מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 23 - יולי 2022

דרך העיניים שלהם: כיצד ילדים תופסים התעללות פיזית ונפשית

ונותרו עמומים. המחקר הנוכחי ביקש ללמוד איך אוכלוסיית הילדים הכללית, כלומר – לאו דווקא ילדים שנפגעו, מגדירה התעללות פיזית ונפשית בילדים. המחקר מבקש להרחיב את הפרספקטיבה של ההגדרות הקיימות ולהביא בחשבון גם את האופן שבו ילדים תופסים ומגדירים התעללות. המחקר הנוכחי מחבר בין השדה של התעללות בילדים להכרה בילדים כקבוצה חברתית ולגישות נורמטיביות המכירות בזכות ילדים להשתתפות. הרציונל שבבסיסו הוא שלא רק שאפשר לשתף ילדים בכל הנוגע להתעללות אלא חובה עלינו להביא את קולם של ילדים אל השדה העוסק בתחום זה. מתוך כבוד לילדים ומתוך שאיפה לקדם פרקטיקות ומדיניות מותאמות לילדים – עלינו להקשיב באמת לאופן שבו ילדים כקבוצה חברתית תופסים התעללות פיזית ונפשית, ממשיגים אותה ומגדירים את העוצמות שלה. השלב הראשון של איסוף הנתונים למחקר כלל פיילוט, ובמסגרתו ביקשנו לגייס עשרים ילדים שישיבו על השאלון כדי לבחון אם הוא מותאם לילדים. לשם כך פניתי אל מכרים שלי וביקשתי להעביר לילדיהם את השאלון. הורים רבים שאליהם פניתי הסתייגו ואמרו לי שאיני יכולה לשאול את הילדים שלהם שאלות כאלה, שֶאֵלו שאלות שרק יכאיבו להם, יגרמו להם לחשוב על תופעות קשות ומעל הכול – שהילדים שלהם אינם מכירים את התופעה והם לא יֵדעו לענות לי על השאלות. הצורך להגן על ילדים משיח על תופעות קשות הוא צורך טבעי. לכולנו הנטייה הטבעית לסלק מתודעת ילדינו מחשבות הנוגעות לפגיעה, לאלימות ולאי-צדק. ואולם, בסופו של דבר, הילדים בפיילוט הפריכו את כל הנחות היסוד הללו שליוו את הסתייגות ההורים מהשתתפותם. אנו המבוגרים נוטים לחשוב כי ילדים אינם ערים לבעיות חברתיות שונות, ובפרט להתעללות בילדים, אולם כאשר שאלנו ילדים במישרין על התופעה, היו להם תובנות, מחשבות ודעות משמעותיות. יתר על כן, נראה כי הם חוו את התהליך באופן חיובי, שמחו שהקשיבו להם ושנתנו להם הזדמנות להביע את דעתם על תופעה חברתית שקשורה לילדים. חלקם אף ביקשו שאשתף אותם בהמשך בממצאי המחקר. התגובות של הילדים בשלב הפיילוט הבליטו עד כמה הרצון הרב שלנו להגן על ילדים לעיתים טומן בחובו סכנה לפטרנליזם ולהדרה. יש לכך השלכות משמעותיות גם על שדה הפרקטיקה והמדיניות סביב התעללות בילדים. ייתכן שעמדה זו הובילה להדרת קולם של ילדים מהשיח המקצועי והאקדמי "את לא יכולה לשאול את הילד שלי שאלות כאלה!" האם אפשר לשאול ילדים על התעללות?

בנושא זה. המשמעות של שיתוף ילדים במחקר על התעללות והבאת קולם ותפיסותיהם על התופעה אינה אומרת בהכרח שאנו מאמצים בשלמות את עמדת הילדים – המשמעות היא שאנו מרחיבים את הפרספקטיבה המקצועית והמחקרית שלנו על התופעה, ומביאים בחשבון גם את הדברים שילדים מביאים לתוך השיח. מה שאלנו ילדים? כדי ללמוד מה ילדים חושבים על התעללות פיתחנו שאלון שהתבסס על ממצאי עבודה של מחקר איכותני של יעל הנדלסמן, שנערך במסגרת עבודת התזה שלה באוניברסיטה ). במסגרת המחקר ערכה 2017 , העברית בירושלים (הנדלסמן הנדלסמן ראיונות עומק עם ילדים וביקשה ללמוד מהם כיצד הם תופסים את התופעה של התעללות בילדים. לאור מסקנות המחקר פותח כלי מחקר שכלל רשימת התנהגויות הוריות הכוללות פגיעה פיזית קשה חד-פעמית, פגיעה פיזית מתמשכת, פגיעה נפשית חד-פעמית, פגיעה נפשית מתמשכת וכן פרקטיקות הוריות של משמעת שאינן מוגדרות כהתעללות בספרות הקיימת היום, לדוגמה – הורה ששולח את הילד שלו לחדר, או הורה שמעניש את הילד ומונע ממנו שימוש במסכים במשך השבוע. על כל אחת מההתנהגויות ההוריות התבקשו הילדים להשיב באיזו מידה לדעתם לא פוגעת כלל = 0 התנהגות זו פוגעת בילד בסולם שבין פוגעת מאוד. = 10- ל נראה כי ילדים מבחינים בין הפעלת משמעת הורית ובין התנהגויות הוריות הכוללות שימוש בכוח פיזי והשפלה. למשל, התנהגות של מניעת שימוש במסכים נתפסה כפוגעת במידה מתונה לעומת השפלה, דחייה או הפעלת כוח פיזי. כלומר, ילדים מבחינים בין משמעת הורית ובין מצבים של פגיעות פיזיות ונפשיות אחרות. ואולם, כאשר בוחנים איך ילדים תופסים את החומרה של התעללות פיזית ושל התעללות נפשית, אפשר לראות הבדלים בין תפיסותיהם ובין התפיסות המקובלות היום בשדה המקצועי והמחקרי. בשדה המקצועי התקבעה מעין פרספקטיבה היררכית על דפוסים של התעללות, כלומר – לרוב נוטים לתפוס התעללות פיזית כקשה יותר מהתעללות נפשית, ואילו אצל ילדים אין הבחנה משמעותית במידת החומרה שהם מייחסים להתעללות פיזית לעומת התעללות נפשית. וכך בפרקטיקה ובחקיקה יש התערבויות וחוקים הממוקדים בעיקר בהתעללות פיזית, כנראה מתוך תפיסה שהיא חמורה מה למדנו עד כה מהילדים? שיח היררכי לעומת פרספקטיבה שטוחה

I נקודת מפגש 15