מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 25 - יולי 2023

אושר ברנע וכרמית כץ

התעללות מינית באסטרטגיות של סירוב ובהנעה לחשיפת פגיעה. רוב התוכניות עסקו בפוגעים פוטנציאליים זרים בלבד, ויצרו דיכוטומיה – בין "זר מסוכן" למבוגר קרוב, מוכר ובטוח. התוכניות גם תיארו באופן דיכוטומי "מגע טוב" לעומת "מגע רע". גם מסרים אלו אינם תואמים את המצב בשטח, שכן ברוב המקרים הפוגע הוא מבוגר מוכר לילד. נוסף על כך, בתהליכים ), מבוגרים מטשטשים עבור grooming( " נפוצים של "טיפוח ילדים את הגבולות בין מגע תמים למיני ובין קרבה לפגיעה, ובכך מנטרלים את מנגנוני האזהרה שנלמדו בתוכניות. בתוכניות ילדים למדו לימוד אסטרטגיות סירוב וחשיפה. מיומנויות של אסרטיביות דרך הצגות ואמצעים אחרים. תוכניות רבות עסקו בחשיבותה של החשיפה, ותוכנית אחת בלבד הדריכה ילדים בחשיפה אינפורמטיבית של שיתוף בפרטי האירוע – מי, מה, מתי ואיפה. גם במסרים אלו יש פן בעייתי: התלות הרגשית של הנפגע בפוגע, שנוצרת במסגרת תהליכי הטיפוח, והקרבה השוררת ביניהם בדרך כלל הופכות את מחיר החשיפה לגבוה במיוחד. מחקר עדכני מראה עוד כי אסטרטגיה נפוצה של ילדים איננה סירוב אלא השלמה עם דרישות הפוגע, האפשרות הריאלית היחידה במקרים רבים. הבעיה המרכזית, שעולה מהפער בין המסרים הרווחים בתוכניות למאפייניה הריאליים של תופעת ההתעללות בילדים, היא הטלת האחריות למניעה על הילד עצמו. הדגש על יכולתם של ילדים להגן על עצמם מעביר להם מסר ברור: זו אחריותכם. הטלת האחריות על הילד בעייתית, שכן לילדים רבים, בוודאי במצבים פגיעים, אין הכישורים והמשאבים הנדרשים לשם כך. פער זה עלול להוביל לתחושות של בושה ואשמה אצל הקורבנות – שלא רק "נבחרו" להיות מושא להתעללות, אלא גם לא היו מסוגלים להפעיל את האסטרטגיות שלמדו. בקשר לכך, רק ארבע תוכניות הזכירו באופן חד-משמעי, אם כי לא תמיד מרכזי, שההתעללות לעולם איננה אשמת הילד. נושא חשוב נוסף שעלה מהסקירה קשור לאופן העברת התוכניות. רובן הועברו בידי מנחים ייעודיים, אורחים-לרגע במסגרת הבית ספרית. המחקר העדכני מעניק חשיבות יתרה למאמצי מניעה במעורבותם של כלל הגורמים בחיי הילד: הורים, מורים וקהילה. מכיוון שתופעה זו נטועה עמוק בהקשרי החיים של הילד, כפי שהוסבר לעיל, כך גם מאמצי המניעה צריכים להביא בחשבון מעורבות זו. כותבות המאמר מציעות כמתאימה לתוכניות מניעה train the trainers את הגישה של להתעללות בילדים, שכן היא תסייע ברתימתם של מבוגרים משמעותיים להיות כתובת לילדים, ותפזר את האחריות פיזור ריאלי יותר, על מרחב המבוגר-ילד בכללותו. סקירה זו קוראת לאנשי מקצוע העוסקים בתוכניות לסיכום, מניעה להעניק תשומת לב למסרים הגלויים והסמויים המועברים במסגרת תוכניות אלו, ולפערים שהם מחזיקים

ביחס למאפייניה של תופעת ההתעללות בילדים, כדי לייעל ולחדד את האפקטיביות של תוכניות חשובות אלו.

כיצד חווים אחאים שלא נפגעו חשיפה של אח או אחות שנפגעו מינית, ומה השפעתה של החשיפה על יחסי האחאות והמשפחה? )McElvaney et al., 2022( לפגיעה מינית בילדות עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על האח הנפגע. עם זאת, מעטים המחקרים העוסקים בהשלכות אלו, ואלו שעוסקים בכך מתמקדים לרוב בתקופת הילדות. חשיפות רבות של פגיעה מינית מתרחשות בבגרות, ויש להניח כי תהיה להן השפעה של ממש על מערכות היחסים 2022 המשפחתיות והאחאיות, לטוב ולרע. מחקר משנת ) מבקש לעקוב אחר השלכותיה McElvaney et al., 2022( של חשיפת פגיעה, שחוו אחד האחים או אחת האחיות, על יחסי האחאות הבוגרים ועל יחסי המשפחה ככלל – בקרב אחאים מבוגרים באירלנד. המחקר נערך באמצעות שאלון אנונימי פתוח, שהופץ באמצעות התקשורת, ברשתות החברתיות וברשת תפוצה 45- של מרכזי תמיכה לנפגעי פגיעה מינית, וקיבל מענה מ משתתפים. רוב המשתתפים היו נשים, והגיל הממוצע היה . במקרי ההתעללות שנחשפו הפוגע היה בן משפחה 45 קרוב, בן המשפחה המורחבת או אדם מהקהילה הקרובה. כמחצית מהמשתתפים התוודעו לסיפור ההתעללות זמן רב . רוב 26 לאחר התרחשותה, והגיל הממוצע בעת החשיפה היה משתתפי המחקר העידו כי האמינו לאחאים בזמן החשיפה, אבל היו שהעידו שלא היו בטוחים, או שאינם מאמינים כעת. בניתוח איכותני של תשובות משתתפי השאלון התגלו שלוש תמות מרכזיות, שיפורטו להלן. לתגובה הרגשית העזה שעוררה התמה הראשונה נגעה – החשיפה תוארה כחוויה באחאים חשיפתה של הפגיעה מטלטלת. רבים תיארו תגובה ראשונית של הלם וחוסר אמון; אחרים תיארו רגשות של עצבות, כעס ואשמה. כמו כן תואר חוסר הבנה – כיצד קרה דבר כזה לאחיהם "מתחת לאפם". במבט שני, לאחר ההפנמה הראשונית של המידע, הם תיארו גם תחושות של כאב, בצד אשמה על שלא עזרו לאחיהם או שלא נבחרו בעצמם כקורבן. בצד האשמה תוארה לעיתים גם תחושת הקלה. לפער בין הרצון לתמוך באח הנפגע התמה השנייה נגעה ובין המתח שנוצר במערכת היחסים בעקבות החשיפה. המשתתפים תיארו רצון עז להגן על אחיהם ועל משפחתם לאחר החשיפה. התמיכה שתוארה הייתה רגשית ברובה, אך

נקודת מפגש I 70