מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 27 - אוקטובר 2024

iStock

איילת נועם-רוזנטל בריאיון עם עדי בן יהודה היא חברת סגל בתוכנית המוסמך ד״ר איילת נועם-רוזנטל להתפתחות הילד ובחוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית הדסה ירושלים. היא העובדת הסוציאלית של קיבוץ כפר עזה. עדי בן יהודה

לא מעט נכתב על השפעות של עבודה עם לקוחות שחוו טראומה על העובד והמטפל. מושגים כגון טראומה עקיפה, טראומה משנית ותשישות החמלה הם מושגים שגורים בשדה המציאות המקצועי של עבודה עם טראומה ודחק. ואולם הנוכחית הפגישה את השדה המקצועי עם האתגר של עבודה בטראומה במרחב טראומטי המשותף – הן למטופל והן לאיש המקצוע. במאמר זה נבקש לכוון זרקור אל הקשר ייחודי ומורכב זה. באוקטובר הציב את אנשי המקצוע מול מציאות שטרם 7 הכרנו. אנשי מקצוע, ובפרט אנשי טיפול, נדרשו לתת מענים והתערבויות סביב חשיפה של לקוחות שלהם לטבח, לאובדנים קשים ולהעתקה כפויה ממקום המגורים. בעוד עבודה בחירום באוקטובר היו אנשי 7- אינה זרה לאנשי המקצוע בישראל, ב מקצוע רבים שבעצמם נחשפו לאירועי הטבח הקשים ונאלצו להתפנות מביתם בזמן שעליהם לתת מענה ללקוחות שלהם. בכתבה זו נשוחח עם עדי בן יהודה, העובדת הסוציאלית של קיבוץ כפר עזה. באמצעות השיחה עם עדי נבקש להאיר את ההקשר הייחודי של עבודה במרחב של טראומה משותפת, ולגזור מכך תובנות מקצועיות. את עדי בן יהודה פגשתי כתשעה חודשים לאחר השבת ההיא. עדי, תושבת הקיבוץ גברעם שבעוטף עזה, נאלצה לתמרן, הן עם פרוץ האירועים והן במהלך כל תקופת המלחמה, בין מתן מענים למטופליה – משפחות מכפר עזה שחוו אובדנים קשים, נחשפו לטבח ונחטפו, ובין התמודדות עם חייה הפרטיים בתוך משפחתה שהתפנתה. ספרי לי מעט על עצמך ועל הימים שלפני באוקטובר. 7 , נשואה 10- ו 8 ,3 וחצי, אימא לשלושה בנים בני 38 אני בת לעירא, מחנך בתיכון שער הנגב. אני עובדת סוציאלית מזה

I נקודת מפגש 63