מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 27 - אוקטובר 2024

- סיפורים וחוויות אישיות מדור הצצה לרגע

שעמדו לפתחי היה ניהול מערך היועצות, בעת אחד האתגרים שמחציתן מפוזרות ברחבי הארץ במלונות ובמרכזים, טרודות בצורכי קיום והישרדות, להוביל אותן כקהילה מקצועית מתפקדת ומשמעותית, ולסייע בידיהן לנהל מערך ייעוצי של בתי הספר כשהמורים והתלמידים מפוזרים ברחבי הארץ ומתמודדים עם עקירות, פליטות ואובדן. יחד, ותוך כדי תנועה, למידה והסתגלות, ערכנו תיאום ציפיות מול העולם החדש, בנינו מודלים של עבודה מותאמים ומשתנים, הכוללים החזקת בית ספר אורגני מרחוק וליווי מרכזי פינוי רבים בארץ. זאת, על כל ההיבטים של תמיכה וקשר עם המורים, מיפוי מעגלי נפגעים, קשר עם שותפים וליווי רגשי לתלמידים. ליוויתי את היועצות שנאלצו להתמודד עם שלל ביטויים והשלכות של מצוקה והתנהגויות סיכון, והתגייסו לתמוך בתלמידים ולחזק בהם מיומנויות של ויסות וחוסן. והייתי שם לצידן כשהיו שותפות להקמת בתי ספר ולליווי שלהם – באוהלים, במבנים זמניים ובמלונות. שתי תמונות אני לוקחת איתי מהימים הללו: הראשונה – באמצע הלובי של מלון "רויאל" בים המלח ניצב ביתן קטן מעץ ועליו השלט "חדר יועצת", והשנייה – של אחד מהאוהלים הרבים בבית הספר העורפי ועליו תלוי השלט "חדר יועצת". שתי תמונות שאומרות הכול – על הנוכחות, על המחויבות, על המסירות ועל ראיית הצרכים הרגשיים של הילדים באשר הם.

אז איך ממשיכים... חישוב מסלול, מיפוי ומענים

נדרשתי לעצור ולחשב מסלול, ולנהל את עצמי ואת הרגשות שלי נוכח הסיפורים הקשים והמעגלים האינסופיים של האובדן, להתבונן על הכוחות והמשאבים שלי אל מול הצרכים והמורכבויות שעמדו לפתחי. נדרשתי להניח בצד את הדאגה לשלומם של הבנים הגדולים שבמילואים, את הדאגה לבן הצעיר שהמורה שלו לפיזיקה נרצח ב'נובה' והוא עצמו נחשף מבוקר עד ליל לעבודתי מול מעגלי הטראומה, ונדרשתי לגבור על הטלטלה שאחזה בי עם כל ידיעה על קרובים שאיבדו את היקר להם מכול, בהם בן השכנים, החייל הגיבור שנהרג ונחטף בעודו מגן על קיבוץ נירים ועל מפקדו. בהיותי מפקחת, נדרשתי תמיד למנהיגות וליכולת הובלה, אך הפעם הרגשתי שזה המבחן – לעמוד איתנה אל מול היועצות המתפרקות חדשים לבקרים, יועצות שאיבדו משפחה, חברים, קהילה, יועצות פליטות שלא היה להן בית לחזור אליו, יועצות שהיו המְכָל והעוגן עבור הצוותים שלהן וליבן היה עם הבנים והבעלים בחזית, לחזק בהן את יכולת ההתמודדות והמסוגלות, ולהחזיק את התקווה בכל יום מחדש. הבנתי שמנהיגות תבנה רצפים. בעזרת הכלה והובלה ניסיתי לחזק את היחסים ואת המשמעות כבסיסים מרכזיים של חוסן.

I נקודת מפגש 47