מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 19 - ינואר 2020

(לא) משחק ילדים

1 שירלי בן-שלמה

המילה משחק מקושרת לילדים, אך משחק הוא פעולה התפתחותית המלווה את האדם מראשית החיים ועד בגרותו. בספר "משחק ומציאות" היטיב לתאר ויניקוט (ויניקוט, ) כיצד המשחק הראשוני של התינוק בגופו ובחפצים 1995 שבסביבתו הופך למשחק פונקציונלי, ולאחר מכן – למשחק סימבולי המתקיים במרחב מעבר מיוחד בין המציאות החיצונית לדמיון, מרחב שההתנסות בתוכו הופכת בתהליך ההתבגרות להיות בסיס לפעולות היצירתיות של המבוגר. תיאוריות פסיכולוגיות ששמות דגש על ההתפתחות הקוגניטיבית מתבוננות על המשחק כעל דרכם של ילדים להטמיע מידע חדש ולהפכו לחלק מהם. בתהליך זה משנים הילדים את עצמם ואת נקודת מבטם על העולם. תהליכי שינוי אלו מתאפשרים כל עוד האוטונומיה המחשבתית, הרגשית וההתנהגותית אינה מאוימת. בהקשר זה אומרים סקינר וקליז ): "המשחק יכול להתקיים רק בתוך Skinner & Cleese,1983( מסגרת בטוחה, המעניקה הן זמן והן מקום, כך שהילד יודע היכן המשחק מתחיל והיכן הוא מסתיים והיכן חוזרים הכללים להיות כללי היומיום". מתוך הגדרה זו אפשר לקבל רמז לסיבה לכך שילדים החיים במשפחות המאופיינות בהתעללות והזנחה משחקים בצורה שונה מילדים שאינם חיים במשפחות כאלה, ולעיתים הם אף נמנעים לחלוטין ממשחק. ההיכרות עם דפוסי המשחק של ילדים החיים במשפחות מתעללות או מזניחות עומדת במוקד המאמר הנוכחי. התעללות הקשורה בפגיעה אקטיבית של המבוגר בילד (התעללות פיזית, מינית, רגשית), וכן הזנחה הקשורה בהיעדר טיפול של המבוגר בילד מובילות ליצירת לקונה קשה ביכולת הילד לשחק. ילדים החיים במציאות מתעללת או מזניחה נתונים בעוררות יתר שמטרתה לזהות מתי תופיע הפגיעה. לכן הם אינם יכולים להרשות לעצמם לשקוע בתוך הפעילות המשחקית; הם צריכים להיות דרוכים, לוותר על הספונטניות וללמוד בכל יום מחדש לעמוד על המשמר לנוכח ההתעללות.

shutterstock

ד"ר שירלי בן-שלמה היא חברת סגל בית הספר לעבודה סוציאלית 1 באוניברסיטת בר-אילן, עו"ס קלינית ופסיכותרפיסטית.

I נקודת מפגש 29