מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 29 - יולי 2025

ןורוא יריש

במערכת יחסים שבה מופעלים על הקורבן יחסי כוח. פערי כוחות מאפיינים יחסים זוגיים, וביתר שאת – יחסי ילד-הורה, כאשר הילד תלוי בהורה באופן מלא למילוי צרכיו. זאת, נוסף על היות המשפחה זירה המאופיינת בתוקפנות גבוהה, כר פורה לפגיעה ולניצול תלות של קטינים. התנהגויות כגון האשמה מתמדת, התכחשות ההורה לדברים שנאמרים על ידיו, ערעור תחושת המציאות הרגשית או התפיסתית של הילד, כל אלה גורמים נזק אקוטי מתמשך לדימוי העצמי ולתפיסת העצמי של הילד.

ומעורר מבוכה וחוסר אונים. הם מתקשים לזהות אותה, והקורבנות ברור וסעדים של ממש. ש ִׁׁי ּוּם מתקשים להתמודד עימה בהיעדר חסרה הגדרה ברורה, בפרט בקרב אנשי משפט שבדרך כלל משתמשים בשפה דיכוטומית רגשית פחות, שפה של חוקים וכללים, שהיא מורכבת להפשטה וליישום במקרים קונקרטיים. נשאלת השאלה – מהי מידת ההבנה ואפשרות ההכרה החברתית של היבטיה השונים של התופעה, של נזקיה, של דרכי פעולתה, של שכיחותה ושל הקושי של קורבנותיה להכיר בעצמם ככאלו? יש מצבים שהקורבנות אינם יכולים כלל להיחלץ מהם בהיותם תלויים לחלוטין באדם המתעלל. כך לדוגמה, ילד שתלוי בהורה בכל צרכיו אינו יכול כלל להעלות בדעתו מצב שבו ישתחרר מכבלי המתעלל, מה שתורם למצוקה ולנזק. ילד כזה, בהתבגרו, ימצא עצמו לעיתים קרובות במערכת יחסים הרסנית, עם נזקים רגשיים קשים. לעיתים הוא עצמו אינו מודע לנזקים שנגרמו לו כילד שהופעלה נגדו התעללות רגשית. בשלב בוגר בחייו, כשכבר יזכה מהחברה ליחס של שווה ערך, ייתכן שחוסר ההיחלצות ממערכת יחסים פוגענית ייזקף כנגדו, כאדם או כהורה לקטין. בקרב בגירים קורבנות התופעה שוררת אמביוולנטיות המאפיינת מערכות יחסים זוגיות שמתפקדות בתוך המבנים החברתיים הקיימים באופן טבעי יש קונפליקט רגשי שפוגע . . )2010 , (פוגץ’ ודנציג-רוזנברג ביכולת להשתחרר ממערכת היחסים. אלימות רגשית יוצרת בלבול, , והבית, מערערת את תפיסת העצמי, מלווה ברגשות אשמה ובפחדים שאמור להיות הבסיס לביטחון, הופך להיות הזירה המאיימת ביותר. סטראוטיפים חברתיים והיעדר הכרה באלימות הרגשית ובנזקיה יוצרים נזק מתמשך בקרב אנשים שהיו קורבנות בילדותם ו”סוחבים” עימם את נזקי האלימות הרגשית גם לתוך בגרותם. הם קורבנות “שקופים”, וכך מעגלי האלימות מתרחבים ומועברים מדור לדור. להתעללות רגשית מופעים רבים. שני מופעים שהפכו לחלק מהשיח הפופולרי לאחרונה, שבבסיסם הם חלק מתופעת ההתעללות הרגשית, 2 הם ניכור הורי וגזלייטינג.

ניכור כמופע של אלימות רגשית סמויה וקשה בילדים

תסמונת ניכור הורי היא מצב פסיכולוגי ודפוס התנהגותי שבו הורה אחד מתמרן את הילד כדי ליצור תפיסה שלילית של ההורה השני ולהערים מכשולים על התקשורת עם ההורה האחר. מדובר בהתעללות רגשית בילדים, הכוללת האשמות מופרכות, שליליות, מתוך כוונה לפגוע בתדמית ההורה האחר ורצון לנתק לחלוטין את הילד מההורה המנוכר ומקרוביו מבחינה רגשית והתנהגותית. לניכור השלכות חמורות על קורבנותיו. אחת התופעות המורכבות בשנים האחרונות היא ניכור שנחשב כאלימות רגשית במערכות יחסים. לא פעם עצם השימוש במונח זה בבתי משפט מופיע כטיעון סרק בדרך של אלימות משפטית של הורה כנגד ההורה האחר, כדי “לכסות” על פגיעות ממשיות שביצע הורה בקטין ולגלגל את האשמה על ההורה השני. זו תופעה חמורה, קשה לזיהוי ואבחון, שמצריכה מומחים בזיהוי אלימות רגשית כדי לאבחן אותה נכונה. באחד מהדיונים במסגרת הליכי נזקקות לילדים בתיק גירושין, על אלימות רגשית קשה כלפי אישה וילדים מצד אב מנכר, אמרה לי עובדת סוציאלית המעורבת בתיק: “האלימות הרגשית והשליטה בנפשם של הקטינים כל כך קשה פה, שאין לאב צורך להפעיל יותר כוח. הוא נחמד איתם ומתנהל על מי מנוחות. השליטה האלימה כבר פועלת מעצמה”. פרשנות שאינה מקצועית למקרה כזה עלולה להחמיץ את מהות האבחנה ולטעות בזיהוי האלימות הרגשית ונזקיה.

ממדים משפטיים

)Gaslighting( מופע של גזלייטינג

במדינת ישראל יש פער בין הסעדים הקיימים כלפי בגירים וכלפי ילדים בכל הנוגע לאלימות רגשית. ברמה הפלילית עבירת אלימות רגשית בין בני זוג אינה קיימת או מוגדרת בחוק העונשין – החוק המרכזי המסדיר את תפיסת המדינה בנוגע לעבירות פליליות. אומנם בחוק העונשין יש כמה עבירות אלימות, כגון כליאה ואיומים, שהן עבירות לחוק 192- ו 377 המבוצעות לעיתים במסגרת אלימות רגשית (סעיפים

מאופיינת כטקטיקה המערערת את עולמו הרגשי של Gaslighting הקורבן שנגדו היא מופעלת. מדובר במניפולציה מתמשכת, המייצרת אצל הקורבן הטעיה והכחשה של המציאות, והיא מתאפשרת בקלות

ַע ַַת, �ַּ ְִזְלוּּת ד �ִּ המונח העברי שקבעה האקדמיה ללשון העברית הוא ג 2 ובקיצור – ִגְִזְלוּּת.

נקודת מפגש I 42