מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 22 - ינואר 2022

סיגל קני-פז

אותם שקופים. פסק הדין במקרה של בנה של שירה איסקוב ואביעד משה מנכיח את אותם ילדים שקופים הנמצאים בזירות אלימות בביתם.

בהם היא חוסר ההיכרות והיעדר המודעות – של המערכות הפוגשות בילדים הפגועים – לקשר שבין הסימפטומים הגלויים של מצוקת הילדים ובין הרקע הטראומטי שלהם.

הסיכון לפגיעה בהתפתחות מוסרית תקינה של ילדים החשופים לאלימות נרחיב כאן את הדיון על אחד מגורמי הסיכון הנפוצים להתפתחותם של ילדים החשופים לאלימות במשפחה. כאשר ילדים חיים בסביבה אלימה הם למדים לאורך זמן שעימותים נפתרים באמצעות אלימות ושהתוקף יכול להמשיך בשלו, Roustit( לצמצם או להכחיש לחלוטין את אחריותו לאלימות ). מציאות זו מעוררת et al., 2009; Vetere & Cooper, 2003 בילד רגשות מעורבים כלפי התוקפן – רגשות של אימה וכעס בד בבד עם אהבה וגעגוע כלפיו. ובעניין היחס לקורבן, הילד יכול להזדהות עם כאבה של האם ולדאוג לה אך בד בבד לחוש כלפיה כעס ועוינות על פירוק המשפחה אם היא ). הילד, Edleson et al., 2011( מחליטה להיפרד מבן זוגה החש רגשות עוצמתיים הכרוכים גם בכפל הנאמנויות שלו כלפי הוריו, מתקשה לעיתים לתקשר את רגשותיו לאם, שהיא עצמה עוברת אירוע טראומטי ולכן גם לה רגשות עוצמתיים .)Lieberman et al., 2005( ומעורבים נוסף על הטראומה המתמשכת בהווה, לא מעט מן ההורים החיים במעגל האלימות נושאים עימם היסטוריה של אלימות Haight et al., 2007;( ואירועי חיים טראומטיים מן העבר . רקע זה עלול לפגוע ביכולתם Lieberman et (al., 2015 לייצר היקשרות בטוחה עם הילד וכן ביכולותיהם ההוריות Fraiberg et al.,( לדאוג להתפתחותו התקינה של הילד ) . התוצאה היא שיכולתם של אותם הורים לשמש מודל 1975 להתנהגות מותאמת מבחינה מוסרית, וכן לכוון את הילד לנהוג Gilmore & Meersand,( כך בצורה אמפתית, לוקה בחסר ). בכך נפגם אחד התפקידים המרכזיים של הורים 2014 – הדרכת הילד ועידודו לאמץ התנהגות חברתית חיובית Thompson,( באמצעות תהליך הפנמה של הנורמות המוסריות ). תהליך הפנמה זה אצל ילדים שחיים בצילה של 2019 התנהגות הורית אלימה פגום במקרים רבים. ילדים אלה צופים במתרחש בביתם ועלולים, לעיתים, להפנים התנהגות הסותרת את הערכים והנורמות החברתיות המקובלות. עוד תופעה שעלולה להסיט את הילד מתהליך הפנמת הערכים הרצויים היא תפיסת המציאות שבה חיים ההורים. הורי הילד, החשים לעיתים קרובות פגועים ממערכת אכיפת החוק או המשפט, יביעו בפני ילדם את חוסר האמון שלהם בכוחן של המערכות החברתיות להגן מפני אלימות או לעצור אותה (למשל, נשים

ילדים נפגעי אלימות - איתור זיהוי וטיפול במערכות החינוך והרווחה העובדה שילדים שנחשפו לאלימות בין הוריהם לא הוגדרו עד עתה כנפגעי עבירה אינה עניין משפטי גרידא אלא יש לה השפעה רבה על המשאבים המושקעים בזיהוי, דיווח וטיפול בילדים אלה על ידי מערכות החינוך הבריאות והרווחה. כך למשל, בדיון של צוותי מערכות החינוך עולה לעיתים קרובות התייחסות לילדים החווים קשיים תפקודיים בבית הספר כאשר בה בעת יש בעניינם דיווח ממערכת הרווחה על רקע משפחתי קשה הקשור לאלימות. לרוב לא מתקיים שיח הקושר בין קשיי התפקוד של הילד ובין הסביבה המתוחה שהוא חי בה. הניתוק הזה בין הסימפטום לבעיה מכתיב דרכי טיפול שאינן מותאמות לצרכיו של הילד. דוגמה לכך היא הנטייה לתת לילד שיש לו קשיי תפקוד בבית הספר מענה קבוצתי במסגרת סל המענים הניתן בבית הספר – ולוותר על מענה משפחתי המחבר את ההורים לקשייו של הילד ומאפשר להעלות את נושא האלימות בצורה גלויה. כך ילד המתנהל בחוסר שקט במסגרת יופנה לאבחון ניירולוגי ויקבל אבחנה של הפרעת קשב, מבלי שניתן לרופא המאבחן הרקע המתאים לאבחנה מבדלת – בין הטראומה שהילד חווה, ושבעטייה הוא חסר שקט, ובין הפרעה מולדת על רקע אורגני. האבחנה המבדלת חשובה לבחינה של צורך בטיפול תרופתי, ואם יש צורך כזה – לבחירת התרופה המתאימה (לעיתים קרובות טיפול בתרופות להפרעת קשב אינו מסייע לילדים שחוו טראומה, והדבר מתגלה רק לאחר נטילת התרופה הלא מתאימה). גם מערכות הרווחה, המשפט והמשטרה מתייחסות לאלימות רק מזווית ראייתם של המבוגרים שבסיפור. ברבים מהמקרים, אם כי לא בכולם, ההתייחסות היא אל הגבר כפוגע ואל האישה כנפגעת, ואילו מקומם של הילדים כקורבנות ישירים של אלימות זו נפקד מהדיון. ההתייחסות למבוגרים ולאחריותם להתנהגותם הפוגענית כלפי הילדים אינה זוכה לתשומת לב ראויה של הרשויות המטפלות באלימות בין- זוגית בתוך המשפחה. גורלם של ילדים אלו תלוי במקרים רבים בהחלטות שיקבלו הוריהם על הפסקת מסכת האלימות, משימה שלעיתים קרובות מדי אינה מתקיימת בידי המעורבים ). התוצאה של מצב זה הוא שהיעדר 2020 , בדבר (בן אריה ההגדרה של ילדים חשופים לאלימות כנפגעים ישירים מותירה

נקודת מפגש I 36