מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 28 - ינואר 2025

?תאזה החילסה ימ ליבשב

יותר להתעללות נוספת. עם זאת, תהליך נכון, המסייע לנפגעים להכיר בפגיעה שהתרחשה ולהשלים עם היותה חלק בלתי ניתן למחיקה מחייהם, יכול לקדם תהליכי החלמה ולהגביר תחושת תקווה ומציאת משמעות בחיים שלאחר הפגיעה. כדי להפוך את הסליחה לתהליך אפשרי, מיטיב ומעצים, עבור ילדים שנפגעו מהתעללות או הזנחה, מוצע לשקול את ההמלצות האלה: 1 . הצורך בהגעה לסליחה הוא אישי ומשתנה מאדם לאדם, ועל המבוגרים המלווים את הילד הנפגע מוטלת החובה לכבד את רצונו ולהימנע מהבעה של תפיסות עולם נוקשות (למשל, התפיסה שרק מצב של אי סליחה לכל החיים יכול להביע את גודל העוול או, מנגד, שרק סליחה תאפשר "ריפוי מלא" לילד ולמשפחה). גם בנושא זה, החזרת תחושת השליטה של הנפגע על חייו והלגיטימציה לבחור כיצד להרגיש וכיצד לנהוג, הן מרכיב הכרחי בתהליך ההחלמה. 2 . כמו בכל כלי טיפולי אחר, למידה מוקדמת של המטפל/ המטפלת והתנסות אישית בהתערבויות טיפוליות ממוקדות סליחה מאפשרות לאחר מכן לסייע לילד לעבור את מסע הסליחה האישי שלו בצורה תרפויטית ומיטיבה. 3 . גם כאשר הילד מעוניין לעבד את רגשותיו כלפי הפוגע ולשקול את האפשרות לסלוח, התהליך לעיתים קשה, ארוך ואיטי. יש להישמר מהנטייה הטבעית לנסות להאיץ בילד ולזרז את התהליך מתוך רצון להקל את סבלו. 4 . במקרים שבהם הילד מביע רצון לפיוס ולחידוש הקשר עם הפוגע שאליו הילד מתגעגע (למשל, במקרים של פגיעה בין אחאים), חשוב לברר מהן הציפיות של הילד ועד כמה הן מותאמות לנסיבות, למידת המסוכנות של הפוגע ולתהליך הטיפולי שהוא נתון בו. ההגעה לסליחה פסיכולוגית מצריכה שתי תנועות נפשיות – פיתוח של הבנה, קבלה וחמלה עצמיות, עיקריות: האחת – התבוננות מחודשת על הפוגע ועל הפגיעה באופן והשנייה שאינו מפחית מעוצמת העוול או הרוע. אכן, השחרור מרגשות שליליים כלפי אדם אחר שעשה עוול מהווה "מתנה" שהפוגע אינו ראוי לקבל, ולמרות ההבנה שהוא עשוי לשרת את הנפגע ולקדם את רווחתו הנפשית, הוא מעורר רגשות עזים של תסכול וכאב. ראוי לזכור שתהליכי אבל וסליחה הם שני צדדים של אותו מטבע. ההתמודדות – עם צורכי עבר שלא נענו, עם פגיעות שלא נרפאו ועם רגשות לא פתורים – אינה נעלמת באחת בעקבות תהליך של סליחה, והצורך בהמשך העבודה הטיפולית של הנפגע יישאר בעינו. עם זאת, סליחה עשויה לאפשר לילד, שחש נבגד על ידי דמות מוכרת, להכיר ולהכיל את מגבלותיו של מי שפגע בו, הזניח אותו או לא שמר עליו כראוי, ולמצוא את הדרך לחיים שלווים יותר בעתיד.

הנפגע ביחס לפוגע. במחקרים שנעשו בעקבות התערבויות המתמקדות בסליחה נמצאו ראיות לכך שהן מסייעות לנפגעים לשפר את רווחתם הרגשית הכללית ומפחיתות תסמינים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים. מעטים המחקרים הבוחנים התערבויות סליחה בין-אישיות או תוך-אישיות עם ילדים. מחקרים אחדים הדגימו את היתרונות של התערבויות פסיכו-חינוכיות ממוקדות סליחה, ורק מחקר גישוש אחד בחן את היישום של התערבות טיפולית ממוקדת סליחה עם נערות שנפגעו מינית, כך שבכל הקשור לילדים ולמתבגרים עדיין מעט מאוד ידוע על האופן שבו סליחה משתלבת עם עיבוד הפגיעה ועם תהליכי חוק וצדק שהתקיימו בעקבותיה. נפגעים שמתחילים את תהליך הסליחה מגלים לעיתים שהם מתקשים להשלים אותו, למרות רצונם העז. בעבודתי הטיפולית עם בני נוער שנפגעו, הבחנתי בשני גורמים מרכזיים שעלולים לחבל בתהליך: חלק מהנפגעים, בפרט אלה שסביבתם עודדה אותם לסלוח מסיבות דתיות או משפחתיות, מתקשים להתקדם בתהליך משום שהם "סלחו" בטרם עת. כאשר הנפגע נדחק לסלוח, הוא נמנע מלהכיר בעומק הפגיעה שחווה וברגשות הכעס, הגועל או השנאה שהוא חש כלפי הפוגע. מסרים מהסביבה על הערך המוסרי שבסליחה, או התוודעות לכך שגם הפוגע היה בעבר קורבן לפגיעה ולסבל, גורמים לנפגעות ולנפגעים לבלבול רב ועלולים אפילו לעורר בהם תחושות כישלון ואשמה על כך שהם מתקשים לסלוח ועדיין נוטרים טינה לפוגע. יש לזכור שניסיון מאולץ להתבוננות "נדיבה" או דיאלקטית על הפוגע ועל חייו, אין בו די, כשלעצמו, לשכך את הכעס או את הרגשות האחרים שהפגיעה עוררה. גורם בולט אחר שמקשה על נפגעות ונפגעים לשחרר את עצמם ממטען רגשי שלילי קשור לכך שהרגשות הקשים והסבל הנפשי מהווים מעין עדות חיה לעוול שהתרחש. באופן פרדוקסלי, דווקא האפשרות למת ֵֵן את הרגשות השליליים מרתיעה לעיתים את הנפגעים, שכן היא מאיימת למחוק ולהכחיש את העדות היחידה לטראומה שהתרחשה בחדרי חדרים. רשמים אישיים מחדר הטיפול

סיכום והמלצות

פגיעה המתרחשת בתוך מערכת יחסים יוצרת בין הקורבן למתעלל יחסי גומלין מורכבים וכפויים, המתאפיינים באלימות ובתלות. תפיסות מוטעות של סליחה עלולות להחליש עוד יותר את יכולתו של הקורבן להגן על עצמו, ובכך להפוך אותו לפגיע

I נקודת מפגש 49