מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 19 - ינואר 2020

שינויים במבנה המוח של תינוקות עקב התעללות

בין הגורמים היוצרים סטרס רעיל הוגדרו אלה: התעללות, הזנחה, עוני קיצוני, אלימות במשפחה, צריכת אלכוהול/סמים, מחלות פסיכיאטריות של ההורים ועוד. בהסתמך על מחקרים כי ילדים AAP- משני העשורים האחרונים נקבע בהצהרת ה שסבלו מהתעללות, הזנחה וטראומה נמצאים בקבוצת סיכון בריאותית משום שהם נוטים לסבול בבגרותם משיעורים גבוהים בהרבה של מחלות לב, יתר לחץ דם, אסתמה, סוכרת, סוגי סרטן שונים, וכן דיכאון, חרדה, קשיי קשב, קשיים בפיתוח ושימור של יחסים בין-אישיים, קשיי זיכרון, קשיים לימודיים, רמת שפה נמוכה יותר, ובשל כל אלה – גם משיעורי תמותה גבוהים בהרבה מהשיעורים בקרב אוכלוסייה שלא חוותה טראומה, הזנחה והתעללות. פער זה נשמר גם כאשר מתקננים סטטיסטית את שיעור הסיכון הצפוי על פי מין, גיל, רמה חברתית-כלכלית ורקע אתני. מחקרים מגוונים הצביעו על סיכון Garner & Shonkoff,( זה כפגיעה משמעותית בבריאות הציבור 2012; Greeson et al., 2014; Johnson, Riley, Granger, & .)Riis, 2013 מה אפשר לעשות? המידע המחקרי (הפיזיולוגי-רפואי) מבהיר כי סטרס רעיל גורם לשורה של תגובות ביולוגיות-פיזיולוגיות המשפיעות על הבריאות לטווח הארוך. שיבוש והפרעה מתמשכת נגרמים עקב חשיפה להורמוני סטרס והשפעות/תגובות פיזיולוגיות אחרות הקשורות לסטרס רעיל. השפעה זו (בעיקר בקרב ילדים) משבשת את המנגנונים הטבעיים של גדילת המוח והתפתחותו, משבשת את המנגנונים הנוירו-אנדוקריניים ואת פעילותה של מערכת החיסון במידה הגורמת לנזק מצטבר. לפיכך מניעה, טיפול, ריפוי ושיקום הם תהליכים קריטיים המחייבים פרדיגמה אבחונית-טיפולית חדשה שתתמקד לא רק במנגנונים המולקולריים, אלא גם ברמת המשפחה, ברמת החברה ובעיצוב המדיניות הציבורית. האם הנזקים ניתנים לשיקום? בגיל הצעיר יש למוח גמישות מסוימת, ולכן (לפחות תיאורטית) יש יכולת מסוימת, ולו חלקית, לפצות על רכיבים של הנזקים שנגרמו. סיוע חיצוני בבניית חסינות ושיקום הנזקים ישפרו את מצבו של הילד למשך שנים רבות קדימה, וישפיעו על בריאותו הפיזית והנפשית למשך עשורים לאחר מכן. ברבים מהמאמרים העוסקים בנושא זה נקבע המונח (טיפול מודע טראומה) )Trauma Informed Care TIC( לגישה המתאימה לזיהוי ילדים הסובלים מהתעללות והזנחה, לאבחונם ולטיפול בהם. שיטה זו מאופיינת בארבעה Realize, Recognize, :R עקרונות, וכולם מתחילים באות (ראו פירוט בהמשך). רוב המאמרים (גם Respond, Resist

ההתפתחות מתחילה כבר ברחם. גם תהליך ההתפתחות התוך-רחמית מושפע מגורמים חיצוניים, אך נושא מורכב זה לא יידון במאמר זה והוא ראוי למאמר נפרד. בחודשים שלאחר הלידה המוח גדל במהירות שיא, ועד גיל בקירוב 75% שנתיים מוחו של ילד בריא ממוצע יגיע לכדי מגודל מוחו כמבוגר. תהליך זה של גדילה והתפתחות כולל החומר הלבן) ובניית = בעיקר מיאלינציה (בנייה של מיאלין סינפסות (קישורים) בין תאי העצב. הגנטיקה וההשפעה הסביבתית פועלות יחד לעיצוב מבנה המוח ומשפיעות במישרין על קצב ההתפתחות וכן על האיכות והכמות של המיאלין והסינפסות. באופן כוללני אפשר לומר כי השפעת הגנים אחראית לבניית נוירונים וליכולת הקישור בין מבני המוח השונים, וכי השפעת הסביבה משכללת את הקצב והאיכות של בניית הסינפסות (מחזקת או מחלישה אותן), ובכך מעצבת את מבנה הרשת המוחית. לכן טיפוח הילד בגיל הרך, הזנה, דאגה לבריאות פיזית ונפשית ואינטראקציות מיטיבות – כל אלה מוליכים לבניית מוח בריא. מבנהו ותפקודו של מוח בריא חיוניים להבטחת עתיד מיטבי של למידה, התנהגות, בריאות פיזית ובריאות נפשית. המשמעות היא שהתפתחות המוח בגיל הצעיר היא ״תלוית פעילות״, כלומר – כל ניסיון מחזק קשרים מסוימים בין תאי העצב ומחליש אחרים. אפשר לקבוע כי מבנה המוח הסופי בבגרות מתעצב על סמך ההתנסות ההתפתחותית. כאשר ילד חווה טראומה או התעללות, תהליכים נורמטיביים ועדינים אלו נפגעים. יש סוגי פגיעה שונים, החל בנזק פיזי למבנה המוח (דימום וחבלה, למשל) וכלה בהאטת תהליך בניית הסינפסות, בשל הפסקתו או בשל נזק והרס של הקשרים- סינפסות שנבנו קודם לכן. פגיעה זו גורמת לא רק לנזק ) אלא גם לפגיעה בתהליכים traumatic brain injury( פיזי בריאותיים-קוגניטיביים-התפתחותיים לטווח הארוך. עם העלייה בשיעורי הילדים המאובחנים כסובלים מהזנחה, טראומה והתעללות, ועם התפתחותו והסתעפותו של המחקר האקדמיה 2012 האינטנסיבי בתחום זה, פרסמה בינואר ) מאמר חשוב המהווה AAP( האמריקאית לרפואת ילדים ) בנוגע להשפעתו של policy statement( הצהרת מדיניות ) בגיל הרך על עיצוב הבריאות toxic stress( סטרס רעיל במהלך החיים. בהצהרה זו הוגדרו הקשיים האבחונים והטיפוליים בנושא זה וגובשו הנחיות לפעולה. סטרס רעיל מוגדר בהצהרה זו כהשפעתההמתמשכת, התכופה או הקיצונית של תגובת סטרס שהילד סובל ממנה – בלי תגובה מאזנת-מכילה, ממתנת, טיפולית או מונעת של מבוגר אחראי.

I נקודת מפגש 13