מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 28 - ינואר 2025

ימצעל רוזעל הז ימצעב עוגפל

כשמגיע הפלשבק הכול כאילו קורה שוב, כל מה שהיה כשהוא היה בא לבית שלי, ואני קפואה כמו שהייתי אז. ברגעים האלו אני שוב לבד, אין אימא ואין אבא שישמרו עליי, אין מדריכה ואין אם בית, ואני רק צריכה להפסיק את זה. אז אם צריך לחתוך כדי להפסיק, אני חותכת, זה מה שאני צריכה וזה מה שאני יכולה. מעבר לעוצמות המצוקה הגבוהות הנלוות להתעללות, הפנייה לפגיעה עצמית כאמצעי ויסות משקפת את חווייתו הפנימית של המתבגר – שעליו להתמודד ולווסת כל חוויה פנימית בכוחות עצמו. באופן טבעי, הורים מסייעים לילדיהם לווסת מצבי עוררות פיזיולוגית ופסיכולוגית מיום היוולדם. בתהליך ההדרגתי של בשילה קוגניטיבית ורגשית, ושל למידה סביבתית, הילד לומד לווסת את עצמו באופן עצמאי יותר, ובד בבד להיעזר בקרובים לו. הורות מתעללת או מזניחה, לעומת זאת, מאופיינת לעיתים קרובות בכשל ביכולתו של ההורה לווסת את מצבי העוררות הרגשית של הילד או – חמור מכך – בכך שההורה עצמו מייצר מצבים של חוסר ויסות והצפה רגשית. במצבים אלו הילד אינו רוכש מיומנויות של ויסות עצמי או של פנייה לאחר בעת מצוקה, ובמקום זאת הוא פונה לאסטרטגיות ויסות הרסניות. במילותיה לפגוע בעצמי זה לעזור של נערה שפגעה בעצמה לאורך שנים: לעצמי. לעזור לעצמי להירגע, לעזור לעצמי להפסיק לחשוב ולעבור הלאה. למה מי יעשה את זה בשבילי? פגיעה עצמית כניסיון לעיבוד אירועים טראומטיים הסבר מרכזי להבנת הקשר בין התעללות לפגיעה עצמית נוגע לכך שהקושי בעיבוד וניסוח של אירועי ההתעללות גורם למתבגרים לעבד ו"לדבר" אירועים אלו דרך הגוף, ובאופן ספציפי – דרך הפגיעה בגוף. בזמן האמת של האירוע הטראומטי, כל המשאבים מופנים להישרדות, והמערכת הרגשית והעצבית אינה פנויה לתהליכים מתוחכמים יותר של עיבוד וניסוח. בהתאם, עם תום האירוע הטראומה נותרת רשומה בגוף ובחוויה הנפשית, אך לא בהכרח באופן שניתן להביעה ולנסחה במילים. ילד החווה אירוע טראומטי כפיגוע או תאונת דרכים יכול להישען על הוריו כדי לעבד את הטראומה, אך ילד הנפגע על ידי הוריו, או שהוריו אינם ערים לפגיעה בו, אינו נהנה ממשאב הורי חיוני זה. כמו כן, אירועי ההתעללות כוללים לעיתים קרובות רכיבים המצמצמים את יכולתו של הילד להבין את הנעשה ולפנות לעזרה, כבלבול מכוון של הילד לגבי חווייתו ("אני רואה כמה את נהנית"; "זה רק משחק"), דרישה של התוקף להסתרת האירוע, ותחושות אשמה ובושה על "חלקו" של הילד בפגיעה שנגרמה לו (למשל, על שהכעיס את ההורה ו"גרם לו" להיות אלים או על כך ש"הזמין" בהתנהגותו פגיעה מינית). מכלול גורמים אלו מביא לעיתים להפעלת מנגנונים פסיכולוגיים הישרדותיים של ניתוק והכחשה, המונעים מהילד לספר לעצמו את סיפור הפגיעה ו"לעכל" אותה. פגיעה עצמית: דיבור ללא מילים

חומרה שונות – בין פגיעות מינוריות ובין פגיעות שאומנם אינן מסכנות חיים, אך הן חמורות דיין לגרום לזיהומים וצלקות, ולהצריך טיפול רפואי. הפגיעה העצמית עשויה להתקבע וללוות את המתבגר לאורך חודשים ושנים, ובמקרים אלו השימוש בה נוטה להפוך תדיר יותר, ופרקטיקות הפגיעה העצמית עשויות כמו כן, .)Nixon, 2002( להחמיר ולהתרחב לאזורי גוף נוספים אף על פי שהפגיעה העצמית מובחנת מהאקט האובדני הכולל כוונת מוות, קיים קשר חזק בין שתי התופעות, ובני נוער הפוגעים בעצמם נתונים בסיכון מוגבר גם לניסיונות אובדניים. אף על פי שנמצא כי פגיעה עצמית בעשורים האחרונים היא מכלל המתבגרים 19%- , וכ 18-11 פרקטיקה שכיחה בקרב בני מחקרים מראים ,)Farkas et al., 2023( מעידים שהתנסו בה שחשיפה להתעללות פיזית, רגשית ומינית מגבירה את הסיכון ). אתאר כאן כמה גורמים Liu at al., 2018( לפגיעה עצמית המסבירים את הקשר בין התופעות: חוסר במיומנויות ויסות עצמי, קושי בעיבוד וניסוח של חוויות טראומטיות, פגיעה בדימוי העצמי ותפיסות שליליות של יחסים בין-אישיים. התעללות, פגיעה עצמית וויסות עצמי באופן פרדוקסלי, רבים מהמתבגרים מתארים את הפגיעה העצמית שלהם דווקא כניסיון לשכך כאב. הפגיעה העצמית מתוארת כמסייעת ומקילה במצבי כעס, תסכול, ניתוק, עצב, מתח, חרדה, לחץ ומצוקה, מצבים שהפוגעים בעצמם מתקשים לווסת ). האופן שבו הפגיעה העצמית Peh, 2017( באמצעים יעילים יותר מסייעת בוויסות המצוקה אינו ברור, אך מחקרים מציעים כי היא מייצרת הסחת דעת, ממירה את הכאב הנפשי בכאב פיזי ומגבירה את תחושת השליטה ("עכשיו אני זאת שמחליטה מתי וכמה כואב לי!"). כמו כן היא מביאה לפורקן מתח פיזי ולשחרור אנדורפינים, והרגיעה הגופנית מיתרגמת גם לתחושת הקלה בפן הנפשי. אך מדוע מתבגרים אשר חוו התעללות מתקשים לווסת את רגשותיהם עד כדי כך שהם נזקקים לאסטרטגיה הרסנית כמו פגיעה עצמית? ההסבר האינטואיטיבי הוא שבני נוער אלו מתמודדים עם רמות גבוהות במיוחד של מצוקה. משום כך אסטרטגיות סטנדרטיות של הרגעה וויסות עצמי, כגון דיבור עצמי, שיחה עם אדם אחר והסחת דעת דרך פעילות חלופית, אינן מביאות להקלה מספקת, ולכן נדרשת אסטרטגיית ויסות חזקה יותר. לדוגמה, נפגעים ונפגעות של טראומה מינית המתמודדים עם פלשבקים ומצבי דיסוציאציה (ניתוק) מתארים לא פעם כי הפגיעה העצמית היא Ford "הרע במיעוטו" לעומת סימפטומים מייסרים אלו (ראו גם &). כך, נערה אשר עמדה לאבד את מקומה Gómez, 2015 בפנימייה אהובה על רקע אירועי פגיעה עצמית חוזרים ונשנים חשוב לי להישאר בפנימייה, אבל הסבירה למטפלת שלה: "לפגוע בעצמי זה לעזור לעצמי"

I נקודת מפגש 7