מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 20 - ספטמבר 2020

איה רוט

וכוחות לעבור את התקופה בשלום ואולי אף מתוך חוויה של ), אולם מה קורה Taunt & Hastings, 2002( צמיחה משפחתית במשפחות אשר נכנסו למשבר עם כוחות תפקודיים פחותים או עם היסטוריה של אלימות משפחתית? אפשר רק לשער שרמת המוגנות של ילדים אלה לא עלתה אלא פחתה במידה ניכרת בעקבות משבר הקורונה. מרכזי הטיפול הנפשי בילדים, בבני נוער ובמבוגרים עם מוגבלות ובתוך המציאות המורכבת הזאת, המרכזים לטיפול בילדים ואנשים עם מוגבלות נאלצו להתמודד עם טלטלה נוספת: אף שבמרכזים אלה ניתנים שירותים של סיוע נפשי לנפגעי תקיפה מינית עם מוגבלויות, ואף שמרכזי סיוע שנותנים את אותו שירות לאנשים ללא מוגבלות המשיכו לעבוד כרגיל בהוראת מנכ"ל המשרד, נסגרו מרכזי הסיוע לטיפול בנפגעים עם מוגבלות. בסופו של דבר, כשבועיים לאחר שנסגרו שעריהם, בעזרת מאבק שהובילה המועצה לשלום הילד, נפתחו המרכזים, גם אם באופן חלקי (בשל הגבלת היקף פעילות שהושתה על המרכזים מטעם משרד הרווחה וגם בשל הקושי של מקצת המטופלים להשתמש בשירותי שיחה מרחוק). עקב מהלך זה, ובמאמץ להתמודד עם הגזרה הכלכלית הקשה, העובדים במרבית המרכזים הוצאו לחל"ת כמעט מייד – מהלך שיצר פערים נוספים ביכולת לחזור לשגרת עבודה משאושרה פתיחת המרכזים מחדש. מבחינת המרכזים לטיפול נפשי ולסיוע לילדים, לבני נוער ולמבוגרים עם מוגבלות, הקורונה היא סוג של משבר בתוך בהיעדר חקיקה המגדירה את הזכות לטיפול נפשי משבר. לנפגעים עם מוגבלות, המרכזים הטיפוליים עומדים בקביעות בקו הראשון של פגיעה תקציבית, כל אימת שכזאת נדרשת. , "דקות" מעטות במונחי זמן לפני 2020 וכך, כבר בחודש ינואר פרוץ הקורונה בישראל, מנהלות שלושת המרכזים בישראל התבשרו על שתי גזרות כבדות מנשוא, מכיוון שאין ממשלה ואין תקציב: . תקציבי המרכזים קטנו בכמחצית, בהשוואה לשנה שעברה. 1 . סל הטיפולים הוקטן לעשרים וחמישה מפגשים (סל שאמור 2 לכלול אינטייק, טיפול נפשי, הדרכת הורים והדרכת צוותים).

התמודדות משפחתית נוהגים לומר שילדים, וודאי וודאי ילדים עם מוגבלות, אינם בתוך "ואקום". תמיד יש סביבם מעטפת של דמויות ושל סוכנים שונים שמתווכים עבורם את המציאות ומאפשרים להם להתנהל בעולם בצורה מיטבית. ואולם עבור רוב ההורים לילדים עם מוגבלות, מעטפת זו נמחקה ביום אחד. נשאלת השאלה מה קורה להורה כאשר הוא מוצא את עצמו מבודד אל מול הצרכים של ילדו? סוכן יחיד שאמור להיות הורה, מורה, גננת, מטפל, מדריך חוג? מה קורה כשנוספות על זה חרדות קיומיות של פרנסה ובריאות? מחשבות על הסיכון להיפגע בשבועות האחרונים דווח באמצעי התקשורת על עלייה חדה במספר הדיווחים למשרד הרווחה על אלימות במשפחה. לא נמסרו נתונים ספציפיים לגבי מוגבלות אולם במחקרים שנעשו בישראל וגם בעולם חוזר ועולה ממצא אחד כללי (שאינו נוגע למשפחה אלא לכלל סביבת החיים של האדם עם המוגבלות), והוא שילדים ובני נוער עם מוגבלות חשופים לסיכון פי כמה מילדים ללא מוגבלות. בישראל, על פי הנתונים העדכניים, האומדן של היקף החשיפה לפגיעה של ילדים עם מוגבלות משל ילדים ללא מוגבלות (בר לב וקרן-אברהם, 3.1-2.2 הוא פי על פניות לעובדים סוציאליים 2019 ). נוסף על כך, דוח 2017 לחוק הנוער מצביע על כך שכרבע מהדיווחים נוגעים לילדים 2. עם מוגבלות המודל הקוגניטיבי פנומנולוגי הוותיק של לזרוס ) מדבר על כך שמידת הדחק Lazarus & Folkman ,1984( המשפחתי של משפחה לילד עם צרכים מיוחדים תלויה בהערכה של המשפחה את יכולתה לגשר בין הקושי שנוצר ובין המשאבים המשפחתיים והיכולת להתמודד עם האיום. הדחק נוצר כאשר ההערכה המשפחתית היא שהאירוע מפר את האיזונים הנדרשים להתמודדות עם דרישות הסביבה. עתה נתבונן על המציאות שבה בית הספר, שהוא סוכן משמעותי, "נמחק" או עובר לתפקוד חלקי ביותר ומרחוק, ובה בעת מתעוררות בעיות פרנסה ממשיות. נשאלת השאלה מה קורה במודל הניבוי המשפחתי והיכולת להתמודד עם הדחק, וכיצד המודל עשוי להשפיע על התפקוד המשפחתי? נציין שמשפחות רבות מתמודדות היטב עם מציאות זו, כמובן, ומוצאות משאבים

מקרים שאינם 10-8 נתונים אלה אינם מציגים את היקף התופעה. הם רק קצה הקרחון, וידוע מהספרות המקצועית שעל כל מקרה מדווח יש 2 מדווחים. כמו כן אלו הם נתונים חסרים, מכיוון שחלק מהדיווחים על פגיעות שלא צוינו כאן מטופלים על פי החוק לפיגור שכלי התפתחותי (משרד .)2019 , העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נקודת מפגש I 32