מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 21 - מרץ 2021

אפרת לוסקי-וויסרוז, לורה סיגד ודפנה טנר

אלטרנטיביים, הן ברמה המערכתית והן ברמה הקהילתית, לטיפול בבעיה היסודית של פגיעות מיניות בתלמידים. אנשי החינוך היהודים הביעו את רצונם להעמיק את הבנתם דרך הכשרות לאנשי חינוך למטרות זיהוי ומניעה של פגיעות, ואילו אנשי החינוך הערבים הדגישו את המרכיב התרבותי בחשיבות של העלאת המודעות בקרב תלמידים ומשפחות, ושל טיפול בסטיגמות חברתיות המעודדות הסתרה והימנעות מחשיפה. ב. במרחב הבין-אישי: התמודדות בקווים מקבילים אנשי החינוך ביטאו חוויית התמודדות אינטנסיבית בתנאי בדידות וחוסר ודאות, בד בבד עם עמידה בכמה חזיתות בעת ובעונה אחת: מול התלמידים הנפגעים, מול משפחות הנפגעים, מול חברי הקהילה ומול גורמים מערכתיים. אנשי החינוך נטו לתאר דינמיקה של "קווים מקבילים" בין חווייתם של התלמידים הנפגעים לחווייתם שלהם מול הגורמים החיצוניים – הקהילה, המשפחה ומערכת החינוך והפורמלית. התלמידים תוארו לרוב כבודדים, חסרי אונים, ללא עורף משפחתי מיטבי וכנתונים להשפעתם של יחסי כוח ונורמות חברתיות שלעיתים עיכבו את הטיפול בהם. חוויה דומה תיארו אנשי החינוך בעומדם מול מערכת החינוך והקהילה. לעיתים קרובות הם חשו מאוימים, בודדים במערכה, חסרי החזקה מקצועית וקהילתית, וללא הכרה במצוקתם. כך האמת היא שברוב המקרים המורה תיארה זאת מורה ערבייה: לבד, כי כל אחד חושש למקום שלו ולתפקיד שלו... כל אחד בעבודה מול המשפחות חוו מנסה לזרוק את הכדור לשני. אנשי החינוך תגובות שליליות של הכחשת האירועים ואי הכרה בפגיעה, לעיתים מתוך האשמת הילד הקורבן ומניעת הטיפול בו. תגובות מן הסוג הזה – הכחשת הפגיעה וניסיונות הסתרה – חוו אנשי חינוך בעצמם מצד המערכת המקצועית שהם עובדים בה, ובגינן תיארו תחושות של נטישה ושל אובדן אמון במערכת. לנוכח ריבוי אתגרי ההתמודדות תיארו המורים סגנונות התמודדות מגוונים שנעו בין מיקוד שליטה פנימי למיקוד שליטה חיצוני. דרכי התערבות של מיקוד שליטה פנימי אפיינו אנשי חינוך שנקטו גישה מעורבת לטיפול במקרה של פגיעה מינית מתוך התמודדות בכוחות עצמם, ללא סיוע מאחרים. לעיתים חוו אנשי חינוך אלה טשטוש גבולות במידת המעורבות שלהם במקרה, עד כדי אימוץ זהות הורית הרגשתי ביחס לילד הנפגע, כפי שתיארה זאת אחת המורות: כאילו שאני מתערבבת איתה... הרגשתי שאני רוצה לזרוק מנגד, אנשי חינוך הכול, לקחת אותה הביתה, לאמץ אותה! רבים תיארו דרכי התערבות הנובעות ממיקוד שליטה חיצוני,

ממצאים ראשוניים ניתוח ראיונות העומק העלה כמה מרחבי התמודדות עיקריים שבתוכם מתעצבת חוויית ההתמודדות, על אתגריה ועל התקווה לשינוי העולה ממנה:

א. במרחב התוך-אישי: ניפוץ אשליית המוגנות ותקווה לתיקון אנשי החינוך תיארו חוויה של פיכחון מאשליה בעקבות עצם החשיפה לקיומן של פגיעות מיניות וכן עקב אכזבה עמוקה מההתנהלות המערכתית והקהילתית. תהליך זה נשא ביסודו מטען של אֵבֶל, פרידה מאמיתות יסודיות וקיומיות על העולם כמרחב צפוי ומוגן לילדים, כפי שתיארה מורה בבית ספר יסודי לקחתי את זה מאוד קשה רגשית... זה ניפץ לי יהודי-חילוני: את הבועה של התמימות, הבנתי שזה נמצא בכל מקום, ובכל המורים תיארו זמן ובכל גיל, להבין שמשהו כזה בכלל קורה. חוויה דיפוזית באופייה, חשיפה "רעילה" של פגיעה מינית פולשת לעולמם האישי, מנפצת את בועת הביטחון המדומה שלהם במוגנותם של ילדים ומערערת את תחושת המסוגלות שלהם כאנשי מקצוע וכהורים לילדים. יועצת ערבייה בבית ספר יסודי מתארת כיצד ההכרה הכואבת בקיום הפגיעות הפכתי להיות בן אדם שמטיל ספק זולגת לעולמה האישי: באחרים. התחלתי לחשוב שכולם תוקפנים... ההזדהות עם המקרים הייתה חזקה, ובצורה רבה השפיעה על היחסים בתוך המשפחה שלי, התחלתי לסרב לתת לבת שלי לצאת לבד אפילו לחנות, או לצאת לבקר או לישון אצל קרובי משפחה... מתוך חששות שאולי מישהו יפגע בה. הם תיארו גם התפכחות כואבת מן התפיסה האידיאלית של המערכת המקצועית ושל הקהילה שבה הם עובדים וחיים. ציפיתי שהמערכת מורה בבית ספר יסודי חילוני סיפרה: תעטוף אותי ושתהיה שם בשבילי ובשביל התלמיד, ובמקום זה אני מרגישה... שכל המערכת מסביבי, אם זה הפסיכולוג, הרכז, המנהל... שמו את זה בצד... נתנו לי מסר של – שימי אנשי חינוך ערבים נטו, יותר מאנשי חינוך מתחת לשטיח. יהודים, לראות בביקורת נוקבת על הקהילה חלק מתהליך ההתפכחות, כפי שהגדירה זאת אחת היועצות הערביות: הרגשתי פתאום שיש קללה על החברה. לצד כל אלה, מורים סיפרו כיצד התפכחות זו אִפשרה לראשונה את הסרת לוט הערפל מעל תופעה רוחשת ורווחת אך בלתי מדוברת והתמודדות ישירה עימה. הנקודה המשברית הובילה אותם להביע תקווה כי ייעשה תיקון, ולחפש פתרונות

נקודת מפגש I 14