מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 23 - יולי 2022

בין הכאב שבפגיעה לכאב שאחריה

שלילת התוקף של תחושת הכאב באה לידי ביטוי גם בדינמיקה עם הפוגע. ילדים שעברו התעללות פיזית מתארים תגובות משתנות של הפוגע – במצבים מסוימים הפוגע מגיב בכעס על ביטויי הכאב של הילד או הילדה, ובמצבים אחרים הוא נבהל מעוצמת הפגיעה בילד ומתנצל על מה שעשה לו ). בפגיעות מיניות הדינמיקה נדמית Tsur et al., 2021( או לה מורכבת אף יותר, ויש ילדים המספרים שהפוגע השתדל שלא להכאיב במהלך הפגיעה, או נהג להסביר ש״זה כואב אבל ). כך הדינמיקה סביב הכאב מגלמת Tsur et al., 2020( ״ כיף כמיקרוקוסמוס את דינמיקת הפגיעה בכלל. ממצאים אלה מצביעים על האפשרותשאותו תפקיד הישרדותי של כאב, שנועד ״להתריע״ כאשר מתרחש מאורע שאינו מיטיב עימנו, מופרע, משובש, בעקבות חוויית ההתעללות. יתרה מזו, הממצאים מאירים את האופן שבו חוויות גופניות מגלמות את הפנמת העמדה המחפיצה את הילד בתוך הדינמיקה עם הפוגע. הגוף אינו ״משדר מסרים ברורים״, אינו משמש מקור לידע עצמי הישרדותי, אלא מרחב שמגלם דינמיקה מתעללת והחלתה על התפיסה של תחושות הגוף עצמו. אם כן, בתשובה לשאלה – האם התעללות בילדות מערבת תחושות גופניות של כאב? נראה שאכן, לעיתים קרובות, היא מערבת כאב. לא זו בלבד אלא שהכאב הופך מצע לבלבול ביחס לתחושות הסובייקטיביות, כמו יתר החוויות הנקשרות במעשה ההתעללות והקשר עם הפוגע. כאן מופיעה שאלה נוספת, והיא נוגעת לקשר שבין הכאב במהלך הפגיעה לזה שמופיע לעיתים קרובות לאחריה, בדמותו של כאב כרוני. כאב כרוני לאחר התעללות בילדות בדרך שונה מזו של כאב אקוטי, שלו תפקיד הישרדותי ברור, כאב כרוני נעדר תפקיד הישרדותי שכזה. מדובר בכאב הנמשך שלושה חודשים או יותר, לעיתים ללא אטיולוגיה או הסבר .)Bouhassira et al., 2015( רפואי מובהק לסיבת הופעתו הספרות העוסקת בכאב כרוני בקרב נפגעי טראומה עוסקת שבין 2 רבות במכניזמים שיכולים להסביר את הקו-מורבידיות לכאב כרוני. למשל, נטען כי הקו-מורבידיות יכולה PTSD להיות מוסברת בכך שלשתי ההפרעות מנגנונים משמרים ), וכן שלשתי ההפרעות Sharp & Harvey, 2001( דומים ). מזווית מעט Asmundson & Katz, 2009( גורמי סיכון דומים שונה, יש המסבירים תהליכים אלה דרך פרופיל פרדוקסלי , אשר מבוסס על PTSD- של כאב בקרב אנשים הסובלים מ הדואליות האופיינית להפרעה הפוסט-טראומטית ומגולם ברגישות יתר לסימנים גופניים האופיינית לחרדה ועוררות, וכן לרגישות מופחתת לסימני הגוף הקשורה לדיסוציאציה

את ההתנהלות שלנו בעולם. הרעיון שלפיו אותות הגוף הם חלק אינהרנטי מהידע העצמי אינו חדש, שכן נטען זה מכבר Craig,( שאותות גופניים מספקים מידע הישרדותי חשוב ). רעב, למשל, מסמן 2008; Damasio, 2001; Winnicott, 1954 לנו מתי ומה כדאי לנו לאכול, עייפות מסמנת שכדאי לנוח, ודפיקות לב מואצות בנוכחות אדם קרוב יכולות לסמן לנו שאנו מאוהבים או, במצבים אחרים, שמשהו ביחסים מזיק לנו. הבנות אלה מאירות כמה סוגיות מהותיות בהקשר של התעללות בילדים וכאב. הסוגיה הראשונה קשורה בכאב אקוטי במהלך הפגיעה. עולה השאלה – בהתחשב בכך שהכאב הוא סמן למאורע שאינו מיטיב, האם הוא משמש את הנפגע כהתרעה שכזאת במהלך הפגיעה עצמה? שאלה נוספת היא – האם, וכיצד, כאב מהווה חלק מהדינמיקה עם הפוגע? הסוגיה השנייה עוסקת בכאב שלאחר הפגיעה, או הכאב הכרוני. האם – ואם כן, כיצד – חוויות של התעללות ״נחרטות״ באופן שבו אנשים תופסים וחווים את הכאב הכרוני שלהם? האם יש קשר בין הדינמיקה עם הפוגע לזו שנרקמת עם הכאב שנים לאחר מכן? כאב במהלך התעללות בילדות האם התעללות מינית, פיזית או נפשית מכאיבה? מפתיע, אך נראה שהספרות כמעט שלא עסקה בשאלה זו. כמה מחקרים שנעשו לאחרונה חושפים ממצאים מפתיעים. ראשית, בוגרים שעברו התעללות בילדות מדווחים כי אכן חוו כאב במהלך הפגיעה, כאשר אזורי הגוף השכיחים ביותר הם אזור האגן ואברי המין, החזה והמצח. מפתיע במיוחד שגם אנשים שעברו התעללות נפשית מדווחים על כאבים במהלך הפגיעה, ). בשני Tsur, under review( בעיקר באזור החזה והמצח מחקרים נוספים בוצע ניתוח איכותני תמתי של ראיונות חקירה ) ועם Tsur et al., 2020( עם ילדים נפגעי התעללות מינית ילדים נפגעי התעללות פיזית על ידי אחד ההורים או שניהם ). ממצאים אלה שופכים אור על התפקיד Tsur et al., 2021( המורכב של כאב בתוך חוויית הפגיעה והדינמיקה עם הפוגע. מהממצאים עולה שילדים בהחלט חשים כאב במהלך הפגיעה. ואולם הם מתקשים להגיד היכן בגוף הם מרגישים אותו ), או שלאחר שמתארים כאב חזק, הם Tsur et al., 2020( ״מטשטשים״ את העוצמות שלו באמירות כמו ״זה כאב כל כך, ). מעשה ההתעללות במהותו Tsur et al., 2021( ״ אבל לא נורא שומט את התוקף (מלשון תיקוף) של החוויות הסובייקטיביות של הנפגע, שכן חוויותיו נמחקות כלא רלוונטיות, הופכות כלי ). כך ממצאים אלה מראים כי Herman, 2015( בשירות האחר אף שהילדים חשים כאב, הם מקטינים את חשיבותו, מתקשים לאתר את מקורו.

קו-מורבידיות – תחלואה נלווית. 2

I נקודת מפגש 49