מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 2

החלטה משותפת על השינוי שעברו הוועדות לתכנון טיפול והערכה לילדים בסיכון

סיגל אוסטר-קנב ואביטל קאי-צדוק

שנים רבות התנהלו דיונים על גורלם של ילדים בסיכון ובסכנה מאחורי דלתיים סגורות. במסדרון המוביל אל הדלת הסגורה , בעקבות שורה של 2001 ישבו הורי הילד, מחכים ל"הכרעת הדין", מבלי שהייתה להם יכולת אמִתית להשפיע עליה. בשנת מחקרים וועדות, נפתחה הדלת לרווחה. הוועדות, שנודעו בשם "ועדות החלטה", שינו את שמן לוועדות תכנון טיפול והערכה והפכו לוועדות שבהן חברו ההורים, הילד והמטפלים לבנייה של תכנית הטיפול. ההחלטה הפכה להיות החלטה משותפת.

ובהוריו במסגרת הקהילה. לעִתים העו"ס ו/או חברי הוועדה לא הכירו כלל את הילד שמצוי במוקד הדיון. במידה רבה האווירה הייתה נגד ההורים: בין השורות המסר היה שההורים נכשלו, פשעו, ואנו באים להציל את הילד מהוריו. הדיונים היו מלווים תמיד במתח רב, התנגדות כעס והתמרמרות מצד ההורים... הפתרונות כמעט אף פעם לא היו על דעתם של ההורים. לכן גם במקרים רבים היישום לא הצליח והיה צריך להשתמש בחוק ובאכיפה - היה קשה מאוד." כיצד נולד השינוי? "השינוי התחיל למעשה בפיקוח של משרד הרווחה והשירותים החברתיים - שם התחילו לחשוב כי יש ליצור שינוי מהותי, כלומר שהוועדות לא תהיינה ועדות להוצאת ילדים מהבית אלא ועדות מקצועיות לדיון ולהתייעצות בדרכי טיפול בילדים במצבי סיכון וסכנה." דינה שלום, שהייתה באותה עת מפקחת ארצית בקהילה, מספרת על שתי ועדות שנחרטו בזיכרונה כצמתים של מחשבות על השינוי: "הגעתי ליישוב מסוים לוועדת החלטה וראיתי את התיק של הילד, בו המליצו להוציא

בשורות הבאות ננסה להרים את המסך מעל אותן ועדות ונציג את המציאות המורכבת שהן פועלות בתוכה. ההחלטה על מציאת סידור חוץ-ביתי לילד בסיכון או בסכנה נתפסת לא פעם כהחלטה המתקבלת בצורה שרירותית, אך למעשה הוצאת ילד מהבית נעשית לאחר תהליך ארוך של עבודה עם הילד ומשפחתו - כדי להכיר, לאבחן ולטפל הטיפול במסגרת חוץ-ביתית בקשיים. הוא רק אפשרות אחת, ויש פתרונות . טיפוליים רבים גם בתוך הקהילה מי שאמון על אותו תהליך הוא צוות רב-מקצועי שיושב דרך קבע בוועדה לתכנון, טיפול והערכה בעיר שבה חי הילד הנתון בסיכון או בסכנה. במשך השנים חלו בוועדות הללו שינויים רבים. בעבר הן כונו ועדות החלטה - ולא בכדי. רחל ליבנה, שריכזה את הוועדה בלשכה לשירותים חברתיים בכפר סבא, מסבירה: "טרם השינוי, הוועדה הייתה ועדה לסידור ילדים בפנימיות על כל סוגיהן, ובעיקר ילדים שלגביהם הייתה התערבות של פקיד סעד לחוק נוער, על רקע הזנחה מחפירה, פגיעה או התעללות. בוועדות האלו הלכו ישר לפתרון של השמה בפנימייה... כאשר לא נלקח בחשבון נושא הטיפול בילד

דינה שלום

לפנימייה - ילד שגם אביו וגם סבו היו בפנימייה... לילד יש כבר אח אחד בפנימייה ויש אחים נוספים בבית. אמרתי 'רגע, אז מה עשינו כאן?' ראיתי שזה עובר מדור לדור - כולם במשפחה הלכו לפנימיות! בוועדה שהתקיימה בעיר אחרת, ישבתי בוועדה שבה כל החומר מסודר, מאורגן כראוי, ובסוף הוועדה ההחלטה הייתה על יציאת הילד לפנימייה... שאלתי: 'מדוע?' עונה לי מנהלת הלשכה: 'נגמר לי התקציב הקהילתי, כך שאני לא יכולה לתת חונך או הדרכה הורית להורים... אך נשארו לי מכסות לסידור חוץ-ביתי. חוץ מזה גם בן הדוד יצא לפנימייה וההורים לא מתנגדים אז למה לא??' אחריתו של

נקודת מפגש

8