מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 25 - יולי 2023

קלט החירום "בית ארז" I מפגש טיפולי

ילדיהם, והתחלנו בשיחות טלפון עם ההורים כדי לעדכנם בנעשה בחיי ילדיהם. ניסינו להכין את ההורים ולהדריכם לפני היציאות של הילדים לחופשות או לביקורים במסגרת הסדרי ראייה, ולאחר החזרה מהחופשה דאגנו לעדכן את ההורים ולהכווין אותם כאשר היה משהו חריג. ברוב המקרים השיחות האלו היטיבו עם הקשר בין ההורים לילדים – ההורים הרגישו שותפים ומגויסים להצלחת הטיפול והילדים הרוויחו מכך.

חוסר במענים לילדים בגיל הרך בסיכון

קלט החירום הפך להיות בית לסופיה ולעוד ילדים כמוה. הם התעוררו בבוקר, שטפו פנים, צחצחו שיניים, אכלו ארוחת בוקר והתכוננו לצאת לגן. אם הבית ליוותה אותם עד ההסעה, ואחר הצהריים הייתה מחכה להם עם ארוחת צהריים חמה. בית ארז היה רחוק מלהיות בית זמני עבור סופיה ועבור תשעה ילדים אחרים ששהו איתה בבית באותה התקופה. מסגרות ההמשך המוצעות לילדים בגיל הרך, בחברה הערבית בכלל ובמזרח ירושלים בפרט, מוגבלות. בדרך כלל מקובל להעביר ילדים בגילים האלו לסידור משפחתי דוגמת אומנה או אימוץ, ויש רתיעה מהעברתם למסגרת מוסדית. האפשרות של אימוץ כמעט שאינה קיימת, מסיבות תרבותיות ודתיות. לכן לרוב בוחרים באפשרות של אומנה, ולעיתים נעשית הכללה גורפת אשר פוגעת בסופו של דבר בילדים כמו סופיה, כפי שיפורט להלן. לאחר כל מה שעברה סופיה במשפחתה הביולוגית ובמשפחה האומנת, היא החלה בתהליך היכרות עם משפחת אומנה נוספת, כפי שמקובל בגילים אלו. בעקבות זאת היא החלה לחוות רגרסיה התנהגותית: היא חזרה להרטיב בלילה והתעוררה באמצע הלילה מפוחדת, סירבה להיכנס למיטה בלי ליווי מדריכה שתישאר קרובה אליה עד שתירדם, הסתגרה שוב והפסיקה להשתתף בקבוצה. כאנשי מקצוע היינו צריכים, לנוכח הסימנים האלה, לנסות לשכנע את כל הגורמים הנוגעים בדבר ש"לא תופרים את הילד לפתרון שזמין לנו, אלא תופרים את הפתרון על פי צרכיו של הילד". על כן הוחלט להעביר אותה למסגרת זמנית שתהפוך להיות ביתה – פנימייה טיפולית לטווח ארוך, שתוכל לספק לה את כל הצרכים הפיזיים, הרגשיים והחינוכיים. כמי שמחויבים לטובת הילדים, עלינו לראות את הקשיים שהילדים האלו חווים, לראות את בני המשפחה שלהם ולתמוך גם בהם, ולנסות ככל האפשר להתאים את דרכי ההתערבות למורכבות ולעומק של הטראומה שהילדים נחשפו אליה. חשוב לציין כי המסגרת חסויה, ועבודה עם ההורים אינה מתאפשרת במסגרת קלט החירום. כעובדת סוציאלית, כמנהלת המסגרת וכחוקרת, הבנתי שאי אפשר לעבוד עם ילדים בגיל הרך ולטפל בהם במנותק ממשפחתם, ושאין הצלחה בטיפול בלי הורים מעורבים. לכן נדרשתי למצוא דרך לשתף ולגייס את ההורים בכל מה שעובר על עבודה ברמת המשפחה

מקורות

Ben-Arieh, A., & Windman, V. (2007). Secondary victimization of children in Israel and the child's perspective. International Review of Victimology, 14 (3), 321-336. Browne, E. (2017). Children in care institutions. K4D Helpdesk Report. Brighton, UK: Institute of Development Studies. Retrieved 15/12/19 from https://assets.publishing.service.gov.uk/ media/5b9a43caed915d666f681e10/029_Children_in_ Care_Institutions_ v2.pdf Dimitry, L. (2011). A systematic review on the mental health of children and adolescents in areas of armed conflict in the Middle East. Child Care, Health, and Development, 38 (2), 153–161. Nader, K. O., Pynoos, R. S., Fairbanks, L. A., Al-Ajeel, M., & Al-Asfour, A. (1993). A preliminary study of PTSD and grief among the children of Kuwait following the Gulf crisis. Journal of Clinical Psychology, 32 (4), 407–416. Van der Kolk, B. A. (2017). Developmental trauma disorder: Toward a rational diagnosis for children with complex trauma histories. Psychiatric Annals, 35 (5), 401-408.

I נקודת מפגש 53