מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 21 - מרץ 2021

אשרת שוהם

במקרים אלו. ואולם, בהתאם לחוק, אף שישנה תשתית ראייתית מספיקה להגשת כתב אישום, על הפרקליט לבחון אם מתקיימות נסיבות המצדיקות אי העמדה לדין. בתיקים שבהם הפגיעה היא בקטינים החלטה כזאת תתקבל למשל אם הפגיעה בקטין היא ברף הנמוך, אם הייתה חד פעמית, והדיווח והחקירה הביאו את הפוגע האחראי לקבל עליו אחריות ולהתחיל בהליך טיפולי משמעותי. או למשל, אם מדובר בפגיעה שאינה חמורה וחלף זמן רב מעת ביצועה, אם הקטין עצמו בוגר יחסית ומביע עמדה המעדיפה שלא לנהל הליך פלילי כנגד ההורה שלו – אם ההתרשמות היא שמדובר בעמדה אוטונומית. או למשל, אם החשוד עצמו הוא קטין אחר אשר מקבל עליו אחריות ונתון בעיצומו של הליך טיפולי. בכל הדוגמאות האלה יכול התובע לשקול ולהחליט 12. שהנסיבות אינן מצדיקות העמדה לדין החלטה שכזאת לרוב תיתמך בתסקיר שירות מבחן או בהמלצת גורמי רווחה, והיא תינתן לאחר שיקול דעת מעמיק הבוחן היטב אם בנסיבות המיוחדות יש כדי להצדיק הימנעות מברירת המחדל של הגשת כתב אישום ומיצוי האינטרס הציבורי בהגשת כתבי אישום בעבירות של פגיעה בקטינים. סיכום לקראת כתיבתו של מאמר זה פנה מכון "חרוב" אל משטרת ישראל בבקשה לקבל נתונים על עילות הסגירה בעבירות פגיעה בקטינים (עבירות אלימות, התעללות, עבירות מין . מהנתונים שנמסרו על ידי 2019-2010 והזנחה) בשנים מהתיקים 61%- משטרת ישראל ובהתאם לרישומיה עולה כי כ מהתיקים 22%- נסגרים בעילה של "העדר ראיות מספיקות", וכ נסגרים בעילה של "נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין" (שאר התיקים נסגרים בעילה של "העדר אשמה" ובעילות הסגירה האחרות שהוזכרו לעיל – התיישנות, עבריין לא נודע, 13.) העדר אחריות פלילית וכדומה אכן, כפי שפורט לעיל, נראה כי המשוכה העיקרית בתיקי פגיעה בקטינים היא המשוכה הראייתית, וכי מרבית התיקים נסגרים מחמת העדר ראיות או העדר אשמה, ובמיעוט המקרים נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין.

ונחקר על ידי חוקר ילדים, לא תוערך על ידי חוקר הילדים 14 כעדות מהימנה שניתן להסתמך עליה. ובמקרים אחרים, גם כאשר יש עדות שהוערכה כמהימנה על ידי חוקר הילדים, לא נמצאה ראיה מסייעת מעבר לעדותו של הקטין. יש מקרים שעדות הילד אינה מתיישבת עם ראיות אחרות שנאספו בתיק החקירה, ועל כן, בהתאם לדרישות החוק, המארג הראייתי אינו עומד במבחן "סיכוי סביר להרשעה". ועדותו נגבתה על ידי חוקר 14 וכמובן, גם אם הקטין מעל גיל 10. משטרה, עדותו נבחנת בתוך המארג הראייתי הכולל כעולה מהמתואר לעיל, ובהתאם למבחנים החלים על התביעה בנוגע לרף הראייתי הנדרש לשם העמדה לדין, ישנם תיקים רבים שיש בהם מורכבות ראייתית וקושי ראייתי המוביל לסגירת התיק, בין מחמת "העדר ראיות מספיקות" – לדוגמה, כאשר הילד מסר עדות בפני חוקר ילדים ועדותו נמצאה מהימנה אולם אין ראיה מסייעת; או כאשר יש ראיה חיצונית אולם העדות נטולת מלוא הקריטריונים להערכת כמהימנה; או ב"העדר אשמה" – לדוגמה, כאשר הילד אינו משתף פעולה בחקירה, או שולל בחקירתו את הפגיעה, או כאשר העדות לא נמצאה מהימנה וללא כל ראיה נוספת. ויודגש כי מדובר בדוגמאות גנריות בלבד – וכל מקרה נבחן לגופו על פרטיו ודקדוקיו. אין ספק שסגירת תיק של פגיעה בקטין – ובייחוד ב"העדר ראיות מספיקות", במקרים שבהם יש סבירות גבוהה שבוצעה עבירה – מותירה בליבו של הפרקליט חשש ודאגה לילד ולשלומו. על כן מעורבותם של גורמי רווחה משמעותית ביותר במעקב ובטיפול במשפחה, בילד ובהוריו לאחר סגירת התיק. עם זאת, חובתו של פרקליט לפעול על פי אמות המידה המקצועיות החלות עליו בבחינה הראייתית של תיק החקירה העומד לפניו, ובמקום שאין סיכוי סביר להרשעה על התיק 11. להיסגר

סגירה בעילה של "נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין" אין כל חולק כי פגיעה בקטינים, אלימות, הזנחה ועבירות מין הן פגיעות קשות וחמורות, וכי יש חשיבות בהליך פלילי

לכך מתווספים גם תיקי חקירה הנפתחים במהלך סכסוכי גירושין, בהם ההורים מגישים תלונות זה כנגד זה ובהן תלונות על פגיעות בילדיהם. 10 התלונות במקרים מסוימים הן כלי לניגוח בן הזוג או בת הזוג, הילדים נחקרים מתוך קונפליקט נאמנות ולעיתים מתוך מגמת הפללה. תופעה נפסדת זו פוגעת בילדים והיא מחייבת זהירות יתרה בבחינת תיקי החקירה הנפתחים על רקע זה (כדי שלא "לפספס" מקרי פגיעה בפועל). יוער כי ככל שתימצא ראיה נוספת אפשר במקרים המתאימים לפתוח את התיק מחדש. 11

נקודת מפגש I 46