מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 25 - יולי 2023

רחל טל מעודד

לשהות עימי בחדר. בתחילת המפגש הבא שני אומרת: "היום שני נשארה בגן ורק האריה בא". נראה כי הקושי להגיע יחד עם האריה מבטא את החרדה מהשפעה הרסנית על הקשר החדר Y בשעה X עימי. רק כאשר אני מבהירה לחיות כי ביום רק של שני ואיני יכולה להכניס אותן ללא רשותה, שני חוזרת ומצהירה: "עכשיו באתי!" במפגשים הבאים שני ממציאה טקס מעבר ברור: היא פותחת את דלת החדר – "עכשיו אני קוראת לאריה הגדול", וסוגרת אחריו. היא מוצאת בעידודי גם טקס סיום דומה המסמן את היציאה מהמציאות הדרמטית. כאשר המרחב המשחקי בטוח מספיק, אני יכולה לעזור לשני למצוא מילים לקונפליקט שלה: כשהאריה משתולל בחדר אני שואגת: "אני יודע שאסור לגזור את שיער הבובה אבל זה כל כך כיף!" שני מישירה אליי מבט: "איך ידעת?" היא שואלת. היום, לאחר כשנה של טיפול, נראה כי שני מרגישה נינוחה ובטוחה יותר. לרוב היא נוכחת לכל אורך המפגש הטיפולי בחדר, היא שוהה זמן רב יותר בכל משחק או עשייה, והשהות מאפשרת גם לי ללוות אותה באופן אדפטיבי יותר. שני מעזה להתנסות בחומרים שפחות מוכרים לה, וגם הדמויות במשחק הדרמטי הופכות מורכבות יותר. מדיווח ההורים עולה כי התפרצויות הזעם פחתו וגם עוצמתן ירדה, שני מצליחה להתכנס ולהיאסף בקלות ובמהירות רבה יותר מבעבר. המטפלות בצהרון מתארות טווחי קשב גדולים יותר וירידה משמעותית במוסחות. כמו כן שני מצליחה להיעזר בתיווך המטפלות כדי להצטרף ולהיות פעילה במשחקיה עם ילדים במאמרי ניסיתי לשפוך אור על שימוש בתרפיה באמצעות אומנויות ככלי משמעותי לטיפול בנפגעי תקיפה מינית בגיל הרך. נראה כי הממדים החושים-תחושתיים של העבודה בצבע עם שני סייעו לה לחוות פורקן רגשי באופן שאינו הרסני, ואִפשרו לה ביטוי לגיטימי ומתקף לצורך בעצמאות. המעבר למציאות הדרמטית אִפשר חיבור בין שלביה המוקדמים של .)2015 , החוויה למילה נגישה ומתווכת (פנדזיק במציאות השבירה והכאוטית שחווה ילדה שנפגעה מינית, הסביבה הבטוחה שמספק המרחב האומנותי היא בסיס להבניה של יכולת הרגעה עצמית, ארגון ואינטגרציה. אחרים. לסיכום

). לשני לוקח זמן להתרגל למגע הישיר 2011 , של שליטה (הרפז בחומר הנוזלי הקריר במרקם הפודינג, ובהדרגה היא עוברת מטבילת קצה אצבע אחת, טבילה זהירה ואולי חששנית, להכנסת האצבע לכל אורכה. באיטיות היא מתחילה להוביל את ידיה על פני הבריסטול, כשהיא משמיעה קולות הנאה והתפעלות מעצם תנועת השיוט החלקה של כפות ידיה. נראה כי ככל ששני מתענגת יותר על החוויה האקסטטית של שחרור ללא גבולות או דחיית סיפוקים (דומה לחוויית הפורקן בהתרוקנות), כך גוברת הרתיעה של האב והוא עסוק בניסיון להגן עליה מפני הלכלוך, אף על פי שהיא מכוסה כל כולה בסינר עבודה ואין סכנה אמיתית שתירטב או תתלכלך. כשהאב מתעקש בכל זאת לנקות את ידיה במגבונים, שני מטיחה את כף היד בתנופה לתוך תלולית צבע סמוכה והצבע ניתז מעט. האב מנתר לאחור מחשש שיתלכלך בעצמו, ואילו שני מתבוננת בהפתעה בחותם כף היד שהטביעה, מציגה אותו בגאווה לפני אביה וממשיכה להטביע את כפות ידיה שוב ושוב. נראה כי הגירוי הרגשי העוצמתי שמזמן החומר סייע לשני להפנות את תוקפנותה החוצה ולא פנימה, ולבטא את רצונה אף שהוא סותר את זה של האב. בהדרכת ההורים האב משתף בצורך החזק שלו בסדר ובניקיון, ואנו מגלים כי בבסיס עומדת חרדתו מפני אובדן השליטה שבכאוס. אותם רגשות בדיוק מציפים אותו סביב ההתנהגות התוקפנית של שני. האם מאוימת מביטויי התוקפנות של שני, שמזכירים לה את האלימות שחוותה בבית הוריה. הידע הפסיכו-חינוכי – על העברה בין-דורית ועל פוטנציאל "ההדבקה" של ההתנהגות התוקפנית – מאפשר להורים לגלות אמפתיה רבה יותר כלפיי ביטויי התסכול והכעס של שני ולהימנע ממאבקי כוח עימה. באחת הפגישות שני מתלוננת כי אין לה חברים בצהרון. לעיתים פגיעה מינית מתרחשת מתוך פגיעּות. כשילד מחפש לספק צרכים משמעותיים, כמו הצורך בקשר חברי, בחום ובאהבה, ונפגע במסגרת אותו קשר משמעותי, לעיתים יתקשה לוותר על קשר גם אם זה מספק צרכים חלקיים. הילדה הפוגעת הייתה היחידה ששמחה תמיד לשחק עם שני. אפשרות סבירה אחרת היא ששני חוותה במהלך הפגיעה גם רגשות נעימים, כמו סקרנות, עליצות ורוח שטות, האופייניים ). אדגים כיצד, 2005 , למשחקים מיניים בגיל הרך (אלווארז באמצעות הנכחה והחזקה של הקונפליקט הפנימי במציאות הדרמטית, מצליחה שני להשתחרר מרגשות של אשמה ובושה ולהתפנות להעלות, לחקור ולעבד תכנים כאלה. במפגש הטיפולי שני מגלמת אריה מפחיד שרוצה לטרוף, או "פיל גדול שידרוך עלייך, שתהיי פיתה". נראה שהחיות מקילות עליה לבטא התנהגות שאינה מקובלת: האריה למשל טורק את הדלת בפניי ומסרב להכניס אותי לחדר. אכן, אף אחד לא מצפה מאריה להתנהג בנימוס, אבל ממפגש למפגש אני מוצאת את עצמי עייפה, נעלבת וחסרת אונים, כאשר למרות כל ניסיונותיי היצירתיים איני מצליחה לגרום לשני האריה

נקודת מפגש I 56