מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 21 - מרץ 2021

איה רוט

לאפשר הבנה של ההתנהגויות ושל הגורם להן והפניה לטיפול מתאים. על כן הכרה וזיהוי של תסמיני פוסט-טראומה הם שלב חשוב בהפיכת ארגון למודע טראומה. אלה הם עקרונות הבסיס של השירות המודע לטראומה, :R- ) ה SAMHSA, 2014( המוכרים כארבעת – הבנה של הצוות עד כמה הטראומה נפוצה וכיצד Realize פועלים מנגנוני הטראומה וההחלמה – הכרה ויכולת זיהוי של תסמיני טראומה Recognize – אינטגרציה של הידע שנרכש על טראומה לתוך Responds עבודת הארגון – פעילות אקטיבית למניעת טראומטיזציה חוזרת Resist ואלה ששת העקרונות המעשיים (או ערכי הליבה) של :)SAMHSA, 2014( שירות מודע טראומה 1 . ביטחון פיזי ורגשי 2 . אמון ושקיפות 3 . תמיכה של קבוצת השווים 4 . שיתוף והדדיות נחזור אל ימית שהזכרנו בפתח המאמר. עבודת המטפלת הרגשית במרכז הטיפולי עם צוות ההוסטל של ימית הייתה ברובה סביב הגברת המודעות של הצוות במסגרת לטראומה: נעשתה למידה משותפת עם הצוות של קורות חייה של ימית, נערה אשר הוצאה מבית הוריה בחירום לאחר שחוותה הזנחה קשה על ידי אימהּ ופגיעה מינית מתמשכת על ידי שכן; התבוננות משותפת עם הצוות על הדרך שבה האירועים הטראומטיים בחייה יצרו את המצוקות שהיא מתמודדת עימן, על הפגיעה הקשה שיצרה את החוויה הטראומטית המוקדמת באמון הבסיסי של ימית בעולם, ומכאן לציפורני הרגליים, ולהבנה של הצוות את החוויה החוזרת של אובדן שליטה ואמון, כאשר היא מוחזקת וחווה את עצמה נפגעת בשנית. 5 . אפשרות ביטוי עצמי ובחירה 6 . הכרה במגדר, במוצא ובתרבות

חינוך, צהרונים, מסגרות תעסוקה ודיור – כל אלה באות במגע עם האדם עם מוגבלות, ולעיתים קרובות הן אינן מודעות לצלקות הטראומטיות של מקבל השירות שלהן ולהשלכותיהן על רגשותיו, על מחשבותיו וגם על התנהגותו. עובדת סוציאלית מסורה מאחת ממסגרות הדיור בדרום הפנתה לטיפול נפשי מקבל שירות צעיר בעקבות צורך שהיא זיהתה בחינוך מיני, מכיוון שהוא מעוניין בזוגיות. בהפניה תואר בקיצור המעבר שלו למסגרת לאחר שחווה פגיעה פיזית מידי מדריך במסגרת אחרת, וההפניה עמוסה בתיאורים הנראים לעין המקצועית כתסמינים מובהקים של פוסט-טראומה. וכך לאחרונה אנחנו רואים תנודות במצבי הרוח, אי שקט, נכתב: חוסר שביעות רצון, אי שיתוף פעולה, התכנסות, התעלמות מאנשי צוות במכוון, הליכה אינטנסיבית במעגלים, כעסים ובכי. הצוות מדווח כי לעיתים מצב רוחו ירוד והוא נראה ועוד נכתב: מכונס בעצמו ומדבר הרבה על הפחד מאותו מדריך שפגע בו בהוסטל הקודם. המטופל / דייר מספר שהוא רואה אותו בכל מיני מקומות, מסתכל עליו, נוגע בו ומביע חשש שיפגע בו עם זאת, ההפניה היא, כפי שכתבה העובדת הסוציאלית, שוב. לטיפול מיני חברתי, לשם הקניית מיומנויות ליצירת קשר עם אין זאת אלא שהעובדת הסוציאלית המסורה בני המין השני. אינה יודעת לזהות ולהכיר סימני מצוקה ותסמיני פוסט טראומה. אנשי צוות רבים אינם יודעים לזהות תסמינים פוסט טראומטיים, ויש לכך שתי סיבות עיקריות: – היכרות עם קבוצות התסמינים השונות של פוסט- האחת טראומה מחייבת את אנשי המקצוע מתחום הטיפול הנפשי ללמידה והתמחות בתחום. המורכבת יותר – בכל הנוגע לבני אדם עם מוגבלות, השנייה, מבוגרים, בני נוער וילדים, תסמיני הטראומה לעיתים קרובות "ממוסכים" על ידי תסמיני הלקות. במילים אחרות, אם אדם חווה עוררות יתר במצבי מצוקה, התנהגותו נתפסת כ"אי שקט". אם הוא מפתח התנהגויות נמנעות, גם הן עשויות להפוך לחלק מן האפיון האישיותי שלו כמופנם. מחשבות חודרניות, מצבי דיסוציאציה, צמצום רגשי – כל אלה תסמינים שקשה (אם כי לא בלתי אפשרי) לבודד אצל אדם עם מוגבלות ולזהותם כפי שהם במקרים רבים – תסמינים של פוסט טראומה. אילו ידעה אותה עובדת סוציאלית מסורה לזהות תסמינים אלה, האם הייתה יודעת לספק מענה מותאם יותר לצורכי המטופל? הטיפול הרגשי באנשים שחוו פוסט-טראומה נותר נחלתם של אנשי הטיפול המתמחים בנושא זה. עם זאת, זיהוי נכון יכול

נקודת מפגש I 36