מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 2

העומדים לרשות אנשי המקצוע, החסר בהשתלמויות לאנשי מקצוע והחסר בקמפיינים ציבוריים שיחדדו את נושא חובת הדיווח על מצבי סכנה בהם נמצאים ילדים גורמים לכך שאנחנו ממשיכים לאבד ילדים". הזכרת קמפיינים ציבוריים - עד כמה לתקשורת יש תפקיד בקידום נושא המניעה של תופעת ההתעללות וההזנחה? אורלב: "כאן התשובה מורכבת. לפני כחודש נפטר פרופ' ישראל אורבך שהוביל את הדעה כי דיווח יתר על תופעות שליליות עלול להעצים את התופעה. ראוי לתת לנושא זה תשומת לב מיוחדת. אילו הייתה אמנה בין השירותים החברתיים לבין התקשורת, כך שהתקשורת תדע מה מועיל ומה גורם נזק, ניתן היה לבוא בטענות לתקשורת, תפקידם של אנשי המקצוע לעצב אמנה שכזו. חשוב לזכור שלעִתים דווקא הפרסום בתקשורת מוביל למעצרם של אנשים מסוכנים, ראי למשל את מעצר האחים קורידו שהטרידו מינית ילדים באינטרנט - הם נעצרו בעקבות עבודה עיתונאית של אנשי הערוץ הראשון. מצד שני אנו רואים מקרים שבהם התקשורת מצלמת ילדים שנפגעו על ידי הוריהם וכמעט שאינה טורחת להסתיר את זהותם כך שניתן בנקל לזהותם. חייבים להעלות את סוגיית הגבולות הראויים." אורלב, כך נדמה, הוא איש ציבור שחקק זה מכבר את נושא קידום הזכויות של ילדים על סדר היום הפרטי שלו. הדברים שהוא אומר מחדדים עד כמה הטיפול בסוגיית ההתעללות וההזנחה הוא נושא "בוער" שצריך לנסות לטפל בו באמצעים הראויים מתוך שיתוף פעולה רב-מקצועי.

מתגלים גם בטיפול באוכלוסיות כגון חרדים או עולים חדשים. נדמה כי גם כאן חושב אורלב שהנוסחה היא התאמה של המדיניות לצרכים של האוכלוסייה. "השירותים החברתיים", הוא אומר, "חייבים להתאים את עצמם לתרבות הקהילתית של המגזרים השונים ולהצמיח כוחות מקצועיים של עובדים סוציאליים ואחיות בריאות הציבור מתוך הקהילה". ילדי העובדים הזרים הם לא היחידים שהמדינה מתקשה להתמודד עם הטיפול בהם. קשיים לא מעטים מתגלים גם בטיפול באוכלוסיות כגון חרדים או עולים חדשים. נדמה כי גם כאן חושב אורלב לפני כחצי שנה פורסמו המסקנות של הוועדה הבין-משרדית בקשר לדיווח על מקרי התעללות והזנחה. אחת הביקורות הייתה בקשר לקושי בהעברת מידע בין אנשי המקצוע - האם זו הבעיה היחידה, לדעתך? אורלב: "חובת העברת מידע היא דבר חשוב, אך העברת מידע מחייבת גם דיון משותף בין אותם אנשי מקצוע. הייתי מצפה שאנשי המקצוע יבינו כי מבנה המערכת היום הוא כזה שאין תחום מקצועי שיכול לעמוד בפני עצמו ולומר 'אלו גבולות המקצוע שלי', מדובר באחריות משותפת. "במקביל, חשוב לזכור שבלי שיחול שינוי בסדר העדיפות התקציבי לא יוכלו אנשי המקצוע למלא את חובתם. כמות כוח האדם, הפריסה הדלה שלו בין השירותים השונים, האמצעים שהנוסחה היא התאמה של המדיניות לצרכים של האוכלוסייה

אתה היית שר הרווחה והשירותים . משהו השתנה 2003 החברתיים בשנת מאז כהונתך בתפקיד? אורלב: "השתנה לרעה. המדיניות הניאו-ליברלית הביאה להרעה במצב החברתי-כלכלי, יש יותר אנשים עניים, יותר ילדים נפגעי התעללות והזנחה ופחות מדי עובדים סוציאליים, פקידי סעד וחוקרי ילדים שאמורים לטפל בהם. לצערי, גם כשהממשלה מקבלת החלטות חברתיות היא אינה מיישמת הוחלט להקים 2008- אותן. כך למשל ב שישה מרכזי הגנה. הוקמו רק שניים. יש החלטה - אין ביצוע". בימים אלו צריכה המדינה להתמודד עם תופעות חדשות, כגון התעללות והזנחה בקרב ילדי העובדים הזרים. מה עמדתך בנושא? אורלב: "העובדה שמדינת ישראל 150 מאפשרת ליצור מציאות שבה יש אלף עובדים זרים בלתי חוקיים מעידה על רשלנות פושעת, והמדינה חייבת לשאת בתוצאות של אותה רשלנות - גם בכל מה שקשור לילדים של אותם עובדים זרים. הילדים לא יכולים לשאת בעול של הוריהם ומגיעות להם זכויות יסוד בתחום של חינוך, רווחה ובריאות, כולל מתן שירותים טיפוליים - בדיוק כמו לשאר הילדים במדינה. "לצערי, המדינה נאבקת על העובדים הלא חוקיים, במקום למנוע מלכתחילה את המציאות שבה מגיעים כל כך הרבה עובדים זרים. גם ארגוני הזכויות פוגעים באינטרס של אותם ילדים על ידי כך שבמקום להעלות על סדר היום את הזכויות של הילדים הקיימים הם עסוקים בסוגיה של גירוש הילדים הלא חוקיים." ילדי העובדים הזרים הם לא היחידים שהמדינה מתקשה להתמודד עם הטיפול בהם. קשיים לא מעטים

7

נקודת מפגש