מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 2

עינת שמש מציינת אף היא שלא תמיד מקיימים ועדת מעקב, אולם המקרים אינם נשכחים כלל וכלל: "התיקים שהועלו לוועדה הופכים להיות מאוד אינטנסיביים, ולמעשה כל הזמן נמצאים במעקב". במה עוד תרמה המתכונת החדשה של הוועדות? רחל ליבנה: "בזכות שיתוף ההורים, הוועדה על כל משתתפיה קיבלה תמונה הרבה יותר אמינה ורחבה לגבי הבית, המצב, הצרכים, ולכן גם יכלה להציע פתרונות מותאמים יותר ובעלי סיכויי . כמובן שבמקביל הצלחה גבוהים יותר התרחב גם הרפרטואר של דרכי טיפול שהוצעו בוועדה, יחד עם ההורים מצאו הרבה מאוד דרכים אחרות לטפל במצב: עזרה של קרובי משפחה, משאבים בקהילה כדוגמת מציאת 'אח בוגר', מועדוניות, ומעל לכול - פנימיית היום, שזו יצירה מופלאה שההורים יכלו לקבל אותה בהתלהבות ונתנה מענה טיפול גם בהורים ולא רק בילדים. זה מנע מהם את ההשפלה ותחושת הכישלון בהורות ונתן חיזוק וכלים להיות הורים טובים יותר". רוטפוגל ושותפיה רואים בוועדות האלה צומת מרכזי ומהותי בתוך המחלקות, משום ששם נבנות תכניות טיפול בראייה מערכתית כוללת לילדים ולמשפחות בקצה הרצף. רוטפוגל מאמינה גדולה בשינוי: "אנחנו בתהליך של הטמעה של כל התפיסה, כולל השימוש באמצעים התומכים. העובדה שהתהליך עדיין לא ממוחשב מקשה מאוד. אנו בתהליכים של פיתוח תוכנת מחשב ומתברר שזה די מסורבל. המערכת תפיק דו"חות, תזכורות. אלה

תהליכים תומכי ביצוע. כל זה בא לטובתם של הילדים ומשפחותיהם ולסייע לעובד במחלקה לעזור טוב יותר לילד ולמשפחתו. לדוגמה: מהם החוקים והכללים הרלוונטיים שבהם יימסר מידע". השינוי מלווה במחקר? רוטפוגל: "מכון ברוקדייל, שביצע , עומד לעשות 2001- את המחקר ב מחקר מעקב תוך בחינה של יישום . ישנה 2004- המלצות ועדת מנכ"ל מ דוקטורנטית שתעשה מחקר איכותני ממוקד על שיפור בקבלת החלטות בעקבות השדרוג שנעשה, על שלוש , ובקרוב 2000 מחלקות של קהילה ייערך מחקר במגזר הערבי על קבלת החלטות. המשרד מעודד דוקטורנטים לבצע מחקרים שיכולים לסייע בתובנות, למרות שהתהליך באמצעו והמחקר יצביע רק על חלק מהדרך שנעשתה". שאלנו את ט' מה הייתה משנה בוועדות אילו יכלה לשנותן. ט': "ראשית, מקציבה זמן ארוך יותר לכל ישיבה של הוועדה. שנית, יישום המעקב על החלטות הוועדה. לבסוף, משפרת את התקשורת עם ההורים מתוך שקיפות, דנה עם ההורים באשר לאחריות הגורמים המטפלים מחד גיסא ואחריות ההורים מאידך גיסא. פתיחות וחלוקת האחריות לגבי התוצאות ימנעו את העמדה של 'מגיע לי' ויהפכו את ההורים לשותפים אמִתיים". גם רוטפוגל מסכימה כי בין הרפורמה לבין יישומה המלא עדיין יש פער שנים 5 ממשי: "אהיה שמחה אם בעוד מהתהליך הוטמעו 80%- אוכל להגיד ש לגמרי. אז אדע שעשינו את העבודה היטב".

רחל ליבנה

כאשר מדובר בילד בגיל הרך. אפשרות שנייה: אם נקבעה תכנית שלא צלחה, אפשר לבקש דיון מיידי חוזר בוועדה - לביצוע השינויים הנחוצים ולהתאמת תכנית הטיפול לצרכיו של הילד. במחקרם של דולב ואחרים ), בעיית המעקב הייתה אחת 2001( הבעיות המרכזיות שעליהן הצביעו החוקרים. למרות דבריה של רוטפוגל, בדיקתנו מעלה כי עדיין מדובר בתחום בעייתי ביותר. ט': "בפועל לפעמים אין מי שיעקוב אחרי ההחלטות... אני אישית לא זומנתי להרבה ועדות מעקב... למשל, זכורים לי מקרים שהוועדה קבעה כי הילד יעבור אבחון פסיכיאטרי או טיפול נפשי, וכמה חודשים לאחר מכן שום דבר מזה לא התרחש בפועל...". ט' מוסיפה ואומרת כי לעִתים ועדות מעקב שכן מתכנסות עושות זאת "למען הפרוטוקול". היא מסבירה: "בהרבה פעמים ועדת החלטה הינה פורמלית בלבד שתפקידה הוא זריקת אחריות. לדוגמה: במחלקה ידוע שלילד יש בעיות שהפנימייה שבה הוא שוהה לא מסוגלת לתת את הטיפול הנחוץ לו. מצד שני, כיוון שאין פתרון אחר, ההחלטה היא שיישאר בפנימייה. במקרה כזה יש תחושה שכינסו את הוועדה על מנת שיירשם בפרוטוקול שהלשכה מבחינתה עשתה את העבודה והציפה את הבעיות, ולכן אם יקרה משהו תמיד הם יוכלו לנופף בפרוטוקול ולהגיד: 'הנה, אמרנו'."

נקודת מפגש 11