מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 19 - ינואר 2020

טראומה בגיל הרך וטיפול הורה-ילד ממוקד טראומה I מפגש טיפולי

1 סמדר גרטנר

השבר הגדול של טראומה בגיל הרך: שבר האמון בהורה לצד התסמינים הגופניים, מדגישות המחברות, וזה אולי אחד הדגשים החשובים, שבכל אירוע של טראומה בגיל הרך גלומה .)attachment( תמיד האפשרות לשבר בבסיס ההתקשרות על שום מה מתרחש השבר? אפשר להסביר זאת כך: בעיני הילד הצעיר הורה נתפס כדמות רבת כוח, כול-יכולה, והוא אינו יכול אלא להגיע לידי מסקנה שאם משהו נורא קרה, אזי הסיבה היא שאימו או אביו לא שמרו עליו, ואף יותר מכך – לא רצו לשמור עליו, שאם לא כן, מדוע הם אִפשרו לאירוע המכאיב להתרחש? במצב זה הילד ניצב לפני משימות התפתחויות בלתי אפשריות: עליו לתת אמון בבני אדם שאינם ראויים לאמונו ולבטוח באנשים שאינם בטוחים עבורו. זה נכון בכל מקרה טראומה, ועוד יותר – במקרה של ילד הלכוד בסביבה מתעללת או מזניחה, כי אז הוא ניצב פנים אל פנים, באימה, מול האדם שבו הוא תלוי ומול האדם שבאורח טבעי תפקידו היה להגן עליו מפני כל פגע. המשימה הקיומית של ילדים נפגעי התעללות או הזנחה היא אפוא לשמר את הקשרים הראשוניים עם הדמויות שפוגעות בהם ומזניחות אותם, עם אלה שבהם הם תלויים. כדי לעשות זאת הם משתמשים בכל המנגנונים העומדים לרשותם, ובכלל זה קבלת הרוע עליהם עצמם ופטירת ההורה מאשמה, כי הרי אם הם הרעים – אזי ההורה נותר טוב. מתוך המשגות עיוניות אלו צמחה עבודה טיפולית שהיא מזיגה מרתקת בין שתי מטרות בעת ובעונה אחת: האחת היא שיקום והשבה של האמון בדמות ההתקשרות, והשנייה מטעמים אלו על המטפל היא מתן מענה לתסמיני הטראומה. להיות בקיא בהתקשרות ובטראומה כאחד, והמתודה, כברירת מחדל, מדגישה שההחלמה יכולה להיות מושגת רק בתוך הקשר של יחסים, גם אם ההורה הוא המזניח או המתעלל. רכיב חשוב נוסף במתודה הוא הרעיון שכבר בראשית הטיפול תינוקות, פעוטות וילדים צריכים לשמוע את סיפור חייהם, גם אם עדיין אינם מיטיבים לדבר. אשר לתפקיד ההורים, חשוב שהם ולא המטפל ידברו עם ילדם, צעיר ככל שיהיה, על הסיבות הידועות להם לסבלו, בלי לפטור את עצמם מחלקם בו, אך באופן ששומר על מיטיבות הורית. כך ילדם יהיה מסוגל לגבור על הקושי בעודו ממשיך להאמין בעצמו ובהם. תדיר עולה השאלה אם תינוקות מבינים את פשרן של מילים. סביר להניח שהתשובה לכך תלויה בגיל הילד, אולם גם בשלב המוקדם ביותר, שעדיין אין בו הבנה למילים, יש תינוקות, פעוטות וילדים צריכים לשמוע את סיפור חייהם

האם תינוק, פעוט או ילד צעיר חווים טראומה, ואם כן – מה טיבה של החוויה? עד כמה היא ממשיכה לעצב את נפשם? כיצד מטפלים בה, ובמה שונה הטיפול בטראומה של הילד הרך מהטיפול בזו של המבוגר? שאלות אלו, שבהן עסקו פרופ' פטרישיה ואן הורן ופרופ' אליסיה ליברמן, אוגדו לאוסף רעיונות תיאורטיים הכתובים בשפה שווה לכל נפש, והפכו למשנה סדורה על טיפול בטראומה בגיל 2 .)Child-Parent Psychotherapy( CPP הרך הידוע בשם evidence-( אף שמדובר במודל התערבות מבוסס-ראיות ), אין הוא מציע התערבות אחידה לכול, מתוך הבנה based שדרך הטובה להורה אחד עלולה שלא להתאים להורה אחר, גם אם הנסיבות דומות, שהרי לכל הורה או ילד, ולכל קשר, מאפיינים ייחודיים לו. בצניעות טיפוסית מדגישות המחברות שרעיונותיהן אינם חדשים, והם מבוססים על תיאורטיקנים חשובים כגון בולבי, סלמה פרייברג ואחרים. עם זאת, אין בכך כדי להמעיט בערך תרומתן הרדיקלית ביישומם של רעיונות פסיכולוגיים מורכבים בעשייה קלינית לריפוי נפשם של ילדים צעירים אשר חוו טראומה. תינוקות, פעוטות וילדים צעירים חווים וזוכרים אירועי טראומה ראשית קובעות המחברות שתינוקות, פעוטות וילדים צעירים חווים חוויות טראומה, וככל שגילם צעיר יותר, כך התסמינים והסבל הנפשי באים לידי ביטוי רב יותר דרך הגוף, למשל ליקויים בתפקוד של מערכת העיכול, אובדן התיאבון והשינה, תזזיתיות, אפתיה, אובדן עניין במשחק ובחקירה, הפרעות מוטוריות, איחור בדיבור ועוד. ייתכן שקביעה זו היא בבחינת המובן מאליו עבור מקצת הקוראים, אולם לפנים רווחה הסברה שילדים צעירים ותינוקות אינם חווים טראומה או שאינם מגיבים עליה בתגובות טראומתיות נפשיות וגופניות. למעשה, הורים מוסיפים לדבוק בהנחה זו, ומשום כך רובם מתעלמים מסימנים אלו או נותנים תרופות הרגעה לילדים מפריעים – לא משום שהם אינם אוהבים את ילדיהם, אלא משום שבשוגג הם אינם קושרים בין אירוע הטראומה לסימני המצוקה המתוארים.

ד"ר סמדר גרטנר היא פסיכולוגית התפתחותית מומחית ומדריכה מוסמכת. 1 Lieberman & Van Horn, 2004, 2008 2

I נקודת מפגש 61