מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 22 - ינואר 2022

ענבר הרטמן

לתיאוריה שלפיה חשיפה לאלימות בילדות משנה מסלולים סיביים באזורים הפרונטליים, הטמפורלים והלימביים במוח. הפרעות התנהגות (מוחצנות) נמצאו שכיחות יותר בילדים בני .)Holden, 2003( 6-4 לעומת בני 14-7 התפתחות הילד מושפעת מגורמים רבים, כגון אישיותו של הילד, הסביבה שהוא גדל בה, וכן אירועים משני חיים שהוא עובר. אך קשה לקבוע עד כמה התפתחות הילד מושפעת מאלימות במשפחה שהילד חווה או שהיה עד לה. עם הראה כי יש איחור בהתפתחות 2018 זאת, מחקר משנת התקשורת בפעוטות להורים עם אלימות בבית, ולאימהות .PTSD (Torrisi et al., 2018( עם ) נמצא Reid et al., 2021( במחקר אחר מן השנים האחרונות כי ילדים שהיו חשופים לאלימות במשפחה סבלו מלקויות ) או מלקות ראייה או 8.2%( ), ממוגבלות גופנית 15.2%( למידה ). באבחוני התפתחות ציוני הקוגניציה והשפה 9.5%( שמיעה נמצאו נמוכים יותר. זאת, נוסף על המוזכר לעיל – בעיות ), וכן צריכת אלכוהול, עיכוב התפתחותי 17.5%( התנהגות .)13%( והפרעות רגשיות ) נבדק הקשר Gilbert et al., 2013( 2013 גם במחקר משנת בין אלימות במשפחה ודיכאון הורי (על פי דיווח ההורים) ובין עיכוב באבני דרך התפתחותיות מסוימות (בילדים עד ). נמצא קשר ממשי לאיחור לפחות באחד מתחומי 6 גיל ההתפתחות – שפה, חברה ומוטוריקה גסה. לסיכום על אף האתגר שבחקר התחום הזה, מתוך הספרות הרפואית עולות כמה עובדות ברורות. לחשיפה לאלימות בבית, ואף לגירושים בלבד – בוודאי לגירושין בעצימות גבוהה, השלכה על מצבו הרגשי, ההתפתחותי והנוירולוגי של הילד. עיקר הקשיים קשורים בהתנהגות, אולם גם עיכוב התפתחותי, קשיים בריכוז ובלימודים, חרדה ודיכאון נצפו בשכיחות גבוהה יותר אצל ילדים שהיו חשופים לאלימות במשפחה – בכל גיל שנחשפו ובכל סוגי החשיפה. מן האמור לעיל ברור כי על רופאים לשים לב – בעת מפגש עם משפחות שיש בהן אלימות או דיכאון הורי – לעיכוב בהשגת אבני הדרך הללו, ולשלוח את הילדים לאבחונים המתאימים ולהתערבות מוקדמת. כמו כן, ילדים שיש להם עיכוב באבני דרך משמעותיות בהתפתחות חייבים להיבדק, הם ומשפחתם, בהקשר של האלימות בבית והדיכאון.

טלטול, וכן נזק התפתחותי בעקבות הטראומה הנפשית. יש מחקרים המראים שחשיפה לאלימות במשפחה גורמת נזק גדול יותר מכל סוג של התעללות. כאמור, השילוב של עדות לאלימות בין ההורים ואלימות כלפי הילד עצמו הוא )hypothesis whammy-double( המזיק ביותר להתפתחותו .)2009 ,Chan & Yeung( חלק ניכר ממחקרי הפגיעה ההתפתחותית עקב חשיפה לאלימות במשפחה נעשה בקרב ילדים ששהו במקלטים לאחר החשיפה לאלימות, ועצם השהייה במקלטים והיציאה מביתם גורמים גם הם להשלכות רגשיות והתפתחותיות ). ובכל זאת, יש מחקרים שהראו Fantizzo & Mohr, 1999( שהפגיעה בבנים קשה יותר, ויש שהראו שאין הבדל בין .)Holden, 2003( המינים התייחסות רפואית והשלכות לאורך ציר הגיל הסיכון לבעיות התפתחות משתנה על פי הגיל שבו אירעה ). נשים החשופות Fantizzo & Mohr, 1999( החשיפה לאלימות מצד בני זוגם בעודן בהיריון עשויות להביא לעולם ;)Carpenter & Stacks, 2009( ילד המושפע מכך גם הוא מחקר הראה שתינוקות בני שנה, שאימן הייתה קורבן לאלימות בבית, היו רגישים יותר והביעו מצוקה גדולה יותר בעת עימות מילולי בבגרותם, לעומת תינוקות שלא נחשפו לכך. גם במקרים אלו נמצא כי רמות הקורטיזול בדם היו .)Hibel et al., 2020( אצלם גבוהות יותר בילדות המאוחרת יותר עדות לאלימות במשפחה היא אירוע דרמטי לא פחות, החושף את הילד לסיכון גבוה לדיכאון, ולירידה במנת המשכל. לא נבדקה מספיק ההשפעה PTSD- ל הספציפית על התפתחות המוח עד למחקר שבדק את בקרב ילדים שהיו חשופים MRI ב- DTI השינויים ברצף לאלימות בבית (ולא עברו התעללות גופנית/מינית בעצמם) – לעומת ילדים ללא חשיפה או פסיכופתולוגיה כלשהי inferior- ). במחקר בדקו שינויים לאורך ה Choi et al., 2012( של האונה האוקסיספטלית longitudinal fasciculus השמאלית. אזור זה במוח מקשר בין האונה העורפית לטמפורלית – רכיב עיקרי במסלול הלימבי שאחראי לתפקודי הרגש, הלמידה והזיכרון הקשורים בראייה. נמצא מתאם הפוך בין ירידה בקליטה באזור זה ובין שיעורי הדיכאון, החרדה, הסומטיזציה ומהירות העיבוד. הקליטה הייתה נמוכה במידה ניכרת בקבוצה שנחשפה לאלימות. עוד העידו הממצאים על פגיעה במייליניזציה, ונמצא מתאם בין חומרתם של הממצאים ובין משך החשיפה לאלימות בבית. ממצאים אלו מתאימים

נקודת מפגש I 20