מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 25 - יולי 2023

כשידע הופך לכוח

היום אנו מבינות שהידע של אנשים שחוו על בשרם את הפגיעה הוא הכרחי עבור הכשרת אנשי מקצוע וקובעי מדיניות. סיפורם של הנפגעים והנפגעות עשוי להביא אל קדמת הבמה מומחיות חשובה, שבדרך כלל נעדרת מהשיח הציבורי והמקצועי. מומחיות שתסייע במניעת פגיעות נוספות, בשינוי מדיניות וחקיקה, בהעלאת מודעות לתופעה ובהשגת ריפוי אצל נפגעים. רעיון וחזון היו, ובתהליך מואץ של כמה חודשים (חששנו לתת לקורונה להכות בעוד גל ולהאט לנו את התוכניות...) התחלנו בבניית התוכנית. היה ברור לנו שגם בשלב זה נבקש למזג את הידע המקצועי עם זה של נפגעים ונפגעות המנוסות בסיפור החיים שלהן. בשלוחת מכון חרוב בארצות הברית התקיימה בעבר הכשרה דומה, וממנה למדנו על הערך של למידה קבוצתית ועל הצורך לייחד זמן מספק לעיבוד התכנים לשם יצירת תהליך למידה משמעותי; מהכשרת המרצים ה"שוטפת" במכון חרוב למדנו על דגשים וכלים מעשיים לעמידה מול קהל ולהעברת תוכן; לאחר מכן התייעצנו עם "מומחים מניסיון חיים", שיש להם כבר ניסיון בהרצאות על סיפור חייהם ועל הפגיעות שחוו בילדותם, ושמענו מהם אילו כלים היו שמחים לקבל בתחילת דרכם כמרצים. למדנו מהם רבות על המשאבים הדרושים לאדם כדי להתמודד עם חשיפת סיפורו לקהלים שונים. לבסוף נפגשנו עם נשות מקצוע מומחיות לנושא של טראומה בילדות, והן סייעו לנו בבניית התכנים המקצועיים. תמיד רציתי להעביר את הסיפור שלי הלאה, וגם הרציתי בעבר. הצלחתי להעביר את המסרים שאני רוצה, אבל הרגשתי שאני מוסרת את עצמי ולא מעצמי. הייתי מסיימת הרצאות מותשת, לאחר ש"שמתי את הלב שלי על השולחן". לא ידעתי איך לשמור על עצמי. אפילו חשבתי שזו הציפייה ממני. הקהל הרי אוהב לשמוע את מה ש"צהוב", ואני רציתי להצליח. חשבתי שזה המחיר שאני צריכה לשלם, וזה גרם לי להפחית פעילות כמעט לאפס. רציתי לתת לאחרים, אבל כבר לא נשאר לי מאיפה. במצב הזה הגעתי להכשרה במכון חרוב. מצד אחד חוששת ומצד שני מתרגשת ומוכנה לעשות שינוי. הם היו מוכנים בשבילי עם "ּבּופֶה" של סנדוויצ'ים, פירות וירקות, ועמדת קפה ותה, כדי להפוך את היום הארוך והמלחיץ למשהו מזמין הרבה יותר. כבר אהבתי. נשנשתי, נרגעתי ותפסתי לי מקום. הרושם שקיבלתי מייד היה של מקצועיות, רגישות והכלה. נראה שהכול מתקתק, שכל אחד יודע את תפקידו על הבחירה להשתתף (הילית)

הזווית של הילית

לפני שבועיים התקשרה אליי אישה ממספר לא מזוהה. עניתי "הלו" יבש ועצבני, מצפה שהיא תנסה למכור לי הסרת שיער בלייזר או מינוי למפעל הפיס. היא פתחה ואמרה ששמה מיכל, ושהיא רוצה להציע לי להרצות על הפרעות אכילה. "ממי קיבלת את המספר?" שאלתי. "מענת ממכון חרוב", ענתה. בו ברגע עלה על שפתיי חיוך והתחלתי לדבר בהתרגשות, אפילו הייתי אקסטרה נחמדה על הבוקר, במיוחד בשבילה. היא הרגישה את השינוי בקולי והגיבה מייד: "כמה כיף לקבל כזאת קבלת פנים אחרי שאמרתי שאני ממכון חרוב". באותה שיחה לא הספקתי להסביר לה למה: הגעתי להכשרה "מומחים מניסיון חיים" דרך חברה. היא סיפרה שעומדת להיפתח תוכנית לגברים ולנשים שחוו פגיעות בתקופת הילדות ורוצים לספר על זה. מייד שאלתי כמה זה עולה. "ללא תשלום", היא ענתה לי. לא הבנתי למה שיעשו את זה בשבילנו. אומנם אני מוכרת בביטוח הלאומי ומקבלת קצבת נכות בשל פוסט טראומה מורכבת, אבל לא כי יש לי מסר וכוח אלא מכיוון שאני "פגומה". מיועדת לאלו שצברו את הכשרת "מומחים מניסיון חיים" מומחיותם מסיפור החיים שלהם ומהפגיעות שחוו בילדותם, כדי שיוכלו להרצות ולשתף בסיפור הפגיעה שלהם – מה הוביל אליה, מי ראה אותם ואת כאבם ומי לא, לְמה היו זקוקים מאנשי המקצוע ומה מאפיין את השבר ואת הצמיחה שחוו בעקבות הטראומה. מכון חרוב נעזר מתחילת דרכו בנפגעים ובנפגעות שסיפרו את סיפורם במסגרת הכשרות וימי עיון. ואולם ההרגשה הייתה שלא תמיד מספיק לספר את הסיפור האישי כדי להצליח להעביר את המסרים בדרך המדויקת ביותר, להפריד בין עיקר לטפל ולשמור על המרצים ועל הקהל מפני ההצפה שהעיסוק בטראומה עלול לייצר. מכאן החל להתגלגל הרעיון לבניית ההכשרה. מטרתנו הייתה לספק למשתתפות ולמשתתפים כלים של "סטורי-טלינג" כדי לבנות סיפור מותאם לקהלים שונים ולסייע בחידוד המסרים מתוך הסיפור האישי, להציע שיטות לשמירה על המסּפֵר ועל הקהל, להקנות כלים לעמידה מול קהל, ועוד. המטרה הראשונית הייתה מעשית למדי – הרחבת מעגל המרצות והמרצים של מכון חרוב ושיפור מיומנויותיהם. לצד זאת, ביקשנו להשתתף בתנועה גדולה יותר להבאת נפגעות ונפגעים לקדמת הבמה, להשמעת קולם, ללמידה בגוף ראשון של אנשי מקצוע וקובעי מדיניות ממי שנפגעו בילדותם, ולהרחבת התפיסה שלפיה כולנו נצא נשכרים משילוב של ידע מקצועי וידע מניסיון חיים. הזווית של סמדר

I נקודת מפגש 23