מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 29 - יולי 2025

אלימות רגשית - ממדים פילוסופיים, משפטיים וחברתיים

הסיפור של אורי הוא סיפורם של ילדים רבים הנתונים במעגל של אלימות קשה, שסימניה לעיתים קשים מאוד לזיהוי. נזקי האלימות הרגשית מובילים לא פעם להצגת המציאות בצורה מעוותת שחוטאת לחומרת התופעה ולהיותו של אורי קורבן של מערכת יחסים פוגענית ומתעללת וראוי להגנה. את נזקי התופעה היטיבה לתאר ג’ודית הרמן בדבריה: “אדם שהתנכלו לנפשו – המנגנון הנפשי שלו לא יהיה עוד כשהיה... מדובר באלימות מובהקת, אם כי נסתרת, שכוונתה לפגוע בזהות האחר תוך שלילת כל שמץ של עצמיות מהקורבן” .)2002 , (היריגוין עם שאלה רחבה זו התמודדה עבודת הדוקטורט שלי, וברור ממה שנאמר לעיל שהתשובה אינה פשוטה וחד-ממדית. אלימות רגשית מאופיינת מטבעה בעמימות, בין היתר משום שקשה לאתר ולזהות אותה, וכן בשל ריבוי הגדרותיה וגבולותיה הרעיוניים הלא ברורים. מדובר באחת התופעות המזיקות וההרסניות לנפש האדם, ואף לגופו. עולה בבירור שהתעללות 1 ממחקרים ומעבודת שטח עם קורבנות . רגשית היא תופעה אכזרית ושכיחה מאוד, ושנזקיה רחבי היקף זו תופעה שאינה משאירה סימנים ויזואליים. מטבעה היא מורכבת מפרמטרים סובייקטיביים לנפגע, ומשכך יש משמעות רבה לתפיסות החברתיות שבסביבתן היא מתרחשת. מחקרים ממגוון דיסציפלינות עומדים על כך שהתופעה נפוצה מאוד, ושהיא נעוצה במבנים חברתיים המקבעים ומשמרים אותה. באופן כללי נהוג להגדיר אלימות רגשית כשיח מדכא, מקטין, משפיל, מצר צעדים ומפעיל שליטה באמצעות ). כשמדובר בילדים Carney & Barner, 2012( טקטיקות פסיכולוגיות שהם קורבנות, מתווספת להגדרה גם הזנחה. ? אני האומנם ההגדרה הזו מקיפה את מגוון ההיבטים הרלוונטיים לה סבורה שלא, ועל כל פנים לא די בהגדרה זו כדי לכלול את מורכבותה ועמימותה של התופעה ולהכיר בה. כדי להבין אילו ממדים נוספים רלוונטיים לתופעה, המתקיימת במסגרת חברתית סדורה, יש צורך בבחינת מרכיבים בסיסיים בפרספקטיבה חברתית ביקורתית, לשם זיהוי תופעה מושתקת. מהי אלימות רגשית?

ממדים פילוסופיים אפיסטמולוגיים

בעשורים האחרונים מתפתחת בעולם ההבנה שידע הוא משאב ותוצר חברתי. כך התגבשה ההכרה שאנחנו תלויים במבנים חברתיים ובאנשים אחרים לצורך רכישה, יצירה והפצה של ידע. יכולת הפרט או הקבוצה בחברה להיתפס כשווי ערך מבחינת היותם בעלי ידע הפכה במרוצת השנים האחרונות למרכזית בתפיסת הסובייקט. Fricker,( הוא מונח שטבעה פרופסור מירנדה פריקר אי צדק אפיסטמי ). התיאוריה של פריקר מאפשרת לבחון תופעות חברתיות 2007 הנותרות עמומות או מוסתרות בשל יחסי ידע או כוח. מדובר בכלי ניתוח המאפשר הבנה מעמיקה של עוול, הנגרם לעדויות של יחידים או קבוצות בחברה באופן שיטתי וקבוע, אשר מעכב ומונע את יצירתו של גוף ידע הרלוונטי להם, בד בבד עם שלילת חוויותיהם באופן מובנה. עוול אפיסטמי מתרחש כשאמינות המוענקת לאדם על ידי החברה שסביבו אינה תואמת את מידת האמינות שהוא ראוי לה. כשדעות קדומות וסטראוטיפים מטים את עמדת השומע כלפי דובר מסוים, הוא נתפס באופן מוטעה כחסר יכולת להיות בעל ידע. לדבריה, כאשר התופעה שיטתית היא מהווה דיכוי של ממש. אי צדק נוסף או פרשני, שעליו עמדה פריקר, עוסק באופן שבו הפרט או קבוצה של פרטים והחוויה שלהם אינם מובנים ואינם מפורשים נכון על ידי השומעים, וחוויותיהם אינן מתורגמות ואינן נכללות בידע הקולקטיבי, כפי שיוסבר בחלק הבא. תפיסות סטראוטיפיות מקבלות משנה תוקף בעיצוב תופעת ההתעללות הרגשית והיחס אליה ברמה החברתית. סטראוטיפים כגון נטייה להגזמה, חוסר רציונליות, רגשנות יתר וכדומה – המיוחסים לפרט באופן מודע או לא מודע – מעצבים את מידת האמון שקורבן האלימות הרגשית יזכה לה, ואת הערך שיקבלו חוויותיו. אחת המסקנות ממחקריי היא שידע הנוצר בעקבות חוויות הקורבנות בצל האלימות הרגשית אינו זוכה לאמון ולהכרה הראויה. נקודת המבט הייחודית של הקורבנות אינה מקבלת מקום במאגר הידע הקולקטיבי החברתי, והפרשנות שהם נותנים לחוויותיהם אינה מקבלת הכרה חברתית. דבר זה מוביל לחוסר הבנה בסיסי של מהות האלימות הרגשית, של נזקיה ושל הסעדים הנדרשים להתמודדות עימה.

ממדים פסיכו-חברתיים

ראיתי לנכון לציין כי הבחירה בהגדרה “קורבנות” על פני נפגעים/ 1 נפגעות נעשתה מתוך מחשבה המשקללת את הצד האקטיבי של התוקף על הנפגע/נפגעת, אך אין בה כדי לייחס פסיביות או הבעת עמדה כלשהי המקטינה מכוחם ומעמדם של הנפגע/נפגעת ועניין סוכנות הפעולה שלהם, והיא נושא מרכזי למאמר נפרד.

החברה מתקשה לקבל אלימות רגשית ולהכיר בקורבנותיה, ואף אנשי המקצוע חשים אי נוחות בטיפול בנושא – העיסוק בתופעה מרתיע

I נקודת מפגש 41