מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 20 - ספטמבר 2020

יהונתן פיאמנטה

הפלישה והאיום חריפות יותר. כיצד משפיעים האיומים הפסיכולוגיים האלה על התנהגות היחיד והקבוצה? כדי לענות על שאלה זו אני מבקש להשתמש בהמשגות של ) להנחות הבסיס המאפיינות את מצבה הרגשי 1992 , ביון (ביון .)Basic Assumption( של קבוצה הנתונה בחרדה האיומים הפסיכולוגיים והקונקרטיים שתיארנו מעלים את רמת החרדה בקהילה ומביאים לידי כך שהקבוצה חדלה לעבוד ביעילות המשרתת את מטרותיה. במקום זאת, טוען ביון, הקבוצה נסוגה לאחת מהעמדות הנפשיות וההתנהגותיות האלה: 1 . ;)Dependency( התחזקות של התלות במנהיג הקבוצה 2 . היצמדות חזקה ולא רציונלית לרעיון, לתפיסה או לאדם ;)Pairing( כלשהו 3 . רתיעה או מאבק במי שמזוהה כאויב מבחוץ או מבפנים .)Fight-Flight( אפשר לראות בנקל כיצד הנחות הבסיס של ביון משתקפות באופן התמודדותן של קהילות סגורות עם משבר הקורונה, ולחלופין – עם אתגר הטיפול בפגיעות מיניות בילדים ומניעתן: התחזקות של התלות במנהיגות הרוחנית או הפוליטית של הקהילה, החזקה עיקשת בתפיסות מוקדמות ("אצלנו זה לא קורה", או "אני מכיר את האדם החשוד ואני לא מאמין שהוא יעשה משהו רע"...) ובריחה או מתקפה על כל מי שמאיים לערער את תחושת הביטחון – גם אם כוונתו היא להושיט עזרה. הבנות אלה מביאות לניסוח מחודש של מאפייני ההתערבות הקהילתית הנכונה במצבי משבר. ההנחה שכדי לבסס התערבות נכונה די בהבאה של אנשי מקצוע בעלי מומחיות בתחום המשבר מתבררת לפתע כהנחה לא מדויקת ואולי אף מזיקה. הנחה זו חסרה את הממד הרגשי, היא אינה מביאה בחשבון צרכים פסיכולוגיים של היחיד ושל הכלל, ובסופו של דבר אף עלולה לערער את יסודות הקהילה. במקום זאת אני טוען שהתערבות קהילתית אידיאלית היא ) התייחסות למחוללי 1( : כזאת המציבה לנגד עיניה שתי מטרות המשבר העכשווי (התפרצות של נגיף, התרחשותם של מעשי ) התייחסות לשבר המשפחתי- 2( ;) אלימות וכיוצא בזה קהילתי שנוצר.

תפקידי הורות (מנהיגות קהילתית רוחנית, מזכירות קהילה ותפקידי הורות נוספים), ובקרב שאר הציבור נמצא תפקידי אחאות מגוונים: "אחים" בוגרים ו"אחים" צעירים, אחים בעלי תפקיד "הורי" המסייעים למנהיגות הקהילה, אחים אהובים במיוחד לעומת אחרים שמתקשים למצוא את מקומם ועוד. דומה למאפיין של התא המשפחתי – רמת המרכיב הרביעי מחויבות גבוהה והדדית בין חברי הקהילה ובין היחיד לכלל. בין פגיעה במשפחה לפגיעה בתוך הקהילה גם פגיעה המתרחשת בתוך קהילה נחווית ו"מתנהגת" כמו פגיעה בתוך המשפחה. פגיעה על ידי אדם בעל תפקיד מוביל נחווית כפגיעה על ידי הורה, ופגיעה המתרחשת בין שניים מחברי הקהילה נחווית כפגיעה בין אחים. בשני המקרים התוצאה על פי רוב היא חוויה משותפת ורבת עוצמה של כשל הורי. "ההורה הקהילתי" לא מילא את תפקידו בנאמנות בכך שלא שמר על חברי הקהילה מסכנה פנימית או חיצונית. מנקודת המבט הזאת, הקולות הסוערים שנשמעים לרוב בעקבות פגיעה מינית נעשים מובנים יותר: "איפה היה הרב?" "איך המנהל נתן לזה לקרות?" "למה כשלה מזכירות היישוב?"... כל אלה ביטויים של שבר משפחתי בעקבות כשל הורי. החרדה מהתערערות התא המשפחתי ותחושה קולקטיבית של בושה או אשמה מפעילות בתוך הקהילה מנגנון נוסף, המוכר לנו היטב מהדינמיקה של פגיעה בתוך המשפחה: לידתו של סוד משפחתי. אכן, לעיתים אנו נתקלים במקרים מצערים ומקוממים של הסתרה מכוונת, הגנה על הפוגע בעל המעמד החזק והתעלמות ממצוקתו של הנפגע. ואולם במקרים רבים אחרים תהליכי ההסתרה ושמירת הסוד מוּנָעים מחרדת התפרקות משפחתית שהיא מנת חלקם של חברי הקהילה וגם של מנהיגיה. הבחנה חשובה זו מסייעת לנו להבין את הצרכים הפרטניים והקבוצתיים של הקהילה, והתייחסות נכונה אליהם עשויה להפחית את ההתנגדות הקהילתית ולפרוץ את קשר השתיקה. התא המשפחתי-קהילתי, שחווה טלטלה ושגבולותיו נסדקים, נאלץ לפתע להתמודד עם כניסה של אנשי מקצוע מבחוץ המבקשים לסייע. למרבה הצער, עצם הכניסה מחריפה את מצוקת החברים ומעצימה אף יותר את החרדה מהתפרקות התא הקהילתי המוכר. ככל שאותם מומחים (אנשי רפואה, רווחה וכדומה) זרים יותר לקהילה האורגנית, כך תחושות

נקודת מפגש I 58