מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 25 - יולי 2023

נעמה אלפרוביץ

אביב נראתה מרוצה מאוד מהרעיון, ובתוך רגע ירדה מהספה והתחלנו לשחק. הצגתי את עצמי בתור הרופאה, הסברתי שזאת מכונת צילום הגוף במרפאה שלנו, הצבעתי על חפיסת טושים בתור הכלי הרפואי שאני אשתמש בו והזמנתי את אביב לבחור צבע אחד, היא בחרה בצבע שחור. לאחר מכן נשכבה על הנייר הארוך ואני סימנתי בעזרת הטוש השחור את קווי המתאר שלה וציינתי בקול את שמות חלקי הגוף שנסרקים במכונה. אביב הציגה הבעה מופתעת וסקרנית כשקמה וראתה את התוצאה, הזמנתי אותה לשבת איתי על רצפת החדר ליד "צילום הגוף" כשחפיסת הטושים לידנו, וגם כמה דפי מדבקות עם ציורים שונים. אביב שלפה טוש צהוב ובחרה במדבקות סמיילי עגולות והחלה לסמן ולהדביק חצי עיגול באזור הפנים , אמרה, ובצבעים אחרים ציירה אף, עיניים "זה החיוך" על הדף. והוסיפה שערות ארוכות ופוני קצר על המצח. כשסיימה את החלק הזה הצעתי לה לסמן מקומות בגוף כאלה שנעימים, שלא כואבים ומקומות שצריכים ניתוח או טיפול. , החליטה, והדביקה עיגולים אדומים על "האדום יהיה הכואב" ברך שמאל, על המותניים ובאזור החזה. מדבקות הסמיילי שיצרו חיוך קודם לכן, הודבקו הפעם גם על הבטן, על כל אחת מאצבעות הידיים וגם על הלחיים וסימנו מבחינתה את האזורים שבהם לא כואב. העזתי ושאלתי באיזה מקום בגוף שלה קרה לה משהו רע מאוד. הרגשתי שזאת שאלה שאביב תהיה מסוגלת להתמודד עימה, והרגשתי גם שאביב יודעת שאני אהיה מסוגלת להתמודד עם תשובה לשאלה, כלומר שלא אקרוס ואתמוטט. אביב בחרה במדבקות עם ציורי עיניים והדביקה אותן באזור ״פעם הייתי בבית חולים כי נפלתי וקיבלתי המצח ואמרה: . חזרתי על דבריה, אמרתי מכה במצח וירד לי הרבה דם״ שהמצח הוא מקום בגוף שבו קרה לה משהו רע מאוד ושאלתי אם יש עוד מקום כזה בגוף, אביב הוסיפה מדבקות עיניים על העיגולים האדומים שהודבקו לפני כן על ברך שמאל ״גם פה מתחת ועוד זוג עיניים באזור שבין הרגליים ואמרה: . רגע לאחר מכן עשה״ (שם בדוי) לטוסיק, מה שסבא הנרי נעמדה פתאום על רגליה והסתכלה על הציור מלמעלה, סימנה לי ולעצמה שמספיק לה, היא צריכה עכשיו להתרחק בבת אחת מהסימבול שנוצר, ברגע אחד הוא נעשה קרוב מדי לפצע ולגוף האמיתי, והאיכויות הסימבוליות שבו היטשטשו. נעמדתי גם אני והתכופפתי לגובה המבט שלה, הסתכלנו יחד והתחלתי לאסוף במילים את שהתרחש, הזכרתי את הטיפול שלה בארנבת, את הניתוח שעשתה לה, את הבקשה שאטפל בה ואת מכונת צילום הגוף, גם אמרתי שעכשיו אנחנו יכולות לראות יחד מה קורה בגוף שלה. זמן הפגישה התקרב לסיומו, החזרנו את הטושים והמדבקות למקומם, ציור הגוף גולגל

בזהירות והצטרף אל יצירות נוספות שלה במגרה האישית בחדר הטיפול.

מחשבות אחרי

אביב ביקשה ממני טיפול, ניתוח, כזה שאבין ללא מילים, כי איך בכלל מסוגלות להיות מילים ברורות לתיאור מה שעברה בגיל צעיר כל כך – במקום בטוח, עם אדם קרוב שסמכה עליו. האין מילים הוא למעשה הפצע שדורש טיפול. ניסיון חד-פעמי שלה לספר להורים על הפגיעה הוביל לשבר עמוק ומטלטל בעולמה, בעקבות התגובות של הוריה, ואיתו תחושת אשמה עמוקה הנלווית לתחושת אחריותה לשבר – בחוויה הפנימית שלה. השאלה הפשוטה לכאורה שהפניתי אליה, כדי להבין איפה כואב, היא למעשה שאלה קשה ומורכבת כשאין כל סימן חיצוני גלוי כמו הקרע ברגל הארנבת. הן הגיל הצעיר שבו מתבצעת, ברוב המקרים, הפגיעה המינית, והן משמעותם של המעשים הקשים שמתבצעים על ידי מבוגר "אוהב", "קרוב" ו"אחראי", אינם מאפשרים לילדה להבין ולהמשיג את המתרחש. במצב כזה הניסיון הטראומטי נשאר בלתי ניתן להמשגה או לתיאור במילים ואינו עובר סימבוליזציה באמצעות מתן שפה להתנסות. הטראומה הקשה נשארת אפוא מחוץ לטווח המילים, והקידוד של .)2015 , הזיכרון הטראומטי בא לידי ביטוי בסימפטומים (גור בפגישה זו נעשה מעבר בין ממשי ללא ממשי דרך מרחב ), הסמל נוצר במרחב 1971( פוטנציאלי ויצירת סמל. לפי ויניקוט בין המציאות הממשית ובין הפנטזיה והמשחק. הסמל, כלומר ציור הגוף, ניצב מופרד מאביב כאובייקט, ומהגוף האמיתי שלה שעבר פגיעה פולשנית, לכן היה אפשר לסמן בו אזורים, לקשר תחושות שונות, להגיד מילים שלא יכלו להופיע ביחס לגוף האמיתי ולבוא עימו במגע חופשי. באמצעות ההסמלה החזותית המרכיבים החסויים, הלא-מסומלים מקבלים נוכחות מוחשית וחומרית שניתן להתייחס אליה… פעילות זו של הסמלה חזותית משותפת מובילה לתוצר חזותי נוכח בחלל .)2012 , וזמין להתבוננות (מרקמן סימנס החזרה המבוקרת והמוחזקת בחדר הטיפול אל האזורים הפצועים דרך יצירה ומשחק אפשרה לא רק לגעת, אלא גם לבדוק מהי מידת המגע שאביב מסוגלת לה באותו זמן בקשר שלה עם הכאב. היא יכלה לסמן את הרווח המתאים לה במעבר בין הסמל למסומל, מתי ועד כמה נכון לגעת בפצע עצמו בגוף ומתי בפצע הסימבולי שמחזיק את האיכויות של המקורי ולכן גם זמין לטיפול, למגע ולריפוי. התבוננות בציור תוך כדי עמידה פתאומית, ממרחק ומזווית המבט שהשתנתה,

נקודת מפגש I 60