגלי תמיכה, מבקשות מאיתנו שנביט עליהן ועל הבחירות שעשו מעט אחרת. הן מבקשות שלפני שנראה את הילדים נראה אותן – את הצורך שלהן בתמיכה רגשית ומעשית כדי לשרוד בתפקידן החדש והמורכב. רבות מהן חיות לבד, ללא בן זוג תומך ויציב, ללא משפחה מיטיבה וללא מעגלי חברים וחברות או מקום עבודה. הן מתמודדות עם פצעי העבר וההווה, עם סימפטומים של פוסט-טראומה מורכבת, ועם חיפוש עמוק של שייכות ושל שקט פנימי. הן מתעקשות – כנגד כל סיכוי שבעולם, על כך שהן יצליחו באימהותן ועל כך שהן ראויות, ולעיתים, כבמטה קסם, זה אכן מצליח. האימהות של נשים שלא עברו חוויות ילדות קשות, למראית עין, היא אימהות מובנת מאליה, אך אימהותן שלהן מוטלת מראש בספק. אימהות המוטלת בספק "הסיפור שלהן הוא פעמים רבות שידור חוזר של מה שקרה לאימהות שלהן, אבל יש גם כאלה שבאמת ניצחו והצליחו לייצר לעצמן חוויה טובה של בית. אחרי הלידה, ולעיתים עוד לפני כן, יש התערבות של גורמים מטפלים בקהילה. בוועדה שתאמוד עד כמה הן כשירות להיות אימהות ולפי הכוחות שיזהו בהן, יציעו להן כל מיני אפשרויות כשברקע מובהר להן שהן לא העניין כאן אלא התינוק/ת. יש מין ציפייה כזאת שכל מה שהיא עברה עד כה ייעלם כלא היה והיא תהיה אימא לתפארת מדינת ישראל אם רק נציב לה תנאים, כשמעליה תרחף תמיד עננה של אם לא תצליחי ייקחו .) 4 לך את הילד" (עו"ס מירי גל

אנו פוגשות אימהות צעירות, מצולקות מהעבר, שמתעקשות

התוכניות מופעלות היום על-ידי עמותת עלם, במימון משרד הרווחה. חלק קטן אחר במימון ממומן על-ידי הרשות המקומית (שכר דירה, מבנה ושותפות 3 מקצועית – ועדות היגוי משותפות אחת לרבעון). , מנהלת במטה תחום קצה ונערות בעמותת עלם. 2017-2013 מירי גל היא עובדת סוציאלית, ניהלה את "עלמה" בשנים 4

I נקודת מפגש 23