מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 21 - מרץ 2021

על הקושי בהוכחת פגיעות מיניות בילדים בגיל הרך

שהיו לשניים לצאת למסעדה בוטלו; האם התקשרה לאחיה ובהמשך לאימה; בהמשך חמקה האם מהדירה לאחר שהמערער נרדם. • המערער, שמעולם לא החליף לפעוט התנהגות המערער: חיתול, בחר להחליף לו חיתול לראשונה, ודווקא בחדר הכושר, הגם שלא היו בידיו חיתול להחלפה ומגבונים לחים. נוסף על כך, המערער נצפה במצלמות האבטחה כמי שמנסה לחמוק ממפגש עם אנשים ביציאה מחדר הכושר. התנהגויות אלו עוררו תמיהה, אך עמדת הרוב בחרה שלא לייחס להן משמעות או משקל כלשהו בעת בחינת הראיות. השופטים כולם בחרו להתייחס גם לרקע של המערער ולעברו. דעת הרוב הדגישה כי חלק מהסיבות שעוררו אצלה ספק היו קשורות ברקע של המערער כאיש נורמטיבי לחלוטין. קשה היה להעלות על הדעת שאדם ללא כל עבר פלילי יעשה לפתע מעשה כה מזעזע. לעומתם קבעה דעת המיעוט שהמערער אינו בזרם המרכזי מבחינת העדפותיו המיניות [וזאת בשל "פֶטיש" לכפות רגליים, וכן כינויים מיניים בוטים וחריגים שנתן לאנשי קשר בטלפון שלו], ואף צירפה נתון זה לשקלול הראייתי של דעת המיעוט. • לא הייתה מחלוקת בין המומחים מנגנון החבלה: הרפואיים של התביעה וההגנה על כך שהקרעים בפי הטבעת של הפעוט נגרמו בעקבות חדירה של גוף קהה כלשהו לפי הטבעת שלו. המחלוקת בין המומחים נגעה לשאלה האם יש תרחיש שאינו עבירת מין שיכול היה סברו 10 לגרום לקרעים האלה: המומחים מטעם התביעה 11 כי מדובר בתקיפה מינית, ואילו המומחה מטעם ההגנה סבר שאי אפשר לשלול מבחינה רפואית שהפעוט סבל מפיסורה שאינה כרונית, אשר דיממה מעט והוחמרה בהמשך על ידי החדרה לא זהירה ולא מכוונת של עצם כלשהו – שלשיטתו יכול להיות גם אצבע שנגעה בטעות במקום בזמן החלפת החיתול. השופטים ג'ובראן ועמית דחו את ההשערות הללו כהסבר לאירוע, שכן הן לא עוגנו בחומר הראיות – לא הייתה כל עדות לכך שהפעוט סבל מפיסורה. לעומתם סבר השופט מזוז כי תרחיש הפיסורה יכול לספק תרחיש חלופי סביר.

בהקשר זה, מעניין לציין כי בשלב שמיעת העדויות סירב בא-כוח המערער לשאול את המומחה הכירורגי שטיפל אם פיסורה יכולה לגרום לקרעים שנגרמו לפעוט. 12 בפעוט ביהמ"ש המחוזי זקף זאת לחובת המערער וכך גם דעת המיעוט, שהתייחסה למהלך זה כהימנעות טקטית, אך לא דעת הרוב. • בחלקם הפנימי-קדמי של תחתוני ראיות פורנזיות: 13. המערער נמצאו כתמי דם ועליהם נמצא דנ"אשל הפעוט והנה – ראיית זהב פורנזית, מבריקה בבהירותה. מדוע שיימצאו כתמי דם של הפעוט על תחתוניו של המערער? ואולם דעת הרוב המעיטה בכוחה של ראיה זו. השופט מזוז קבע כי המקור להיווצרותם של הכתמים הוא האצבע של המערער [ולא איבר מינו], שכנראה התלכלכה בעת שהוריד לפעוט את החיתול שהיה מלא בדם בגלל הפיסורה, בייחוד שעה שהמערער סיפק הסבר תמים 14. לנוכחותם של כתמי הדם של הפעוט בתוך תחתוניו שלו לעומתו, השופט ג'ובראן, ששלל קיומה של פיסורה, לא נדרש לשאלת מקור הדם שנזל מישבנו של הפעוט. הקרעים בפי הטבעת נגרמו, כך על פי השופט ג'ובראן, מהחדרת חפץ קהה לפי הטבעת של הפעוט. אך הוא לא ראה צורך להסביר מהו אותו חפץ קהה, מתי או מדוע הוא הוחדר לפי הטבעת ועל ידי מי. העובדה שהפעוט נבדק רק שעות אחדות לאחר שיצא מחדר הכושר היוותה עבורו פרק זמן שבו יכלו להתרחש דברים נוספים, שאין אפשרות לתלותם במערער באופן בלעדי. פגיעה מינית בפעוטות — הסיפור שלא סופר לאחר שעברנו, "בקליפת אגוז", על חלק מהממצאים והפרשנויות השונות שהוענקו להם, אפשר להבין בנקל כיצד הגיעה התביעה למסקנה כי התבצעה פגיעה מינית חמורה על ידי המערער. ואולם, כאמור, בית המשפט התקשה לתת פרשנות חד-משמעית ומפלילה לממצאים שנמצאו, קשים ככל שיהיו: כך, התנהגות משונה וחריגה של המערער, דימום ללא

ד"ר זייצב מהמכון לרפואה משפטית ופרופ' סרור, מומחה בכירורגיה של ילדים, אשר טיפל בפעוט. 10 ד"ר קוגל, שהיה באותה עת מומחה פרטי. 11 פרופ' סרור. 12 דעת הרוב קבעה כי המדובר בראיה מחזקת, אך לא בראיה עצמאית. 13 מנהגו של המערער לגרד את מבושיו. 14

I נקודת מפגש 57