מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 27 - אוקטובר 2024

ןילוסא ריפואו דעיבא לכימ ,ריפוא תנע

בתוך סיטואציה לא שפויה. לקחת רגע את האשמה ממני, על . איך שאני מקבלת את זה, ולהבין שזה מאוד הגיוני אחד הדברים שעזרו לי (אופיר) במיוחד היה להבין שחשיפה לחדשות ולמצב הביטחוני, ובעיקר לצילומים ולעדויות מהשבת השחורה, מכניסה אותי להתקפי חרדה קשים ומונעת ממני לתפקד. אחת ההחלטות החשובות והנכונות שקיבלתי היא "להיגמל" מלצרוך חדשות. נוסף על כך קיבלתי עצה מהמטפלת שלי, שעשתה עבורי פלאים – את לא מצליחה לתפקד? אל תתפקדי. תרשי לעצמך להיות במצב קצת לא נורמלי בתוך תקופה וסיטואציה לא נורמלית. זה בסדר שהשגרה נפגעה, זה בסדר ותקין שאני לא כתמול שלשום. העצה הזאת נתנה לי אוויר. הפסקתי להלחיץ את עצמי לצאת מזה והתמסרתי לרגשות שלי, נתתי לכאב להיות, נתתי לעצמי לא לצאת מהמיטה. זה עזר לי לשאוב את הכוחות שהייתי צריכה. המשתתפים ביקשו להדגיש כמה חשוב לאנשי המקצוע בעצמם. בעיקר בתקופה מאתגרת, שבה כולנו להיות בטיפול מתמודדים עם הטראומה הקולקטיבית, אנשי הטיפול זקוקים להחזקה שוטפת כדי שלא יכניסו את הקושי הפרטי שלהם לתוך חדר הטיפולים. כמו כן, המשתתפים ציינו את החשיבות של , לרבות כאלו המערבות הכשרות מקצועיות בתחום הטראומה מומחים מניסיון חיים. לדבריהם, החיבור בין טראומה אישית לטראומה קולקטיבית אינו מובן מאליו עבור אנשי מקצוע רבים. ככל שמטפלים יכירו טוב יותר את תחום הטראומה ואת האופן שבו היא מתבטאת בקרב אנשים שעברו התעללות בתקופת הילדות, כך הם יצליחו לספק מענה מקצועי מדויק הגברת המודעות יותר. בהקשר זה, המשתתפים המליצו על לתגובות שעשויות לצוף בקרב מי שעברו טראומה. למשל, ועדות מוגנות ביישובים יכולות ליצור קשר עם הורים לילדים שקיים עליהם מידע שנפגעו. בצורה זו אפשר להעלות את המודעות לתגובות אפשריות ולהגביר את תשומת הלב לילדים אלה. אני (אופיר) מרגישה, מאז שהכרתי את אסנת, המטפלת שלי, , שתמיד יש לי למי לפנות ואני לא לבד. יש מי שתבין 14 בגיל אותי ומכירה את הסיפור שלי מכל צד וזווית, כך שאני לא צריכה להתחיל מנקודת האפס בכל פעם מחדש. היא מלווה אותי שנים, וגם בתקופות שאני לא מטופלת אני תמיד מרגישה בנוחות מקסימלית להרים טלפון ולשפוך לפניה את הלב. כמה ימים אחרי שפרצה המלחמה היא ישר התקשרה אליי והזמינה אותי לדבר איתה והראתה נכונות לעזור לי בכל שעה. עצם המלצות של מומחים מניסיון חיים לאנשי מקצוע

באותה סירה, לכולם היה קשה. אני הרגשתי שעבדתי על הלב שלי כל כך הרבה כדי להיפתח ולסמוך על העולם, ושהפעם הוא ייסגר לתמיד. חוויתי את התקפי החרדה הכי קשים שחוויתי בחיי. נחשפתי לעדויות על מקרי אונס שקרו בשבת השחורה, והרגשתי שהפגיעה שלי היא כלום ושום דבר לעומתם. גם בדינמיקה מול ההורים שלי זה בלט – האשמתי אותם שהם לא מצילים את המשפחה בזמן ובורחים איתנו מהארץ. כמו צעקתי להם: אל תפקירו אותי שוב (ובעיקר את האחים שלי). התחננתי שנברח, אמרתי להם שאנחנו כמו התמימים שלא ברחו בזמן מהשואה. האמנתי בזה. זו מבחינתי הייתה עובדה ולא סברה. לא ראיתי את העולם ואת עצמי באותה הצורה. כמומחים מניסיון חיים, המשתתפים ציינו כמה גורמים שסייעו להם בהתמודדות בנקודות המפגש של הטראומה האישית עם הטראומה הלאומית. רבים מהם הדגישו את המקום המרכזי . דווקא מתוך הקשיים והאתגרים אמונה בכוח הפנימי של שחוו צמחה הזדמנות ללמידה ולחיזוק של הכוחות הטמונים בהם. העובדה, שהם עברו פגיעות קשות בילדותם ולמרות זאת הצליחו לצמוח מהטראומה ולהתקדם בחייהם, תרמה הפגיעה ההיא גם הייתה שם לאמונה באיכויות הטמונות בהם: בלי הגנות, והצלחנו פחות או יותר לקום אחרי זה, כן? כאילו זה מה שאני אומרת לעצמי, שגם אם יקרה לי משהו, החיים נוסף על כך, כמה משתתפים ציינו עד כמה מסייע יותר חזקים. . הם מתארים כיצד הם עושים מאמצים להיות בהודיה להם אקטיביים לשים לב לפרטים הקטנים שמשמחים אותם, ולראות הועלה כגורם שעוזר סיוע לאנשים אחרים את הטוב בחיים. גם בהתמודדות. כאשר המשתתפים מצאו את עצמם בצד החזק, עוזרים ומייעצים לחבריהם, הם הבינו כמה כוחות טמונים בהם. עוזר לי לנסות להיות בצד המרים והמעודד והמחזק מול חברות שאולי כרגע נמצאות באיזשהו מקום טיפה חלש ממני, ואני יכולה אולי לתת איזושהי פרספקטיבה טובה על המצב, או תקווה, הייתה גורם פעילות גופנית . או משהו לצד השני, זה גם עזר לי נוסף שהועלה על ידי רבים מהמשתתפים כמסייע להרגעה ולהשגת איזון. ואולם הגורם החשוב ביותר שהועלה פעמים . לנוכח תחושות כוחה של קבוצה רבות בקבוצות המיקוד היה הבדידות הקשות של המשתתפים, רבים מהם הדגישו כמה תחושת ה"ביחד" שבמפגש עם חבריהם בקבוצות המיקוד סייעה להם להרגיש שהם לא לבד בחוויה שלהם. כך שיתפה אחת לי באופן אישי זה ממש עשה טוב רגע, לשמוע המשתתפות: שאני לא לבד עם התחושות האלה. ולשמוע על דרכים שלכן להתמודד עם זה, זה כבר קודם כול גורם לי להרגיש שפויה מה סייע למשתתפים בהתמודדות

נקודת מפגש I 78