מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 28 - ינואר 2025

ריאמ-ןב הרפעו הידבוע לעי

מינית בילדות ופרקטיקה לא מודעת טראומה מצד שוטרים בהליכי גביית עדות וחקירת נוער ובגירים נפגעי טראומה מינית. אלו התבטאו בחוסר רגישות בגביית עדות ובחקירה, ביחס לא נאה ולא מכבד מצידם של חוקרים במתן העדות, בגבולות פרוצים... חוסר הרגישות גרם לחוויות לא נעימות ולמחירים כבדים בקרב הנפגעים. זאת ועוד, חוסר בהתאמות למיניהן בעת גביית עדות וחקירה… חוסר התאמת ההליך לגיל הנחקר/ת וחוסר רגישות מגדרית." אם כן, הדוח מצביע על כמה בעיות מרכזיות: 1 . הליכים לא נגישים ולא מותאמים לצורכיהם של נפגעי פגיעה מינית בילדות. 2 . חוסר מודעות לקורבנות המשנית הנגרמת על ידי גורמי אכיפת החוק. בדוח הוועדה עלו תמות מרכזיות לגבי ההליך הפלילי. כך למשל: "הליך לא מותאם עבור נפגעי העבירה, צורך בתוקף ובצדק וחשש ממחירי ההליך"; "חוויית חוסר רגישות מצד גורמי החוק, דרישות לא מותאמות לנפגעות בהגשת תלונה, פערים תרבותיים, חוויות בדידות וקושי בהליך". לנוכח זאת עולה הצורך בבחינה מחודשת של כלל ההליכים הפליליים הכוללים קטינים, ובכללם פרקטיקת העימות והאופן שבו ניתן להגביר את תחושת ההגנה שמערכת המשפט פורסת על כתפי הילד המתלונן. יש לשקול בכובד ראש את היתרונות והחסרונות של ההליך, ולתת עדיפות עליונה להגנה על שלומם הנפשי של הקטינים המעורבים. חשוב להדגיש כי מניעת פגיעה נוספת בקטינים נפגעי עבירות אלימות ומין חמורות עשויה למתן את ההשלכות ארוכות הטווח של הפגיעה, כגון בעיות בריאותיות, דיכאון, אובדנות ותסמיני פוסט-טראומה. זאת ועוד, שיפור בטיפול בקטינים נפגעי עבירה עשוי להגביר את אמון הציבור במערכת ולעודד דיווח, צעד חיוני בהתמודדות עם תופעת הפגיעה בקטינים. אם כן, לפנינו עוד כברת דרך בכל הקשור לטיפול בקטינים נפגעי עבירה במערכת המשפט והאכיפה, תוך שימת דגש על הגנה על זכויותיהם ורווחתם הנפשית. רק כך נוכל להבטיח מערכת צדק יעילה ורגישה, המגינה על הקטינים ושומרת על זכויותיהם 3 . חוסר רגישות בגביית עדויות ובחקירות. 4 . היעדר התאמות לגיל ולמגדר של הנחקרים.

– מוטלת בספק. קיים חשש מבוסס כי הנזקים הפוטנציאליים לקטינים המעורבים בעימותים עולים על תרומתם המשפטית. יתרה מזו, פרקטיקת העימות עומדת בניגוד למגמות המרכזיות במערכות אכיפת החוק והמשפט אשר שמות דגש על זכויות הילד והגנה על שלומו הנפשי. בשנים האחרונות נקטה מדינת ישראל צעדים משמעותיים לביסוס תפיסת זכויות הילד במערכות החוק והמשפט, בהתאם לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. צעדים אלה כוללים: 1 . הקמת מרכזי הגנה ייעודיים לטיפול בקטינים נפגעי עבירה. 2 . אפשרות לחקירת קטינים במוסדות חינוך במקרים מסוימים. 3 . 14 הסמכת חוקרי ילדים לניהול חקירות של ילדים עד גיל (ובכלל זה ההחלטה – המתקבלת לעיתים נדירות ביותר – להתיר ביצוע עימות בין הקטין לפוגע במשטרה). 4 . אפשרות להגנה על קטינים במהלך העדות בבית המשפט במקרים של חשש לנזק נפשי. למרות התקדמות זו, שאמורה לעודד דיווח, הנתונים מצביעים על פער ניכר בין היקף הפגיעות בקטינים ובין מספר הדיווחים והתיקים הנפתחים בגינן: • מהילדים בישראל דיווחו על התעללות מצד מבוגר 20%- כ .)2016 , (איזיקוביץ' ולב-ויזל • דיווחים על התעללות 31,870 נרשמו רק 2022 בשנת לאלף מאוכלוסיית הילדים). 10- והזנחת קטינים (כ • מהם 60% – תיקים במשטרה 15,646 מתוך אלה נפתחו נסגרו מבלי שהתקיים הליך (המועצה הלאומית לשלום .)2024 , הילד דוח הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית ,)2021 , בתקופת הילדות (מכון חרוב ואוניברסיטת תל-אביב בגירים שעברו פגיעה מינית בילדותם, 505 שכלל עדויות של מדגיש את הצורך הדחוף בשיפור מערכות אכיפת החוק והמשפט בטיפול בקטינים נפגעי עבירה: "כלל הנפגעות והנפגעים הדגישו בעדויות שלהם שפנייה למערכות אכיפת החוק דורשת משאבים ותעצומות שאינם עומדים לרשותם של רבים מהנפגעים, ואולי אף של רובם… לכן מרבית מכותבי העדויות לוועדה בחרו שלא לפנות לערוצים אלה בבחינת בחירה בהישרדות... מתוך עדויותיהם של המעטים שפנו למערכות אכיפת החוק התבררו כמה לאקונות ובמרכזן הליך לא נגיש ולא מותאם לצרכים של נפגעות ונפגעי פגיעה

נקודת מפגש I 54