מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 29 - יולי 2025

תישיא תודע – החפשמב תישגר תוללעתה

מסע אל העצמאות: התמודדות, החלמה ובניית זהות חדשה

ותפואם, ד וואק מחרקו, פתהס ואית הבההנ: השקממותו ההם, פשעם הוי הד רב היכ בלתי, קבור יל רמיגהש לאהים, אינ הוים, כאשינ וחזתר תמיאהמ. כיאול אינ כרב אל להיקית תא ע צימ על זה. הותסבבית פעם עם קש לש רשגתו שאהמ. הוים אינ מיבהנ אשם אחנונ וחזירם אוחהר אוחנונ כרב אל שם – זה קנאר הלחהמ.

יצאתי לחיים עצמאיים ללא בסיס אם או דמות הורית מכוונת. 17 בגיל ההתעללות הרגשית המושתקת הביאה אותי לידי שנאה עצמית ותחושת חוסר ערך. לא האמנתי שמגיע לי טוב או שמישהו ירצה אותי ללא תנאים. פחדתי מאינטימיות אמיתית ונכנסתי למערכות יחסים שבהן תמיד הייתי מספר שתיים. הרחקתי כל ניסיון לקרבה, למגע, למשפחה או לקשר זוגי. יותר מכול ביקשתי נפרדוּת ולהחזיר לעצמי את השליטה שאבדה לי. הניסיון להיחלץ מהתעללות הותיר אותי בתחושת בדידות, אשמה וריקנות. הרגשתי רדופה ומבולבלת אבל גם הבנתי שקיבלתי הזדמנות לבנות את חיי מחדש. התמקמתי בקיבוץ בצפון הארץ, תחילה במסגרת שנת שירות ולאחר מכן כחיילת בודדת. בטבעיות בחרתי את האנשים שהרגשתי בנוח לפנות אליהם בשעת הצורך. בקיבוץ קיבלתי משפחה מארחת ופיתחתי קשר אמיץ עם מנהל הענף שבו עבדתי. הייתה שם עבורי גם רכזת השירות הלאומי, שלאורך השנים הקשר בינינו התהדק והשרה עלי ביטחון עמוק. דמויות חשובות נוספות ליוו אותי, וכל אלו היו משמעותיים מאוד בבניית הזהות שלי ותמכו בי בדרך מעוררת השראה. עם זאת, החיים לימדו אותי, בדרכם הכואבת והמפוכחת, שלעולם לא אמצא תחליף להורים ביולוגיים. אנשים נכנסים ויוצאים מחיינו וצריך לסלוח לתנועת הנפש המורכבת הזו שכרוכה פעמים רבות בפרידה כואבת. לאורך השנים נעזרתי בליווי מקצועי ובחבריי, ולמרות כל הקשיים הנפשיים, אני דוחפת את עצמי להצלחה. ככל שאני מתרחקת מהעבר מתחזקת אצלי תחושת הנפרדוּת ואני משחררת במעט את ההגנות ומוסיפה שמחה לחיי. החלמה היא תהליך ממושך שידרוש ממני חיים שלמים. הכתיבה והאומנות עוזרות לי לעבד את העבר ולתת מקום לתנועת הנפש:

I נקודת מפגש 69