מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 23 - יולי 2022

ארגון מודע טראומה וקשר

בפועל, הנורמה היא שבדרך כלל לא נשאלות שאלות ישירות, מתוך רציונליזציה שיש להמתין עד שהמבוגר/הילד "יהיה מוכן" או מתוך חשש של המטפלים ש"נגיעה" בטראומה תפגע במטופל. עקרונות הטיפול הרגיש לטראומה הם כאלו המכוונים לשאול כבר בתחילת ההיכרות עם המטופל על הטראומות שעימן הגיע לטיפול – כדי שלא "לפספס" את מה שטעון טיפול וכן כעיקרון של "לדבר את הלא מדובר", שעד עכשיו הוסתר, או שהיה קשה לומר אותו מפאת תחושות אשמה, בושה או כי אף אחד לא שאל. כאשר הטראומה עולה כחלק מתהליך האינטייק, יש למטפל אפשרות להעביר את המסר שהארגון שהמטופל נכנס בשעריו הוא ארגון שנותן תוקף ועדות לחוויה הטראומטית, ושזהו ארגון שאפשר לדבר בו על הדברים הקשים שהמטופל חווה. כך גם מתאפשר לארגון להעביר את התפיסה מודעת הטראומה, שלפיה הוא רואה בבעיות ובקשיים של המטופל בהווה תוצר של האירועים בעברו. מטפלים רבים, בהם גם עובדים סוציאליים, אינם רואים בעצמם בעלי יכולת למנוע או לשנות תופעות חברתיות, והם רואים את תפקידם בסיוע לאדם היחיד או למשפחתו להתמודד עם הקשיים והסימפטומים הכרוכים בטראומה ). ואולם טראומה של יחידים היא לא פעם Knei-Paz, 2009( תוצר של יחסי כוח בחברה, כפי שהגדירה אפי זיו במונח ), בכך הטראומה של היחיד 2012 , "טראומה עיקשת" (זיו מצביעה על מציאות חברתית טראומטית מתמשכת. סימון טראומות של יחידים כבעיה חברתית יכול לשחרר מתחושת האשמה של המטופל ולהפנות זרקור אל תפקידה של החברה בפתרון הבעיה. דוגמה לכך בשנים האחרונות היא ההד הציבורי שקיבל המאבק באלימות כלפי נשים או תופעת . כך גם הטיפול ביחיד יכול לשמש דרך לעצור את Me Too שרשרת הפגיעה ואת הישנות הטראומה מדור לדור. בהיותי עובדת סוציאלית, אני רואה בכניסה לחדר הטיפול את ההזדמנותשניתנת לי – ליצורשינוי בחייו של המטופל כךשהוא עצמו יפסיק לסבול אך שגם מי שבסביבתו או ילדיו לא יחוו את אותן פגיעות. במובן זה ארגון מודע טראומה והמטפלים בו נדרשים לראות בעצמם נושאי מסר חברתי, מסר של אחריות, הן לפגיעה והן לטיפול בה. אסביר את כוונתי: המטפל, בהיותו עֵד לפגיעה המוסרית שממנה נפגע המטופל, צריך לתת לה תוקף שהמטופל לא קיבל עד כה; תוקף לכך שהמטופל לא היה בטוח בסביבתו ושהחברה גם היא לא הצליחה לשמור תפיסת תפקיד של ארגון מודע טראומה ארגון בעל מסר חברתי

עליו ולמנוע את הפגיעה בו. כך גם אני רואה את תפקידו של המטפל – להצביע על השכיחות הגבוהה של אירועים טראומטיים בקרב אוכלוסיות עניות ומודרות. המסר השני הוא מסר של תקווה, והוא שהטיפול הנוכחי הוא הזדמנות להכיר בפגיעה המתמשכת שעבר המטופל ולאפשרות של החברה, באמצעות המטפל, שלא לעמוד הפעם מן הצד אלא לסייע לו .)Knei-Paz & Cohen, 2021( ולסביבתו למנוע פגיעות דומות מכאן שארגון מודע טראומה נדרש לראות עצמו כארגון בעל תפקיד חברתי.

קביעת מטרות בארגון מודע טראומה מטרות ארגוניות וזרקור על הצלחות

מכיוון שטראומה מביאה עימה התמודדויות קשות ותחושה שהטיפול לא מצליח להביא הקלה ושינוי, חשוב שארגון יאיר הצלחות או רגעים משמעותיים. נמצא שהידיעה שלעשייה של העובדים יש השפעה חברתית ומשמעות מסייעת להם ), ולכן יש חשיבות רבה Moynihan et al., 2013( לחוש סיפוק להארת הרגעים שהשפעה זו ניכרת בהם. חשוב שהארגון יגדיר לעובדים מה ייחשב להתקדמות, שיפור או הצלחה על פי תפיסת הארגון. חשוב שהם יוגדרו ביחס ), לשם קביעת Roberts, 2019( למשימה המרכזית של הארגון רף שמסמן את מטרות הארגון ואת מטרות הטיפול. לאור המחקרים המצביעים על הקשר בין הברית הטיפולית ), חשוב Zilcha-Mano, 2021( לתוצאות טיפול חיוביות שארגון מודע טראומה יראה ביצירת ברית טיפולית חזקה עם מטופלים מרכיב מדיד להצלחת הטיפול, בייחוד באלה שנפגעו במסגרת יחסי ההתקשרות המוקדמים שלהם. לכן חשוב שהערכת העובד תדגיש את יכולתו לגייס ולבנות קשר של אמון עם מטופליו, ולחזק אותו על התמודדות והכלה של מצבים מורכבים. בדרך דומה לזו של עבודה טיפולית עם טראומה ביחסים בין הורים לילדים, שבה המטפל מבקש למצוא את הכוונות Lieberman et( המיטיבות מאחורי התנהגותו של ההורה ), כך יש לחפש את הכוונות המיטיבות מאחורי al., 2015 פעולותיהם של העובדים. חשוב שמנהלים ומדריכים יניחו כי כל המטפלים עושים כמיטב יכולתם, ואם ישנן טעויות, יש ללמוד מהן מתוך כוונה להשתפר ולהעניק את הטיפול הטוב ביותר בהמשך. מכאן שארגון מודע טראומה הוא ארגון מודע קשר – עם הפונים ועם העובדים.

I נקודת מפגש 25