מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 29 - יולי 2025

המלש-ןב ילריש

שלהם, זה שמנהל אותם בכל מערכת יחסים. מערכת היחסים בין הורים לילדיהם מעוררת בצורה המוחשית ביותר את יחסי האובייקט המופנמים, משום שהיא מהדהדת את הקשר שהיה להורים בהווה .)Ciydem, & Demirbilek ,2025( עם הוריהם בעבר (בן-שלמה וצברי, 2019 במחקר שפרסמתי יחד עם שפעת צברי בשנת ) הראינו כי אימהות לילדים בגיל החביון נטו להעביר את ההורות 2019 הלא מיטבית שחוו בעבר לקשרים שלהם בהווה. הסברנו כי גם כאשר ההורים מעוניינים לנהוג כלפי ילדיהם בדרך שונה מהדרך שבה נהגו בהם, ברגע האמת ההורי, כאשר הם נדרשים לנהל את חיי היום-יום עם ילדיהם, הם שולפים באופן אוטומטי את דפוסי ההורות שמופנמים בקרבם. אחד הדברים המעניינים שעלו במחקר היה שכאשר ההורים מאופיינים ברמה גבוהה של דיפרנציאציה עצמית, הקשר בין ההורות שנחוותה בעבר ובין ההורות בהווה נחלש במידה ניכרת. לפיכך אפשר להצביע על יכולת של ההורה לדיפרנציאציה כגורם חוסן. כדי להגביר את יכולת הדיפרנציאציה של ההורה, ניתן להשתמש ), הכוללת Fraiberg et al., 1975( ' בטכניקה שהציעו פרייברג ואח התערבות תלת-שלבית:

) אפשר לומר כי הדרמה של Bowlby, 1973( ההתקשרות של בולבי הילדות הופכת למודל עבודה פנימי של העצמי ושל אחרים בתוך קשר.

), במאמרן הקלאסי "רוחות Fraiberg et al., 1975( ' פרייברג ואח רפאים בחדר הילדים", אומרות כי הילד משנה צורה בבגרותו – מהאדם שאיימו עליו לאדם המאיים, מתפקיד סביל לתפקיד פעיל. התוקפנות מכוונת לאחרים בעולם ומאפשרת הגנה על האגו הפגיע מפני תקיפה מבחוץ על ידי הזדהות עם ההורה התוקפן שחווה כילד. מדוע ההתקפה של ההורה מכוונת דווקא כלפי הילד שלו? ) "תסריטים 2005( ' תשובה אפשרית מוצעת בספרם של מנזנו ואח נרקיסיסטיים של ההורות", ובו הם מסבירים כי הקשר של הורים עם ילדיהם הוא אחד הערוצים העיקריים שדרכם הורים משעתקים חוויות לא מעובדות מילדותם. בהורות נרקיסיסטית ההורה מתקשה להכיר בילד כישות נפרדת. הוא משליך על הילד את התסריטים הלא פתורים מהילדות שלו עצמו ומצפה ממנו, באופן לא מודע, לתקן את החוויות הטראומתיות של ילדותו. ההורה רואה בילדו את הילד שהוא היה או את הילד שהיה רוצה להיות, ובעצמו הוא רואה את ההורה שהיה לו או את ההורה שהיה רוצה שיהיה לו. הם מבחינים בארבעה סוגים של תסריטים נרקיסיסטיים שנעים על רצף – בין יחסים נורמליים:

. א לעורר את המודעות של ההורה למקור התוקפנות, לזהות אותו ולהפוך אותו לזר.

( 1) שבהם ההורה מצליח לעשות הפרדה בין הצרכים שלו ובין אלו של הילד, דרך יחסים נוירוטיים

. ב לאחר שהקול התוקפן מזוהה כשונה ממני, לתרגם ולפרש אותו כהגנה כנגד חרדה בלתי נסבלת.

( 2) שבהם הילד מבטא בהתנהגותו סימפטומים שמסייעים להורה להדחיק חוויות לא מעובדות מעברו, ועד יחסים מזוכיסטיים

. ג לעבד את האבל.

( 3) שבהם ההורים משליכים על הילד חלקים לא מושלמים של עצמם.

) מציגים גם הם גורמי סיכון, Younas & Gutman, 2022( יונס וגוטמן לעומת גורמי חוסן, להעברה בין-דורית של התעללות בכלל ושל התעללות רגשית בפרט. בין הגורמים להגדלת הסיכון שהם מזכירים: תסמונת פוסט-טראומתית של ההורה, דיכאון, הפרעת אישיות גבולית, שימוש בסמים ובאלכוהול ונטייה לאימפולסיביות. קונפליקטים זוגיים ואלימות בין-זוגית נמצאו גם הם כגורמי סיכון. לבסוף, היעדר תמיכה חברתית מגדילה גם היא את הסיכון להעברה בין-דורית. ככל שאישיותו של ההורה יציבה יותר – הוא משתתף בהדרכות הורים ונהנה מתמיכה זוגית וחברתית – כך מצטמצם הסיכון להעברה בין דורית של התעללות בכלל ושל התעללות רגשית בפרט.

( 4) , יחסים אלה מאופיינים 3 במקרים הקיצוניים שמוזכרים בסעיף בניתוק ובתוקפנות.

) מדברת 2022 , הפסיכולוגית ההתייחסותית ד"ר גלית אטלס (אטלס בהקשר זה על "ירושה רגשית". הירושה הזאת כוללת סודות משפחתיים, טראומות לא מעובדות וחוויות קשות שעוברות כרוח רפאים מדור לדור ומשפיעות על רגשות, התנהגויות ודפוסי חשיבה של הצאצאים של מי שחוו אותן טראומות. צעירים טורקים 20 מחקר איכותני שפורסם לאחרונה, שנערך בקרב שרואיינו בראיונות עומק, העלה כי המנגנונים שעומדים מאחורי ההעברה הבין-דורית של התעללות רגשית קשורים בין היתר לשחזור דפוסים הוריים של שליטה ואיום, חיקוי מודלים הוריים של השפלה, והעברה בין-דורית של שיח פוגעני – בלי להבין שהוא כזה. היחס ההורי שקיבלו המרואיינים הפך להיות דפוס יחסי האובייקט המופנם

נקודת מפגש I 62