מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 28 - ינואר 2025

ןרפש לאוי

מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים בתחום הערכת המסוכנות והאבחון הפסיכולוגי קיימים הבדלים מהותיים בין מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים ובין הערכות מסוכנות ייעודיות. מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים מתמקדים בהערכת המצב הנפשי העכשווי של הנבדק ובזיהוי אבחנות פסיכולוגיות, ובכלל Vrieze &( זה מבחני אישיות, אינטליגנציה ומבחנים השלכתיים ). הם מספקים תמונה מעמיקה של מבנה האישיות, Grove, 2010 של התפקוד הקוגניטיבי ושל דפוסי החשיבה והרגש, אך אינם מתוכננים ספציפית להעריך סיכון לביצוע עבירות. לעומתם, הערכות מסוכנות משתמשות בכלים ייעודיים לחיזוי הסיכון לרצידיביזם, המתמקדים בגורמי סיכון הקשורים אמפירית לעבריינות חוזרת. הערכות אלה בוחנות היבטים כגון היסטוריה של אלימות, עמדות אנטי-סוציאליות וקשרים עם עבריינים אחרים, ומספקות הערכה של הסיכון העתידי לביצוע עבירות ההבדל המהותי מתבטא גם במטרת הכלים האלה ובשימוש בהם. מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים משמשים בעיקר לאבחון וטיפול פסיכולוגי, בעוד הערכות מסוכנות משמשות ישירות במערכת המשפט לקבלת החלטות על ענישה, שחרור מוקדם או תנאי פיקוח. הערכות מסוכנות מובילות לדיוק גבוה יותר בזיהוי סיכונים ומאפשרות התאמה מיטבית של תוכניות טיפול וניהול סיכונים. הבנת ההבדלים הללו חיונית לאנשי מקצוע בתחום המשפט ובריאות הנפש, כדי להבטיח שימוש נכון ואתי בכלים אלו במסגרת עבודתם, בהתאמה למטרות ההערכה ולהקשר שבו היא מתבצעת. אבחונים פסיכיאטריים אבחונים פסיכיאטריים והערכות מסוכנות ממלאים תפקידים שונים ומשלימים במערכות המשפט ובריאות הנפש. אבחונים פסיכיאטריים מתמקדים בזיהוי ובהגדרה של הפרעות נפשיות ,ICD-11 או DSM-5 על פי קריטריונים דיאגנוסטיים מוכרים, כגון ומספקים מידע חיוני על מצבו הנפשי של הנבדק ועל הטיפול הנדרש. הם אינם מתייחסים ישירות לסיכון לביצוע עבירות ופגיעה. האבחון מתבסס על ריאיון קליני, תצפיות התנהגותיות ולעיתים בדיקות רפואיות, ומספק תמונה מקיפה של מצבו הנפשי של הנבדק. לעומת זאת, הערכות מסוכנות מאמצות גישה אינטגרטיבית יותר, ומשלבות מידע מאבחונים פסיכיאטריים עם נתונים נוספים הרלוונטיים לחיזוי התנהגות אלימה או עבריינית. הן בוחנות כיצד הפרעות נפשיות משפיעות על התנהגות הנבדק בהקשרים ספציפיים של אלימות או עבריינות, ומתמקדות בחיזוי התנהגות עתידית.

ההבדל המהותי בין אבחונים אלה ובין הערכת מסוכנות הוא שהערכת מסוכנות משלבת מידע היסטורי, נסיבתי, סביבתי וקליני כדי לספק תחזית מבוססת ראיות לגבי הסיכון העתידי, דבר שאינו נכלל באבחון הפסיכיאטרי הסטנדרטי. השילוב של שתי הגישות מאפשר הבנה מעמיקה יותר של הקשר בין מצב נפשי להתנהגות פוגענית פוטנציאלית, ומסייע בפיתוח אסטרטגיות יעילות יותר של מניעה וטיפול. הערכת מסוכנות מינית למורשעים בהשוואה להערכת מסוכנות מינית ללא מורשעים בישראל הערכת מסוכנות מינית היא כלי מרכזי בהתמודדות עם עברייני מין, אך יישומה שונה באופן מהותי בין מורשעים ללא מורשעים, כפי שמעוגן בחוק הפיקוח על עברייני מין. הבדלים אלו משקפים את האיזון המורכב בין הגנה על ביטחון הציבור לשמירה על זכויות הפרט. עבור עברייני מין מורשעים הערכת המסוכנות היא חובה חוקית, והיא מהווה חלק אינטגרלי מההליך המשפטי. תוצאותיה משפיעות באופן ישיר על תנאי השחרור והפיקוח בקהילה, ובמקרים של מסוכנות גבוהה אף עשויות להוביל למגבלות נרחבות ולהארכת תקופת הפיקוח. לעומת זאת, עבור אנשים שלא הורשעו בעבירות מין, הערכת המסוכנות אינה מחויבת על פי חוק, והיא מתבצעת בדרך כלל במסגרת הליכים משפטיים או טיפוליים וולונטריים. במקרים אלו ההערכה משמשת בעיקר כלי אבחוני וטיפולי, ללא השלכות משפטיות ישירות ברמה הפלילית. הבחנה זו משקפת את הניסיון לאזן בין הצורך בהגנה על הציבור ובין השמירה על זכויות הפרט, בייחוד עבור מי שלא הורשעו. היא מדגימה את האתגר המתמיד של מערכות המשפט והרווחה ביצירת מנגנוני הגנה אפקטיביים מבלי לפגוע בעקרונות של הליך הוגן וחזקת החפות. ההבדל ביישום הערכות המסוכנות מעלה שאלות על אפקטיביות המניעה והטיפול בעברייני מין פוטנציאליים. עבור מורשעים קיים מנגנון מובנה להערכה ומעקב, ואילו עבור לא מורשעים המערכת מוגבלת יותר ביכולתה לזהות מקרים של סיכון גבוה ולטפל בהם. מצב זה מדגיש את הצורך בפיתוח גישות חדשניות ורגישות יותר, המאפשרות התערבות מוקדמת ואפקטיבית, בד בבד עם שמירה קפדנית על זכויות האדם וכבודו.

נקודת מפגש I 58