מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 28 - ינואר 2025

יהונתן פיאמנטה הוא עו"ס ופסיכותרפיסט, מטפל ד"ר יהונתן פיאמנטה ומדריך בטראומה ופגיעה מינית, חוקר ומרצה במכללה האקדמית צפת.

כל כך חבל. מה חבל?

חבל שהוא לא מבקש סליחה ולא עוזר לך להתחיל להרגיש טוב יותר. חבל שגם עכשיו, אחרי שהכול נגמר, הוא בעצם קצת ממשיך להחליט על החיים שלך. אז מה אתה רוצה? שאני אחליט שאני מפסיקה לחשוב על זה אפילו שהוא בכלל לא מודה שזה קרה? שאני אסלח לו אפילו בלי שהוא ביקש סליחה? זה לא פייר! נכון. בכלל לא מגיע לו שתסלחי לו. מצד שני גם ממש לא הוגן שאת תמשיכי להיות תלויה בו כל הזמן ושתחכי ליום שבו יודה או ייקח אחריות כדי להרגיש קצת יותר טוב. נכון... אוף, איזה סיבוך. אז מה עושים?? השלכותיה הנפשיות של התעללות בילדים מתוארות בהרחבה בספרות הקלינית והמחקרית. תסמינים פוסט-טראומטיים, תחושות אשמה וחוסר אונים, מיניות טראומטית ותחושת נבגדות על ידי הסביבה הקרובה הן רק כמה מהתסמינים ההרסניים שמהם עלולים לסבול הילדים הנפגעים לאורך זמן. הפציעה הנפשית העמוקה כל כך הופכת את המחשבה על סליחה בעקבות התעללות למופרכת ממש. לעיתים ההצעה לסלוח נראית אפילו כהמשכה של ההתעללות הרגשית בדרכים אחרות. כך למשל, פוגע שחושש להתגלות עלול להשתמש בסליחה כאמצעי להבטיח את שמירת הסוד, וכך גם חברי קהילה ובני משפחה של הילד הנפגע, שעלולים לדחוק בו להסכים לסלוח באופן שנחווה על ידי הילד כזלזול בסבלו, כמזעור של חומרת המעשים או כדרך לשחרר את הפוגע מאחריות ומעונש. מנגד, תסמינים נפשיים רבים המופיעים לאחר הפגיעה קשורים, בין היתר, למצב נפשי של "אי סליחה": חוויה חוזרת ונשנית של מחשבות הקשורות לכעס ולרגשות שליליים כגון טינה, מרירות, שנאה ועוינות, שעלולים להתפתח לתסמינים נפשיים משמעותיים ולירידה כללית בתחושת הרווחה האישית. סליחה, לעומת זאת, נמצאה במחקרים רבים כמובילה לחשיבה אופטימית מוגברת, לירידה בתחושות ייאוש ולרמות גבוהות יותר של תמיכה חברתית ורגשית. אף על פי שסליחה אינה הכרחית בתהליך ההחלמה של הנפגעים, היא עשויה לקדם את רווחתם הנפשית של נפגעי עבירה בכלל ושל קורבנות התעללות מינית בפרט. ממצאים רבים מראים שלעיתים קרובות קורבנות עבירה אינם עסוקים בהשגת הענישה המחמירה ביותר האפשרית, אלא במובנים משמעותיים אחרים של "סגירת מעגל". כך למשל, רבים מהנפגעים מעוניינים להתעמת עם הפוגעים, לספר את סיפורם האישי או לשמוע

הלוואי והייתי יכולה לסלק את כל המחשבות האלה. לסלק? כן. אני כבר עייפה ממחשבות עליו ועל כל מה שקרה. אין יום שאני לא חושבת כמה הוא הרס לי את החיים. זה כל כך כואב לי ומרגיז אותי. אפילו עכשיו, שהוא בכלא, הוא ממשיך להגיד שהמצאתי הכול. הלוואי שירגיש רע כמו שאני מרגישה באשמתו. זה מגיע לו. ומה יקרה אז? לא יודעת. אולי סוף סוף לא הייתי חושבת על זה כל הזמן. הנה, תראה, עוד חצי שנה הוא כבר ישתחרר מהכלא ורק אני עדיין תקועה בחיים שלי. הציונים שלי דפוקים, אני רבה עם כל החברות שלי ואפילו בחוג ציור לא הולך לי טוב כמו פעם. למה שאני אסבול ושהוא ימשיך בחיים שלו? זה לא הוגן. זה באמת לא הוגן. הלוואי שהיה אפשר לשנות את זה. לעשות קסם שיסלק אותו מהראש שלך כמו שאמרת. נכון! איזה כיף זה היה יכול להיות. בעצם לא, רגע. קודם כול, לפני שיקרה הקסם הזה, הייתי רוצה שיהיה לו רע כמו שהוא עשה לי רע. אולי אז הוא יבין מה זה. אולי הוא אפילו יבוא להגיד שהוא מצטער. ומה תעשי אם זה יקרה? אני קודם אבדוק שהוא מתכוון באמת, ושהוא לא סתם אומר שהוא מצטער כדי שכולם ירחמו עליו. הייתי אומרת לו שקודם יודה שאני לא המצאתי את מה שקרה ושהכול היה באשמתו ואז אולי, אם הוא ממש מתכוון לזה, אני אסכים קצת לסלוח לו, ואני אפסיק לחשוב עליו כל הזמן.

I נקודת מפגש 47