מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 21 - מרץ 2021

שירות מודע טראומה ומוגבלות

התשובה הראשונה שצריכה להינתן נוגעת לסיכון להופעה של טראומה: ילדים, בני נוער ומבוגרים עם מוגבלות חשופים לאירועים טראומטיים פי כמה מילדים, בני נוער ומבוגרים ללא מוגבלות. אלו ממצאי מחקרים בעולם ובארץ. אומדן שנעשה בשנים האחרונות באוכלוסייה בישראל מצא שהפער הוא פי .)2017 , שלושה בקירוב (ברלב וקרן-אברהם כאשר אנחנו כוללים ב"סל" האירועים השליליים לא רק אירועים טראומטיים "קלאסיים", כגון הזנחה, אלימות, פגיעה מינית – האם איננו מגדילים בהכרח את הפוטנציאל לטראומה בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים עם מוגבלות? לדוגמה, עצם הקשיים בתקשורת של הילד עם סביבתו, שנגזרים מן המוגבלות, קושי בתיווך הורי, מצוקה משפחתית סביב ההתמודדות עם המוגבלות, יציאה מוקדמת מן הבית למסגרת חוץ-ביתית, אם ,ACEs- זו מתרחשת – כל אלה עשויים בהחלט להיחשב כ חוויות שליליות בילדות. האם מנגנון מה שמביא אותנו להידרש לשאלה השנייה: ההשפעה של אירועים שליליים מצטברים פועל על ילדים, בני נוער ומבוגרים עם מוגבלות כפי שהוא פועל על אלה שאינם עם מוגבלות? המחקר ההולך ומתפתח בתחום זה מעיד שכן. יש עוד ועוד עדויות להשפעה שלילית מוכחת. החוקרים מצאו שילדים עם Safranek, Buss and Yeoman (2012( מוגבלות שכלית חשופים למספר גדול יותר ולטווח רחב יותר של אירועים שליליים בילדות לעומת ילדים ללא מוגבלות שכלית, ושלאירועים השליליים יש השפעה מצטברת על הופעתה של פסיכופתולוגיה אצל ילדים אלה. מצאה כי ילדים עם אוטיזם חווים אירועים Rigles )2017( גם שליליים באופן חמור יותר מקבוצת השווים שלהם, ושיש Hoover and לכך השפעה שלילית על בריאותם. החוקרים על הספקטרום ASD ( מצאו כי ילדים עם 2017) Kaufman האוטיסטי חווים בריונות מצד קבוצת השווים פי שלושה עד פי ארבעה מילדים ללא מוגבלות, מה שמשפיע על הישגים אקדמיים ועל בריאות נפשית, ובכלל זה עלייה בסיכון לאובדנות. הם ציינו עוד שילדים על הרצף האוטיסטי נתונים בסיכון גבוה לחוויה של אירועי ילדות שליליים גם סביב פרידת הורים וקשיים כלכליים. החשיבות בשיח ובהטמעת נושא השירות המודע לטראומה בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים עם מוגבלות מודגשת עוד לנוכח העובדה שאנשים עם מוגבלות נעזרים – יותר מכולנו – במגוון גדול ורחב של מסגרות נותנות שירות לאורך כל חייהם. מסגרות

Felitti( עליהם – בריאותית, רגשית והתנהגותית, גם בבגרותם .)et al., 1998; Shonkoff & Garner, 2012 מבוסס על הראשון: בשל הסבירות הגבוהה של העיקרון השני אירועים טראומטיים בילדות בקרב רבים באוכלוסייה, יש לתת את הדעת על סבירות גבוהה גם לכך שהם עדיין נושאים את אותן צלקות. הדבר נכון בייחוד במסגרות שבהן דרגות החופש של האדם מצטמצמות והוא תלוי באחרים בעניינים שונים. בשני העשורים האחרונים התפתח מאוד המחקר של ACEs – Adverse Childhood( בילדות אירועים שליליים ואחד הממצאים החשובים שעלו במחקר 3,(Experiences הוא שלכל האירועים האלה יש איכות מצטברת; כלומר, חווה מספר גדול יותר של אירועים שליליים ככל שאדם בילדות, כך גובר הסיכוי להפרעה לתהליך התפתחותו הנֵירולוגית, הפרעה שהיא תוצאת ההשפעה הרעילה של דחק מתמשך על מבנה המוח. מכאן סלולה הדרך לפגיעה ביחסים חברתיים, בהתפתחות רגשית וקוגניטיבית ואימוץ של התנהגויות מסכנות מבחינה בריאותית (התמכרויות שונות, אכילת יתר) שגם הן מגבירות את המצוקה. כמו כן ידוע לנו כי אחוזים מקרב האוכלוסייה עשויים לחוות מצוקה פוסט- 30- כ טראומטית שהטריגר העיקרי שלה הוא מצבי מצוקה שונים העלולים לשחזר את אותה חוויה ראשונית טראומטית של אובדן שליטה בחייהם. אין פלא שנושא השירות המודע לטראומה פרץ לראשונה כתפיסת עבודה בבתי חולים כלליים. זה המקום שבו אנשים רבים נזקקים לשירות ותלויים ברמות שונות בנותן השירות. הערך המרכזי של הפיכת מסגרות רפואיות למודעות טראומה נובע מן הרצון להנגיש את השירות הרפואי לכול, כך שגם אותם אנשים הזקוקים להתייחסות מותאמת כדי ליהנות מן השירות Kezelman and( בלי לחוות טראומטיזציה חוזרת יוכלו לקבלהּ .)Stavropoulos, 2012; SHAMHSA, 2014 ולאחר הצגת ההתפתחות של השירות המודע לטראומה ביחס מה לכל לאוכלוסייה הכללית, יש מקום לשאול את השאלה – זה ולילדים, בני נוער ומבוגרים עם מוגבלויות? האם שירות מוכוון טראומה רלוונטי להם? ואם כן – כיצד? שירות מודע טראומה לילדים ולמבוגרים עם מוגבלות

הללו כוללים בתוכם אירועים שיש בהם ידועים ומוכרים היטב כאירועים טראומטיים, כגון פגיעה מינית, פיזית ורגשית, וכן הזנחה פיזית ורגשית, אך 3 גם אירועים כגון פטירה של קרוב משפחה ממדרגה ראשונה, אלימות של הורה אחד כלפי האחר, גירושי ההורים, מחלת נפש של אחד מבני המשפחה .)Felitti et al., 1998; Shonkoff & Garner, 2012( או מאסר ועוד

I נקודת מפגש 35