מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 19 - ינואר 2020

(לא) משחק ילדים

המשחק היה כמו זה שתואר בסעיף הראשון – משחק חזרתי. במקרה זה המשחק החזרתי היה קשור לרצון לחוש שליטה בסיטואציה, הידיעה שבכל שבוע משחקים באותו משחק, עם אותם כללים, הייתה מרגיעה עבורו. אפשר לסכם ולומר כי לחיים במציאות של התעללות והזנחה יש השלכות התפתחותיות רבות, ואחת המרכזיות בהן היא פגיעה ביכולת המשחק. לא פעם עולה השאלה אם פגיעה ביכולת המשחק מעידה מייד על התעללות והזנחה, אך כאן מקומה של סוגיית האבחנה המבדלת שעלינו לזכור, למשל כאשר מנסים להבחין בין מיניות נורמטיבית של ילדים למיניות פתולוגית. לא פעם אפשר ללמוד על דפוס המשחק של הילד דרך יחסי ההעברה שנוצרים עם המטפל, שמשחזרים את יחסי האובייקט עם דמויות ההתקשרות ההוריות. בד בבד חשוב להיעזר בהדרכה מקצועית וברכישת ידע, כדי ללמוד לזהות את סוג הפגיעה ואת ההתערבות המתאימה.

מקורות

תל אביב: עם עובד. סדרת פסיכואנליזה. משחק ומציאות. .)1995( ויניקוט, ד"ו

Bowlby, J. (1969). Attachment (2nd edition). Attachment and loss (vol. 1). New York: Basic Books. Bowlby, J. (1984). Violence in the family as a disorder of the attachment and caregiving systems. The American Journal of Psychoanalysis, 44 (1), 9–27. Bowlby, J. (1988). A secure base: Parent-child attachment and healthy human development. Tavistock professional book. London: Routledge. Skinner, R. & Cleese, J. (1983). Families and how to survive them. London: Methuen.

I נקודת מפגש 31