מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 21 - מרץ 2021

שירות מודע טראומה ומוגבלות

במגדרו ובתרבותו – נוכל ליצור סביבה שמאפשרת התפתחות ומקטינה סיכון לשחזור הטראומה.

ההבנה של הצוות פתחה פתח להתבוננות משותפת מנקודת מבט אחרת, מכילה ומאפשרת. המרחב הזה אִפשר למצוא פתרונות משותפים עם ימית, ואלה החזירו לה את תחושת השליטה ואת חוויית המוגנות שנחוצות לה כל כך. כל שנדרש היה שיח של הצוות עם מקבלת השירות, במאמץ לאתר מתווה משותף שיאפשר לה חוויית שליטה וביטחון בתוך הפעולה של גזיזת הציפורניים. גם עבור אנשי הצוות, שנאלצו שוב ושוב למצוא את עצמם שלא ברצונם בעמדת ה"תוקפן", החוויה הייתה חוויה של הקלה עצומה. סוף סוף היה אפשר להניח למעגל השחזור ולהיפרד ממנו לשלום. על אף הדוגמה שניתנה, חשוב להבהיר – תפיסת השירות המודע לטראומה אינה תפיסה פרסונלית. זו תפיסה שיש Kezelman & Stavropoulos,( לאמצה באופן מערכתי ). כפי שבשרטוט האדריכלי של מבנה חדש נכללת כבר 2012 התייחסות לתשתיות של נגישות פיזית לכול, כך על מסגרת שמעוניינת להיות מודעת טראומה להקים תשתיות כלליות להכשרת הצוותים להכרה וזיהוי של התופעה, וכן להכרה בחשיבותן של תחושת מוגנות כללית ושל תחושת השליטה של מקבל השירות בחייו. כך לדוגמה, בכל מצב שנדרשת בו פעולה המנוגדת לרצונו של אדם, צריך לנהל שיח איתו על הדרך שבה הפעולה יכולה להיעשות מתוך מתן שליטה רחבה ככל האפשר על מה שיכול להיות בשליטתו. ומה בנוגע לצוות? כפי שנאמר לעיל, בכל ציבור נתון יש הנושאים עימם צלקות של טראומות עבר המשפיעות עליהם תפיסת השירות המודע לטראומה רואה חשיבות בהווה. הדברים הם בהחלת העקרונות שפירטנו גם על אנשי הצוות: כה ברורים ובכל זאת עליהם להיאמר – כדי שמקבל השירות יחווה תחושת רווחה, נדרש שגם נותן השירות יחוש רווחה. כפי שבמטוס ההנחיות לשעת חירום מורות למבוגר להניח את מסכת החמצן על פניו תחילה, ורק אז להניח את מסכת החמצן של הילד על פניו. ביטחון פיזי ורגשי, תחושת שליטה בסדר היום, הדדיות, שיתוף, אפשרות לביטוי עצמי וחוויית הכרה של הארגון שאני עובד בו במוצא ובמגדר שלי כעובד – לכל אלה חשיבות מכרעת, והם הכרחיים כדי שגם מקבל השירות יחוש אותם. אם נכיר תסמינים ונדע לזהות ולהבין התנהגות פוסט- לסיום, טראומטית ולא נראה בה התנגדות; אם נדע, כמסגרת, עד כמה חשוב לאדם שעבר טראומה לחוש בטוח ונפעל לחזק את תחושת הביטחון שלו בחייו; אם נדע, כמסגרת, עד כמה חשוב לאדם שעבר טראומה להיות בשליטה על סדר יומו ונפעל להגביר את תחושת השליטה שלו; אם נדע, כמסגרת, עד כמה חשוב לאדם שעבר טראומה לקבל הכרה במוצאו,

מקורות

ילדים ובני נוער עם מוגבלות נפגעי התעללות .)2017( ' ברלב, ל' וקרן-אברהם, י ירושלים: מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, המרכז והזנחה: אומדן היקף התופעה בישראל. לחקר מוגבלויות. תשע"ז. Felitti, V. J., Anda, R. F., Nordenberg, D., Williamson, D. F., Spitz, A. M., Edwards, V., & Koss, M. P. (1998). Relationship of childhood abuse and household dysfunction to many of the leading causes of death in adults: The Adverse Childhood Experiences (ACE) Study. American Journal of Preventive Medicine, 14 (4), 245-258. Hoover, D. W., & Kaufman, J. (2018). Adverse childhood experiences in children with autism spectrum disorder. Current Opinion in Psychiatry, 31 (2), 128-132. Kezelman, C., & Stavropoulos, P. (2012). The last frontier: Practice guidelines for treatment of complex trauma and trauma informed care and service delivery. Blue Knot Foundation. Kirribilli, Australia: Adults Surviving Child Abuse. Rigles, B. (2017). The relationship between adverse childhood events, resiliency and health among children with autism. Journal of Autism and Developmental Disorders, 47 (1), 187-202. doi: 10.1007/s10803-016-2905-3. Safranek, T., Buss, B., & Yeoman, K. (2012). Epidemiologic investigation: Association between adverse childhood experiences and adverse health outcomes. The Office of Epidemiology at the Nebraska Department of Health and Human Services (pp. 1-47).

Shonkoff, J. P., & Garner, A. S. (2012). The lifelong effects of early childhood adversity and toxic stress. Pediatrics, 129(1).

SAMHSA – Substance Abuse and Mental Health Services Administration (2014). Concept of trauma and guidance for a trauma-informed care approach. U.S. Department of Health and Human Services.

לקריאה נוספת

Hatton, C., & Emerson, E. (2004). The relationship between life events and psychopathology amongst children with intellectual disabilities. Journal of Applied Research in Intellectual Disabilities, 17, 109-117. doi: 10.1111/j.1360-2322.2004.00188.x

I נקודת מפגש 37