מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 28 - ינואר 2025

בורח ןוכמ לש רקחמה תווצ תאמ םירקחמ תריקס

נוי ישראלי, רותם רודיטי וכרמית כץ

היו חרדים מאוד בעת קבלת ההחלטות והביעו חשש גדול מקריאה לא נכונה של הסימנים או משיקול דעת שגוי, בייחוד משום שבניגוד לאנשי מקצוע מתחום הטיפול – הם לא עברו הכשרה מתאימה בנושא של הגנת ילדים. נציין שברגע שאנשי החינוך הצליחו לבסס קיומו של חשד סביר, ההחלטה לדווח הייתה להם ברורה. נוסף על כך, החשיפה לאירועים של התעללות בילדים והזנחתם השפיעה על אנשי החינוך גם ברמה האישית – בשלושה נושאים מרכזיים שעלו מתוך הראיונות. נושא אחד שתיארו היה התפתחות של סימפטומים הקשורים לבריאות הנפש, ובהם שינויים שליליים במצב הרוח, חרדה והפרעות שינה, אשר פגעו ביכולתם לתפקד בעבודה ובהיבטים אחרים של חייהם. הנושא השני שתיארו היה תחושה עזה של חוסר אונים, שנבעה מכך שלעיתים קרובות, למרות הדיווח, ההתעללות נמשכה. תפקידם של אנשי החינוך הוגבל בדרך כלל להגשת דוח ולמסירת התיק לגורמי הרווחה, ללא כל שליטה על המשך הטיפול בתיק, מה שנראה שהעמיק את תחושות חוסר האונים והתסכול. הנושא השלישי היה, על פי עדות המורים, שבעקבות החשיפה למקרי ההתעללות התערערה תחושת האמון שלהם בעולם ונשברה אמונתם בכך שהעולם הוא מקום בטוח. עם זאת צפו תחושות של פחד וחשש לשלומם של כלל הילדים שבאחריותם ושל הילדים שלהם עצמם. יתר על כן, המרואיינים תיארו שלושה סוגים של מקורות תמיכה משמעותיים בהתמודדות יעילה עם המקרה. המקור הדומיננטי והחשוב ביותר שהוזכר היה תמיכה של המסגרת הבית ספרית, אשר כללה ליווי ופיקוח מקצועי בתהליך קבלת ההחלטות והדיווח, מתן תחושה שאינם מתמודדים עם המקרה לבד, והכלה רגשית של תחושותיהם וחששותיהם. כאשר אלה התקיימו, עלתה תחושת המסוגלות של אנשי החינוך ביכולתם להתמודד. עם זאת, במקרים רבים התמיכה הייתה חסרה, מה שיצר אצל אנשי החינוך תחושות בידוד ודחק, כפי שעולה מדבריה של אחת המורות: "אני חושבת שהקושי המרכזי שלי בהתמודדות עם מקרים מסוג זה הוא שאני מרגישה לבד מאוד, שאני לא יודעת מה לעשות ושאני מרגישה שאין מישהו בבית הספר שיודע מה לעשות". מקור תמיכה נוסף שנמצא היה תמיכת שירותי הרווחה. מקור זה עלה מדבריהן של יועצות כמקור חשוב לייעוץ מקצועי והכוונה. נראה, ברמה המקצועית, כי גישה למקור אמין ומנוסה להתייעצות הקלה עליהם חלקית את אי-הוודאות וסיפקה תחושת ביטחון ויכולת עצמית מוגברת להתמודדות עם המקרה. לבסוף, אנשי החינוך ציינו מעגלי תמיכה נוספים, בלתי פורמליים, כגון משפחה, חברים ומטפלים, אשר שימשו מקור לתמיכה רגשית והכלה. עם זאת, מהמחקר עלה כי פנייה למקורות תמיכה בלתי פורמליים אלו, במיוחד למטפלים, נבעה לעיתים קרובות מהיעדר מענה הולם לצרכים הרגשיים של אנשי החינוך מצד

היא בעלת תואר שני בתוכנית "גלוקל לפיתוח נוי ישראלי בינלאומי" מהאוניברסיטה העברית ועוזרת מחקר במכון חרוב. היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וקרימינולוגיה רותם רודיטי מהאוניברסיטה העברית בירושלים ועוזרת מחקר במכון חרוב. היא מנכ''לית מכון חרוב וחברת סגל בבית פרופ' כרמית כץ הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע''ש פאול ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים.

תפיסת האתגרים ומערכות התמיכה: חוויותיהם של אנשי חינוך בישראל בהתמודדות עם מקרים )Melkman, 2024( של התעללות והזנחה

לאנשי חינוך יש חשיבות רבה בזיהוי, בדיווח ובהתערבות במקרים של התעללות בילדים והזנחה, אך רק מעט ידוע על חוויותיהם האישיות בתהליכים מורכבים אלה. מטרת מחקרו של ) הייתה לבחון, דרך נקודות המבט של Melkman, 2024( מלקמן אנשי חינוך בישראל, את האתגרים המקצועיים והאישיים שחווים אנשי החינוך הנתקלים במקרים של התעללות בילדים והזנחה ואת משאבי התמיכה שיכולים להקל עליהם את ההתמודדות עם מקרים אלה. ראיונות מובנים למחצה עם אנשי חינוך 29 המחקר התבסס על בישראל שהתמודדו עם מקרים של התעללות בילדים והזנחה במסגרת תפקידם המקצועי. אנשי החינוך שרואיינו היו מורות ויועצות חינוכיות, גברים ונשים, ערבים ויהודים, במנעד רחב של מסגרות חינוכיות. לצורך ניתוח הראיונות וזיהוי דפוסים ותמות בנתונים שנאספו, נעשה שימוש בניתוח תמטי איכותני. קטגוריות התוכן בפרוטוקול הראיונות כללו תפיסות של מחנכים כלפי הדיווח על ההתעללות וגורמים חוסמים או מסייעים קשורים, סבירות לשיתוף פעולה בין הסוכנויות, השפעות על חייהם האישיים של אנשי החינוך ופערים פוטנציאליים בהכשרת מורים בכל הנוגע להתעללות בקטינים ולהזנחתם. ממצאי המחקר מעלים אתגרים רבים הקשורים להתמודדותם עם מקרי התעללות והזנחה, הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית. ברמה המקצועית, האתגר הבולט ביותר שעלה היה הקושי להכריע אם יש חשד סביר להתעללות או להזנחה, בשל המידע המוגבל והמעורפל שעליו יש לבסס את ההחלטה ובשל ההשלכות הדרמטיות שלה על הילד ומשפחתו. לכן אנשי חינוך

I נקודת מפגש 79