מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 19 - ינואר 2020

שירלי בן-שלמה

התרחב. כלומר, רק כאשר תחושת ההגנה קיבלה תוקף פורמלי יכלה הילדה לנוע למקום משחקי יותר. במקרה אחר ילד בן חמש, שהיה במסגרת חוץ-ביתית, עבר פגיעה מינית על ידי אימו באחד מהביקורים בבית. הילד לא ידע לספר על הפגיעה, אבל בחדר שחזר את תחושת החילול של גופו. בתוך חדר הטיפול הוא היה עסוק בפגיעה שיטתית בפרטיות של המטפלת שליוותה אותו, ובכלל זה ניסיון להרים את החולצה שלה או להוריד את המכנסיים. במקרה זה היה צריך לעשות אבחנה בין סקרנות מינית לפגיעה מינית. רק לאחר זמן שבו התנהגות זו נמשכה, ומאחר שהיא לא אפיינה את הילד בעבר, עלה חשד לפגיעה מינית – חשד שאומת בשלב מאוחר יותר דרך התערבות בבית משפחתו. כאן אפשר לראות ששחזור הפגיעה היה לא דרך משחק אלא דרך דפוס יחסי האובייקט שנוצר בחדר. – ההפנמה של העצמי ושל . משחק של קורבן מול תוקפן 2 האחר בתוך קשר, שהיא הבסיס של תיאוריית ההתקשרות, מקבלת תצורה של קורבן מול תוקפן במשפחות שיש בהן ילד שעובר התעללות או הזנחה. כך למשל ילד בן שבע – שחי במשפחה שיש בה אלימות פיזית קשה של שני ההורים כלפי הילדים והוא מועמד ליציאה למשפחת אומנה – משחק בדמויות של גיבורים הנלחמים אלו באלו, ויש דמויות שהן תמיד חזקות ודמויות אחרות שהן תמיד חלשות. הדמויות החזקות פוצעות את הדמויות החלשות עד כדי כך שהן נזקקות לטיפול רפואי. באחת הפעמים לקח הילד צבע גואש אדום וזרק לתוכו את "הקורבן", הוא אמר שהוא שוחה בתוך הדם שלו אחרי ש"התוקפן" הרביץ לו מכות רצח. המשחק הזה חזר שוב ושוב ונהיה אכזרי משבוע לשבוע. תפקיד המטפל היה לדבר על הדרך האפשרית לעזור לקורבן, לתת לו סיוע רפואי ובד בבד לנסות להבין מה גרם לתוקפן להתנהג כך. – במקרה זה נראה ילדים שהטראומה . הימנעות ממשחק 3 שעברו מעוררת שיתוק יצירתי. ילד בן עשר שאביו פגע בו, באחיו ובאימו בצורה קשה מאוד, שהובילה לצורך לקבל טיפול רפואי, בא לטיפול לאחר שהאב כבר בבית הסוהר. לכאורה, הוא היה אמור לחוש הגנה, אך הטראומה הייתה חקוקה בנפשו וגם בנפשם של שאר בני המשפחה שלא הצליחו לסייע לו בתהליך השיקום. הילד הגיע לחדר הטיפול, התיישב באופן קבוע מכונס באחת הפינות של החדר, על הרצפה, ולא הסכים להיענות להזמנות של המטפלת לפעילות משותפת. במקרה זה מה שהוביל לתזוזה מסוימת הייתה ההחלטה לעבור לטיפול דיאדי שבו השתתפה גם האם. המטרה בתוך הטיפול הייתה להחזיר לאם את התפקיד השומר והמגן, לצד היכולת של המטפלת לשמש לה משענת מול הצורך לפתח את הפונקציה המגינה. גם לאחר שהילד החל לשחק,

משחק חופשי, המבוסס על דמיון ויצירה, הופך בתנאים כאלה לפריבילגיה, לעיתים הוא אינו מתפתח כלל ולעיתים הוא מתפתח אבל נעלם ונאלם עם הוויתור של הילד על העצמי האמיתי מול הסביבה הפוגעת. בהתבסס על תיאוריית ההתקשרות, אציג בשורות הבאות שלושה סוגי משחק המאפיינים ילדים החיים במציאות של התעללות והזנחה. תחילה אציין את המושגים המרכזיים שבבסיס תיאוריית ההתקשרות. ) מדגישה Bowlby, 1969, 1984, 1988( תיאוריית ההתקשרות כי הקשר בין ההורה לילד מוטמע לדגמי עבודה פנימיים של העצמי והאחר בתוך קשר. בתהליך ההתקשרות מחפש הילד קרבה, מעגן של ביטחון שעליו הוא יכול להסתמך בעת מצוקה ובסיס בטוח שממנו הוא יכול לחקור את סביבתו. עבור ילד שחי בסביבה מתעללת דמות ההתקשרות היא דמות המעוררת קונפליקט, מאחר שהדמות האמורה להגן ולשמור עליו היא בו בזמן גם הדמות הפוגעת בו. לא תמיד הפגיעה היא על ידי שני ההורים, אך לעיתים נראה מצבים שבהם הדמות ההורית שאינה פוגעת אף היא קורבן לאלימות או, לחלופין, כזאת המגיבה בפסיביות לפגיעה בילד באופן שנותן תוקף לפגיעה. בכך מתרחשת טראומה התפתחותית הקשורה בחוויה של שבר בהמשך החיים, בכל רגע תחושת השלווה והסדר עלולה להיות מופרת, ואין מי שיגן על הילד מול בעבודה הקלינית אנו רואים את ההשתקפות אותה הפרה. של אותה טראומה בשלושה דפוסים של משחק: – במקרה זה נראה ילד . משחק שמשחזר את הטראומה 1 בחדר הטיפול שחוזר שוב ושוב על החוויה הטראומתית. למשל, אירוע שבו ילדה בת שמונה הייתה עדה לאביה שאיים על אימה כי ירצח אותה באמצעות סכין שהחזיק בידו. האב הורחק בצו בית משפט, אבל האיום נשאר מרחף באוויר ותחושת המוגנות המשפחתית נפגעה מאוד. הילדה, שהייתה מפותחת קוגניטיבית ורגשית ובעלת יכולת ורבלית מצוינת, לא הייתה מסוגלת להביע במילים את החוויה הטראומתית. היא הייתה עסוקה בחדר הטיפול בשחזור של האירוע באמצעות שימוש בבית בובות שהיה בחדר ובדמויות של בובות מיניאטוריות. המטפלת שליוותה את הטיפול ניסתה לתת מילים לחוויה הרגשית הקשה, אך הילדה שחזרה את האירוע הטראומתי במשך כמה חודשים. נראה כי מאחר שתחושת ההגנה של הילדה על ידי הוריה נפגעה, היא לא הצליחה לעבד את החוויה הקשה שעברה עם המטפלת, שכן זו נתפסה דרך ייצוגי האובייקט הלא מגינים של ההורים. תחושה זו קיבלה תיקוף כעבור כמה חודשים על רקע אירוע אלים אחר שהאב היה מעורב בו, נשלח למעצר ובהמשך למאסר. רק אז החלה הילדה בתהליך העיבוד של הטראומה, וגם השימוש במשחק

נקודת מפגש I 30