מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 28 - ינואר 2025

ימצעל רוזעל הז ימצעב עוגפל

קרובות נדרשת הפניה לטיפול פסיכולוגי אשר יסייע בעיבוד משמעותה של הפגיעה העצמית. מעורבות ההורים בתהליך הטיפולי חיונית, מאחר שהם נדרשים ללמוד כיצד לנהל את אירועי הפגיעה העצמית וכיצד להתאים עצמם לצורכי המתבגר השרוי במצוקה. • גם כאשר המתבגר מכחיש את הפגיעה העצמית או מצמצם את משמעותה, המסר צריך להישאר זהה: אם פגעת בעצמך, אתה כנראה חווה מצוקה משמעותית. אנו מתייחסים למצוקה שלך במלוא הרצינות, ולכן נדאג שתקבל מענה מקצועי מתאים. • יש להימנע מענישה, הפעלת סנקציות או שכנוע "רציונלי" להפסקת הפגיעה העצמית. אלו אינם מסייעים אלה מייצרים תחושה של חוסר הבנה וחוסר אמון. • יש להביא בחשבון שאצל מרבית המתבגרים ה"גמילה" מהפגיעה העצמית אורכת זמן. חלק טבעי מתהליך ההתמודדות כולל נסיגות ואירועי פגיעה עצמית חוזרים, גם כאשר מתקיים תהליך טיפולי המתקדם היטב. • אם הפגיעה העצמית מתקיימת במוסד חינוכי באופן גלוי, יש להקדיש תשומת לב להשפעותיה על תלמידים אחרים, ולאזן בין הגנה עליהם ומניעת "הידבקות" ובין אמפתיה למצוקת המתבגר ולקושי שלו לוותר על הפגיעה העצמית. מפגש עם פגיעה עצמית של מתבגר יכול להיות לסיכום, "כרטיס הכניסה" לעולמו הפנימי. כל מתבגר שפוגע בעצמו הוא מתבגר אשר משאביו הפנימיים והחיצוניים אינם מאפשרים לו להתמודד עם עוצמות הקושי והמצוקה שהוא חווה, ובפרט אם מדובר במתבגרים אשר התמודדו או מתמודדים עם פגיעה פיזית, מינית או רגשית. לכן תגובה ראשונית של קשב, אמפתיה והכרה במצוקה העומדת מאחורי הפגיעה העצמית יכולה להיות הצעד הראשון בתהליך ההחלמה וההתמודדות של המתבגר. כך מתארת מתבגרת, הנמצאת בטיפול פסיכולוגי כשנתיים, על רקע כשהיועצת גילתה שאני פגיעה מינית שנחשפה רק במסגרתו: פוגעת בעצמי, חשבתי שזה סוף העולם. הכחשתי ושיקרתי לה, ובהתחלה בכלל לא הסכמתי לדבר עם הפסיכולוגית ששלחו אותי אליה. היום אני מבינה שהפגיעה העצמית הייתה חבל ההצלה שלי. מזל שמישהו תפס אותו.

מקורות

.87 פסיכואקטואליה, ). פגיעה עצמית: הסימפטום המודר. 2022( ' פלג, ל

Farkas, B. F., Takacs, Z. K., Kollárovics, N., & Balázs, J. (2023). The prevalence of self-injury in adolescence: A systematic review and meta-analysis. European Child & Adolescent Psychiatry. Ford, J. D., & Gómez, J. M. (2015). The relationship of psychological trauma and dissociative and posttraumatic stress disorders to nonsuicidal self-injury and suicidality: A review. Journal of Trauma & Dissociation, 16 (3), 232-271. Liu, R. T., Scopelliti, K. M., Pittman, S. K., & Zamora, A. S. (2018). Childhood maltreatment and non-suicidal self-injury: A systematic review and meta-analysis. The Lancet Psychiatry, 5 (1), 51-64. Nixon, M. K., Cloutier. P. F., & Aggarwal, S. (2002). Affect regulation and addictive aspects of repetitive self-injury in hospitalized adolescents. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 41 (11), 1333–1341. Nock, M. K., & Favazza, A. R. (2009). Nonsuicidal self-injury: Definition and classification. In M. K. Nock (Ed.), Understanding nonsuicidal self-injury: Origins, assessment, and treatment (pp. 9–18). American Psychological Association. Peh, C. X., Shahwan, S., Fauziana, R., Mahesh, M. V., Sambasivam, R., Zhang, Y., Ong, S. H., Chong, S. A., & Subramaniam, M. (2017). Emotion dysregulation as a mechanism linking child maltreatment exposure and self-harm behaviors in adolescents. Child Abuse & Neglect, 67, 383–390.

I נקודת מפגש 9