מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 2

האתגר הממשי של הניסוי היה הרחבת השירותים הקהילתיים. שלום מסבירה: "צריך היה ליצור רצף של שירותים קהילתיים וחוץ-ביתיים ולאבחן מה השירותים המתאימים לילד ולהורים". והיא מוסיפה: "לא קיבלנו כסף לטובת פתיחת שירותים אלא אישור להמיר מכסות של סידור חוץ-ביתי בטיפול בקהילה, ומההמרה נוצרו השירותים בקהילה. לפני הפיילוט התקציב מכלל התקציב, 20% הקהילתי עמד על , הלך למכסות לפנימיות". 80% , והשאר שלום מרחיבה: "התחלנו לפתח אלטרנטיבות טיפוליות בקהילה, כגון מרכזי הורים-ילדים ומעון רב-תכליתי שבהתחלה היה קיים רק בשלוש או ארבע ערים. מענים אלה התקבלו בשביעות רצון רבה על ידי העובדים הסוציאליים המטפלים". אופן ההתנהלות של הוועדות השתנה גם הוא. השינוי המרכזי היה בהתייחסות של חברי הוועדה למשפחות. שינוי זה מבטא את השינוי בתפיסת תפקידי הוועדה כמסגרת לקביעה משותפת של דרכי טיפול, וכן את השינוי שחל בתפיסת תפקיד ההורים ומעמדם . יש בגיבוש דרכי טיפול בילדים בסיכון להכין את המשפחה מראש לדיון ולתעד את תהליך ההכנה. בוועדת היישום הוחלט שלכל ילד תינתן הזדמנות להביע את עמדתו בנוגע לתכנית הטיפול המתוכננת עבורו. שמיעת הילד תיעשה בהתאם לכשריו ההתפתחותיים, לצרכיו ולרצונותיו, מתוך הפעלת שיקול דעת מקצועי. כדי למנוע נזקים העשויים להיגרם לילד בשל האופן שבו יישמע, גובשו כמה כללים מנחים לשמיעת ילדים בוועדות, ובהם אבחנה בין ילדים ומתחתיו. 12 מעל גיל עינת שמש, יו"ר הוועדה לתכנון טיפול והערכה, ראש צוות ומרכזת תחום

המאפיינים של הילדים וצורכיהם, שכן הם היו כבולים בידי תקציבים ". קשיחים 2001 המחקר שממצאיו פורסמו בשנת עורר סערה ציבורית, ובעקבותיה ועדת גילת. ועדה זו 2002 קמה בשנת הובילה להקמת ועדת יישום בראשותו של מנכ"ל משרד הרווחה דאז, פרופ' דב גולדברגר. ורד רוטפוגל, היום מפקחת ארצית קהילה "שירות ילד ונוער", האגף לשירותים חברתיים ואישיים במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, מסכמת: "מתוך המחקרים ופעילותן של הוועדות השונות בנושא, עלו מספר נקודות לשיפור בהתנהלותן של ועדות ההחלטה: חוסר אחידות בהתנהלות של ועדות ק החלטה מידע לא מלא על הילדים והמשפחה ק מיעוט בשותפות והשתתפות הורים ק וילדים שותפות חלקית של שירותים אחרים ק (חינוך, אחיות טיפות חלב וכד') מחסור במשאבים ומיעוט מענים ק בקהילה הקשו על קבלת ההחלטות בוועדה ולפיכך היו הפניות רבות לסידורים חוץ-ביתיים חוסר בשקיפות ק היעדר מעקב אחר יישום החלטות" ק אחת הדרכים העיקריות שבאמצעותן התמודד משרד הרווחה עם הטענות הללו הייתה ייזום הפרויקט "קהילה ". שמן של ועדות ההחלטה שונה 2000 ל"ועדות תכנון טיפול והערכה". בד בבד החל פיתוח מואץ של מענים בקהילה לילדים בסיכון. יישום הרפורמה נעשה תחילה באמצעות פיילוט שלווה 11- במחקר של מכון ברוקדייל ב מחלקות לשירותים חברתיים, ואחר כך התרחב היישום לחלקי הארץ האחרים.

דבר - בסביבות מאי-יוני היה ילד אחר שהיה חייב לצאת לפנימייה כי היה במצב פוסט-אשפוזי, ועבורו כבר לא נותרו מכסות..." האירועים האלו הביאו את שלום ליזום מחקר שיבדוק את 1997- ב התנהלות הוועדות. המחקר המקיף שעשו דולב, בנבנישתי וטימר בחן את הנעשה בכל הוועדות ברחבי הארץ - באמצעות שאלונים שמולאו על ידי רכזי הוועדות ברשויות המקומיות, תצפיות על ועדות החלטה ומדגם אקראי של ילדים שהובאו אל הוועדות, כדי ללמוד על מאפייניהם ועל צורכיהם העיקריים. שלום: "במחקר עבדתי עם החוקרים במשך כל התקופה וראיתי את הממצאים תוך כדי תנועה. הבחנתי למשל שבנושא של שותפות הורים אנחנו רחוקים מהמקום הרצוי: מהוועדות התקיימו ללא נוכחות 50% ההורים... יש לציין שבין השלב הראשון לשלב השני של המחקר היה שיפור בשותפות הורים בוועדות". אחת ממסקנות המחקר הייתה " שאין הבדל בין המאפיינים של ילדים שיוצאים מהבית לבין ילדים שנשארים. זאת בגלל שאין לחברי הוועדה היצע של מענים מותאמים לצורכי הילד . הוצאו ילדים מהבית לא בגלל בקהילה שזו הייתה טובתם אלא עקב חוסר פתרונות הולמים בקהילה. מסקנות נוספות של המחקר היו שיש צורך בעבודה טיפולית, עבודה עם ההורים, וצריך מענים מותאמים לצורכי הילדים בקהילה. טרם השינוי היו יישובים שבשלב מסוים בשנה היו סוגרים את הוועדות כי נגמרו להם המכסות לאותה שנה... המחקר שיקף את מה שאני ראיתי בשטח. חברי הוועדה מחליטים לפי היצע המענים הקיים, ולא לפי

9

נקודת מפגש