מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 25 - יולי 2023

תקופה מטלטלת

כמה מהפגיעות הנגרמות ייחודיות לסוג התנהגות זה: • הפגיעות המוחיות הנגרמות עקב פעולת הטלטול רבות – פגיעה בכלי הדם ודימומים במוח, הגורמים לפגיעה באספקת דם וחמצן לאזורים שונים במוח ולפגיעה מוחית איסכמית. דימום ולחץ על תאי המוח, פגיעה בתאי המוח ובשלוחות העצביות, עם שחרור של חומרים טוקסיים הגורמים פגיעה נוספת. • ייתכנו גם דימומים ברשתית העין, שברים בגולגולת – במקרה של הטחת ראש התינוק כנגד משטח, שברים בצלעות הנובעים מלחץ בהחזקה ושברי תלישה בעצמות הגפיים ובעצמות הבריח. • נזקים בעקבות טלטול כוללים עיכובים בהתפתחות, בעיות התנהגות, לקויות למידה, מוגבלות שכלית התפתחותית, מוגבלות פיזית, עיוורון, חירשות, ובמקרים קיצוניים – אף מוות. הנזקים עשויים להופיע בטווח הקצר או בטווח הארוך, גם שנים לאחר התרחשות הפגיעה. טלטול הוא הסיבה השכיחה ביותר למוות ולמוגבלויות בלתי הפיכות בתינוקות שעברו התעללות. בארצות הברית מקרים 1,400- ל 600 האומדנים של שכיחות התופעה נעים בין למאה אלף באוכלוסיית התינוקות), 5.4 בשנה (שיעור של אולם יש נטייה להעריך שמדובר בתת-אומדן, בשל הקושי בתיעוד הפגיעות ובמעקב אחר הילדים שנפגעו. גילם של רוב התינוקות הנפגעים פחות משנה, והשכיחות הגבוהה ביותר של התופעה קיימת בממוצע בקרב בני שלושה עד שמונה חודשים. הפוגעים, שלא בהכרח התכוונו לפגוע בילד אלא בעיקר להפסיק את בכיו, עשויים להיות כל אחד מהגורמים המטפלים בילד – הורים ובני זוגם, שמרטפית או מטפלת ועוד, אולם ראוי לציין כי שכיחות הגברים הפוגעים גבוהה בהרבה מזו של נשים. גורמי הסיכון כוללים ציפיות לא מציאותיות מהתינוק, הורות צעירה או יחידנית, מצבי לחץ, חשיפה לאלימות במשפחה, שימוש באלכוהול ובסמים, דיכאון ועוד. שכיחות וגורמי סיכון

מניעה

האחריות למניעת טלטול תינוקות מוטלת על כולנו – אנשי מקצוע, קובעי מדיניות, הורים ובני משפחה. אפשר לקדם את מניעת התופעה בהעלאת המודעות לסכנה שיש בה ובהבנתה, בהכרת גורמי הסיכון ובמציאת דרכים לתמוך בהורים ובמטפלים המתמודדים עם טיפול בתינוקות ועם בכי שלהם. חברים, שכנים, בני משפחה או עמיתים לעבודה – כולנו נוכל להיות ערניים להורים צעירים/חדשים העשויים להזדקק לעזרה. נוכל להציע תמיכה וסיוע מתוך הבעת אמפתיה לקושי בהתמודדות עם בכי של תינוק. כאנשי מקצוע חובה עלינו להכיר את גורמי הסיכון, ולפעול לצמצומם מתוך חיזוק גורמים מגינים, וכן לפעול לחינוך ולהעלאת מודעות, בעיקר בקרב קבוצות סיכון. מדוע תינוק בוכה? בכי הוא צורת התקשורת העיקרית של התינוק עם סביבתו. באמצעותו הוא משדר לסביבה את תחושותיו ואת צרכיו: רעב, עייפות, חוסר נוחות בשל גירוי כלשהו, כאב ועוד. כל התינוקות בוכים, אולם תינוקות נבדלים זה מזה בתדירות הבכי ובמשך התקפי הבכי, וכן בסיבות המובילות להופעת 30-20 הבכי. תינוקות נינוחים ורגועים עשויים לבכות במשך דקות ביום, ואילו תינוקות אחרים עשויים לבכות פרקי זמן ממושכים ורצופים, ולעיתים אף חמש עד שבע שעות ביום. תינוקות הבוכים יותר משלוש שעות ביום, במשך יותר משלושה ימים בשבוע, מוגדרים כתינוקות הסובלים מ"קוליק". ואולם, למרות השם המטעה, אין הוכחה לכך שסיבת הבכי היא כאבים עוויתיים שמקורם במערכת העיכול של התינוק. המאפיינים המשותפים לבכי מתמשך זה עשויים לכלול פרצי בכי ממושכים, ללא סיבה ברורה לעין וללא יכולת להרגיע, לעיתים האדמה של הפנים, הרמה של הברכיים כלפי הבטן, אגרופים קפוצים והבעת פנים המשדרת מצוקה. התופעה שכיחה בעיקר בקרב תינוקות בני שבועיים עד ארבעה חודשים, ולרוב היא חולפת מעצמה. מההורים מדווחים כי תינוקם בוכה יותר מהרגיל, 20%- כ והתחושות הנלוות לבכי ממושך זה עשויות לכלול חרדה, איך נתמודד עם בכי של תינוקות?

I נקודת מפגש 15