מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 29 - יולי 2025

היתוכלשהו יתפוכיספ-יטסיסיקרנה ףצרה לע תורוה :לצב תודלי

בטן וראש, תשישות כרונית ומחלות אוטואימוניות. תיתכן פגיעה עצמית ואף אובדנות.

המצוקה הפנימית של חבריה. הילד נדרש להציג מצג של הצלחה והצטיינות, ללא התחשבות ביכולותיו או ברצונותיו האמיתיים, בהתעלמות מהמחיר שהוא משלם. 3 . – ההורה משליך על הילד את חלקיו הפגומים, הורות "מַחְלָה" ומשתמש בו כדי להרגיש בעל ערך בתפקיד ה"מציל". ההורה יעודד לתלות, יחפש וידגיש ליקויים אצל הילד. במקום לטפח עצמאות, ההורה מנציח חולשה ותלות, והילד מוצא עצמו בתפקיד "החולה" או "הבעייתי" במשפחה. 4 . – ההורה אינו מציב גבולות מתאימים, הורות חסרת גבולות ובמקום זאת מפנק את הילד כדי לפצות על חסכי העבר שלו או לזכות באהבתו. הילד מפתח תחושת זכאות, קושי בוויסות רגשי וקשיים בהתמודדות עם תסכולים, ויכולתו לפתח מיומנויות חברתיות נפגעת. נפגעי הורות על הרצף הנרקיסיסטי-פסיכופתי מושפעים רבות מסגנון ההורות המזניח והמשתמש. ככל שתגבר חומרת ההזנחה והשימוש כך תגבר לרוב גם חומרת הפגיעה. ילדים אלו מתקשים לפתח תחושת עצמי קוהרנטית. חלקים באישיותם, אשר לא תאמו את צורכי ההורה ולא התקבלו על ידו, מודחים מנפשם. הם אינם מחוברים לצורכיהם ולעיתים מתקשים להבחין בין רצונותיהם לרצון ההורה. רבים מפתחים סתגלנות מ ְְרַַצ ָָּה, שנועדה לספק את ההורה ולמנוע התפרצויות או נטישה. הם חיים תחת איום יומיומי, וחשים עוררות מתמדת לפענוח מצבו הנפשי של ההורה ולניבוי ההתקפה הבאה. ) מכנה את החיים בצל הורים אלו טראומה מתמשכת. 2020( כהן ), חשיפה מתמשכת לטראומה Van der Kolk, 2014( לפי ואן דר קולק בילדות משפיעה על התפתחות המוח ופוגעת בתפקוד האזורים האחראים על עיבוד רגשות, זיכרון, למידה וויסות רגשי, מה שמשפיע על חיי הרגש ועל יכולות קוגניטיביות וחברתיות. הם אינם מסוגלים לכעוס על ההורה ומפנים את הכעס כלפי עצמם: מרגישים בושה עמוקה, ספק עצמי, קושי להאמין בערכם ולחוש כי צורכיהם לגיטימיים. הם נוטים לפתח תסמינים כגון דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה וקשיים בוויסות רגשי, וכן תסמינים גופניים כגון כאבי בכל אחד מהדפוסים, צורכי הילד אינם זוכים להכרה מלאה, והוא נדרש להתאים את עצמו לרצון ההורה – על חשבון התפתחותו הרגשית. השפעות על התפתחות הילד

הילדים מפנימים דפוסי יחסים בעייתיים, מה שעלול להוביל לקשיים ביצירת קשרים בין-אישיים בריאים. רבים מהם נתונים בחיפוש מתמיד אחר אהבה וביטחון, לעיתים במקומות שבהם הפגיעה עלולה להימשך. ייתכן שיפתחו דפוסי התנהגות פוגעניים בעצמם. אשמה ותחושת ערך נמוכה עלולות להוביל לבעיות התנהגות ולדפוסים אנטיסוציאליים בבגרות, הכוללים קושי באמפתיה, היעדר קבלת אחריות ונטייה לשלוט ולהשפיל. חיים בסביבה של דינמיקה גחמתית ובלתי צפויה מובילים את הילד לראות במערכות יחסים זירת מאבק, שבה רק שליטה והשפלה מגינים עליו מפגיעה. ללא למידה של תסכול מידתי הילדים עשויים לפתח התנהגות מניפולטיבית ואימפולסיבית כדרך התמודדות, ובכלל זה שימוש בשקרים, בגניבות ובערעור מתמיד של גבולות. מטרת הטיפול בילדים היא לאפשר להם תהליך של גיבוש עצמי מובחן, המתקיים מחוץ לצילו של ההורה הפוגעני ובנפרד מהשלכותיו הרגשיות, ובעיקר בהקניית חוויית סובייקטיביות לילד, המושתתת על התעניינות אותנטית בעולמו הפנימי. מרכיב מרכזי בתהליך הוא השימוש בשיקופים צמודי חוויה ובתיקוף רגשי. השיקופים מאפשרים לילד להרגיש מובן ונראה, והם תורמים לבניית ערך עצמי ולפיתוח תודעה אינטרוספקטיבית. התיקוף מסייע לילד להכיר בלגיטימיות של רגשותיו, גם כשהם טעונים או סותרים כלפי דמויות משמעותיות, ובכך תורם להתרקמותו של עצמי אותנטי, מורכב ונפרד. בהדרגה, מתוך המרחב המכיל שמציע הטיפול, מתאפשרת גם התפתחות היכולת לראות את האחר כסובייקט עצמאי, בעל רגשות וצרכים משלו. זוהי למידה חווייתית של קיום בצוותא, שבה אין צורך בוויתור על העצמי למען האחר. תנועה בין הבנת עולמו הפנימי של הילד ובין הפניית המבט אל האחר היא בסיס לגיבוש זהות נפרדת ולבניית קשרים בין-אישיים בריאים, הנשענים על אמפתיה ונפרדוּת. עבודה עם ההורים מהווה אתגר: מצד אחד, שיפור היכולות ההוריות חיוני לרווחת הילד; מצד שני, הורים על הרצף הנרקיסיסטי-פסיכופתי נוטים להתנגד לטיפול, לחבל בו או להשתמש בו לחיזוק תדמיתם העצמית. הבנת חלקיות השינוי האפשרי במקרים מסוימים חיונית להגנה על הילד ולהימנעות מציפיות לא ריאליות. יש לשקול בקפידה את מידת מעורבותו של ההורה בחדר הטיפולים, מתוך ראיית טובת דגשים לטיפול

I נקודת מפגש 37