מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 28 - ינואר 2025

טפשמה תכרעמב תונכוסמ תכרעה

שלא כהערכות מסוכנות, תסקירי רווחה אינם מכוונים לחיזוי התנהגות עבריינית עתידית, אלא מציגים מבט רחב על מכלול הגורמים המשפיעים על חיי הנבדק. מבחינה מתודולוגית, תסקירי רווחה נשענים על שיטות איכותניות ועל מגוון מקורות מידע, ובכלל זה ראיונות, ביקורי בית ודוחות ממסגרות שונות. לעומתם, הערכות מסוכנות משתמשות בכלים סטנדרטיים ומתוקפים אמפירית. Douglas et al., 2014; Hanson( Static-99 או HCR-20 כגון .(et al., 2016; Phenix & Epperson, 2016 השימוש בשני הכלים במערכת המשפט שונה: הערכות מסוכנות משמשות בעיקר להחלטות הנוגעות לענישה, לשחרור מוקדם או לתנאי פיקוח, ואילו תסקירי רווחה מסייעים בהחלטות רחבות יותר הנוגעות לרווחת הפרט או המשפחה, כגון הצורך בהתערבות סוציאלית או בתמיכה קהילתית. ההבדל המהותי ביניהם מתבטא בכך שתסקירי רווחה אינם מספקים הערכה של רמת הסיכון, אלא מציגים תיאור מפורט של מצב הנבדק והמלצות על שירותים או התערבויות מתאימות. הערכות מסוגלות הורית הערכות מסוגלות הורית משמשות כלי ייחודי במערכות המשפט והרווחה, המתמקד ביכולתם של הורים לספק לילדיהם טיפול הולם ולענות על צורכיהם. שלא כהערכות מסוכנות, הערכות אלו מתמקדות ביכולות ההוריות הנוכחיות ובפוטנציאל לשיפורן – Bonta & Andrews,( ולא בחיזוי התנהגות עבריינית או אלימה ). הן משמשות בעיקר בסכסוכי משמורת ובהליכי אימוץ, 2007 או כשעולה חשש לרווחת הילד במשפחה. מתודולוגית, הערכות מסוגלות הורית מבוססות על תצפיות, ראיונות ומבחנים פסיכולוגיים, ומספקות תיאור איכותני של יכולות ההורה ושל הקשר עם הילד. בעוד הערכות מסוכנות משתמשות בכלים סטנדרטיים לחיזוי כמותי של סיכון, הערכות מסוגלות הורית אינן מכוונות להערכת סיכון ספציפי לפגיעה או אלימות. הבדל מהותי נוסף הוא שהערכות מסוכנות מזהות שינויים ), ואילו הערכות Viglione et al., 2017( ברמת הסיכון לאורך זמן מסוגלות הורית מתמקדות במצב הנוכחי ובפוטנציאל לשיפור בטווח הקצר והבינוני. שילוב הכלים השונים מאפשר למערכות המשפט והרווחה לקבל תמונה מקיפה ומאוזנת, הכוללת הבנה של המצב הנוכחי לצד הערכת סיכונים עתידיים, וכך מסייע שילוב הכלים בקבלת החלטות מיטביות המאזנות בין צורכי הפרט, רווחת המשפחה וביטחון הציבור.

הערכת מסוכנות במקרה שהקורבן קטין

הערכת מסוכנות ממלאת תפקיד מכריע במערכת המשפט המודרנית, בייחוד בהקשר של עבירות מין כלפי קטינים. חשיבותה מתעצמת כאשר הקורבן נתון למרותו של הפוגע, מצב היוצר תלות רב-ממדית המקשה את זיהוי הפגיעה, דיווחה ומניעתה. המורכבות גוברת לנוכח העובדה שבמקרים רבים פוגעים מינית בקטינים אינם מובאים לכדי הרשעה, או שהראיות אינן מספיקות להעמדתם לדין. במקרים שבהם חסרות ראיות והוכחות פליליות, הערכת מסוכנות משמשת כלי חיוני עבור מערכת המשפט. כלי זה מאפשר לזהות ולכמת את רמת הסיכון להישנות הפגיעה, ובהתאם לכך – לנקוט Broadley, 2012; Soothill et( צעדים מניעתיים מתאימים ). בית המשפט מוסמך להורות על ביצוע הערכת al., 2005 מסוכנות כתנאי לקבלת החלטות הנוגעות להבטחת ביטחונם של הקטינים ולטובתם. )Rettenberger et al., 2011) SVR-20 כלים מתקדמים כגון מוכיחים יעילות בזיהוי פוגעים בסיכון גבוה לביצוע עבירות חוזרות, בייחוד אם לא הוגש כתב אישום אך קיים חשש ממשי ). הערכת מסוכנות Turner et al., 2016( להמשך הפגיעה מדויקת מגשרת על הפער בין המערכת המשפטית הפורמלית ובין הצורך בהגנה מיידית ואפקטיבית על קורבנות פוטנציאליים, מאפשרת פעולה פרואקטיבית להגנה על קטינים בסיכון, בד בבד עם שמירה על עקרונות הצדק והגינות ההליך המשפטי. שלא כהערכת מסוכנות, כלי הערכה דוגמת תסקירי רווחה, מסוגלות הורית, מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים ואבחונים פסיכיאטריים ממוקדים בהיבטים אחרים, שאינם בוחנים באופן ממוקד ומעמיק את סוגיית המסוכנות. להלן נרחיב על כל אחד מכלים אלו ונדגיש את ההבדלים ביניהם ובין הערכת מסוכנות. תסקירי רווחה תסקירי רווחה והערכות מסוכנות הם שני כלים מרכזיים במערכות המשפט והרווחה, אך הם נבדלים זה מזה בתכלית, במתודולוגיה ובשימוש. תסקירים אלה, הנכתבים על ידי עובדים סוציאליים או קציני מבחן, מספקים תמונה הוליסטית של מצבו החברתי, המשפחתי והאישי של הנבדק. הם מתמקדים בהערכת המצב הסוציו-אקונומי, בזיהוי צרכים חברתיים ורגשיים, .)Myhill & Hohl, 2019( ובבחינת מערכות התמיכה הקיימות השוואה בין הערכת מסוכנות לכלי הערכה אחרים

I נקודת מפגש 57